פורום אוצר החכמה

גיחזי
יש מרחק שמצריך עיון בין גיחזי במקרא לבין הדמות שלומדים בחז"ל.

גיחזי במקרא הוא נער משרת לאיש האלוקים, מסתבר שיש לו הרבה זכויות, אלא שתקפו יצרו והלך אחר הבצע. הוא קיבל עונש חמור, צרעת לו ולזרעו.

אך בחז"ל אנו מגלים שגיחזי הוא אחד מארבעה שאין להם חלק לעולם הבא, זה לא רק עבירה פעוטה של 'הון שלטון', אלא יש פה אדם שעומד להיות סמל ודוגמא למי שאין לו חלק לעולם הבא. ואכן מבואר שהיה פשוט לחז"ל שעצם לקיחת הכסף אין בה משום הוצאה מעולם הבא, אבל חז"ל מספרים עליו חטאים חמורים בהרבה מאשר החטא של לקיחת הכסף עד כדי שאפשר רק להתפלא מדוע המקרא לא יזכיר את החטאים אותם מלמדים חז"ל. שהעמיד את העגלים בין שמים וארץ בכדי להראותם כאלוהים, או שחקק שם בפי העגלים שיאמרו 'אנוכי' ו'לא יהיה לך'. (אגב יש לציין שמבואר בזה לכאורה, שהבינו שהעגלים הינם זהים להוי-ה). והדבר צריך ביאור מהיכן למדו חז"ל חטאים אלו. כך גם בביאת אלישע לדמשק, דורשים חז"ל שאלישע הלך לדמשק בשביל להשיב את גיחזי בתשובה אלא שגיחזי לא הסכים, וצ"ב מאיפה למדו כן חז"ל.

אפשר לומר כמובן שעונש הצרעת מורה שמדובר בעבירה חמורה במיוחד, ועדיין צ"ע. גם מבחינת שתיקת הנביא, וגם בכך שלא נתבררה לי השייכות בין החטא שחוטא גיחזי במעשה נעמן, לבין החטאים עליהם מורים חז"ל.

איני בא אלא להוסיף שגם על עשו בפשט הפסוקים (בתורה) לא נראה שהיה רשע גדול

אין סיבה לחשוב שהצרעת כשלעצמה מראה על פחיתות יוצאת דופן, שהרי משה ומרים לקו בצרעת (לזמן קצר), ואף עוזיהו המלך שלקה בצרעת לזמן ממושך אינו נחשב לרשע גדול במיוחד.

בכלל לענין הצרעת של גיחזי יש דברים מעניינים ב'אהבת יהונתן' של ר"י אייבשיץ על ההפטרה של פרשת מצורע, עיי"ש שבעצם לא היתה זו צרעת רגילה

דרומי כתב:אין סיבה לחשוב שהצרעת כשלעצמה מראה על פחיתות יוצאת דופן, שהרי משה ומרים לקו בצרעת (לזמן קצר), ואף עוזיהו המלך שלקה בצרעת לזמן ממושך אינו נחשב לרשע גדול במיוחד.

בכלל לענין הצרעת של גיחזי יש דברים מעניינים ב'אהבת יהונתן' של ר"י אייבשיץ על ההפטרה של פרשת מצורע, עיי"ש שבעצם לא היתה זו צרעת רגילה

מה שגורם לחשוב על הצרעת כמשהו יחודי מעט, זה העוצמה של העונש מול החטא, שהוא חוטף צרעת לא רק לעצמו אלא גם לבניו, לא רק כעת אלא לעולם.
נראה לי שבלי דברי חז''ל, קשה להבין מדוע מגיע לגיחזי עונש כזה חמור.

לא מבין למה לא מספיק החילול ה' העצום שגרם במה שהראה שאלישע ח''ו כן רוצה במתנתו של נעמן.
רק לצייר לעצמנו את הציור איך ששר צבא ארם המפורסן לשם ולתהילה חלה מחלת חשוכת מרפא, והנה נמצא התרופה הלא ידעו מזה ארם ובנותיה, ואחרי הקידוש ה' העצום, שהנביא מרפא ולא לוקח מאומה - מה שמראה כי כוחו מהקדושה ומהאמת הוא מתגליה על ידח גיחזי כרופא אליל רודף בצע ותאב שלמונים, הלא החילול ה' שביטל את הקידוש ה' הוא נורא!

כתבו לי בהודעה פרטית שאין להוציא מכלל אפשרות שידעו את זה חז''ל במסורת או ברוח הקודש.
כמובן, אני מסכים.
אלא - שבאמת התירוצים הללו הם לא כל כך תירוצים.
הם עונים כמובן על השאלה 'מאיפה חז''ל ידעו את זה', אבל הם לא עונים על השאלה המרכזית כפי שאסביר. הם בסך הכל מתיקים את השאלה ממגרש אחד למשנהו.

שהרי אם נניח שיש לחז''ל בנושא הזה מקור שלנו אין גישה אליו כמו מסורת, אז בעצם אפשר לשאול את השאלה בנוסח שונה והיא תשאר קשה באותה המידה ואפילו יותר, והיא, כיצד יתכן שגיחזי עשה עבירות חמורות שכאלו ואילו המקרא שותק על כך ואינו מזכירן כלל. ובשלמא על דברי חז''ל אפשר לומר אולי על דרך דרש כמו שאומר המהר''ל באיזהו מקומן, ולבאר בנוסח שמעשיו של גיחזי היו נחשבים כאילו עשה את המעשים הנאמרים בחז''ל, אך על המציאות עצמה השאלה קשה כפליים.

הכיוון של הסבר שיניח את הדעת, אינו עובר בשאלה 'מאיפה חז''ל ידעו', אלא מסביר כיצד בסיפור המבואר במקרא, בו עצמו בעומקו נעוצים דברי חז''ל, ובזה כבר ממילא אנו יוצאים עם יישוב שמספק אותנו, באופן שאינו משנה כיצד נשאל את הקושיא.

(לגבי רוה''ק יש להאריך ואכ''מ, עכ''פ ברור שרוח הקודש אינה מודיעה לחכמים את כל הידע שקיים בעולם).

מבלי להיכנס לדון בשאלה (הצורמת באזני הקטנות) של "מה ידעו חז"ל ומה לא ידעו", ברור שחלק בלתי נפרד ממצוות תלמוד תורה הוא גילוי האחדות בין תושב"כ לתושבע"פ (ע"ד דברי הרמב"ם על דרשות חז"ל), ובנדו"ד, לגלות שכל מסורות חז"ל יש להם שורש איתן בתושב"כ.

ולכשתמצי במידה מסויימת רבים ממפרשי התורה עוסקים במלאכה זו.

הדיון אינו בשאלה 'מה ידעו חז''ל ומה לא', שגם הוא כמובן דיון חשוב אם כי יכול להיות בגוונים מסוימים כעין 'משכילי'. (אם חז''ל לא ידעו דברים מסויימים, חסר טעם להבין אותם על פי זה).

הדיון הוא בשאלה שמנסרת הרבה פעמים, כשחז''ל אומרים דברים שאינם כתובים כלל במקרא, והשאלה היא כיצד יתכן שבמקרא לא כתוב כלל על הנושא והנה חז''ל פותחים לנו יריעה שלימה. הדוגמא כאן היא גיחזי, שבנביא נראה נער משרת שמועל באימון הנביא, ואילו בחז''ל הוא יד מסייעת לעגלי ירבעם ולעבודה זרה.

אז מגיע תמיד התירוץ התורן, שחז''ל ידעו את זה ברוח הקודש או במסורת.
והנקודה היא שהתירוץ אינו עונה אלא על שאלה 'אינפורמטיבית', מאיפה חז''ל ידעו. אז בסדר, הבנו שחז''ל יודעים. אבל עדיין זה לא עונה על השאלה המהותית, זה שדבר לא כתוב במקרא הוא שאלה בלי שייכות לכך שאנו בטוחים שחז''ל ידעו את הדברים (השאלה אינה האם חז''ל חלילה 'דמיינו' משהו), אלא מה פירוש המרחק שיש בין המציאות לבין מה שכתוב.
משכך, ההבנה הפשוטה לדידי שחייבת להיות שייכות בין המתואר במקרא לבין דברי חז''ל, באופן שהדברים ישתלבו זה בזה.

דוגמא של התייחסות בעל הכלי יקר בכה"ג

י. אברהם כתב:דוגמא של התייחסות בעל הכלי יקר בכה"ג

כלי יקר.PNG

דהיינו, שלשיטתו – יש לבאר דברי חז"ל ע"פ פנימיות הדברים.

דהיינו שלשיטתו יש למצוא בפסוק עצמה מהו ההכרח לפרש כן

חרסון כתב:מבלי להיכנס לדון בשאלה (הצורמת באזני הקטנות) של "מה ידעו חז"ל ומה לא ידעו", ברור שחלק בלתי נפרד ממצוות תלמוד תורה הוא גילוי האחדות בין תושב"כ לתושבע"פ (ע"ד דברי הרמב"ם על דרשות חז"ל), ובנדו"ד, לגלות שכל מסורות חז"ל יש להם שורש איתן בתושב"כ.

ולכשתמצי במידה מסויימת רבים ממפרשי התורה עוסקים במלאכה זו.

לאיזה דברי הרמב"ם כוונת מר? מדבריו בסה"מ [בעיקר שורש ב] ובהקדמותיו נראה שהרמב"ם הינו בדיעה שתורה שבעל פה אינה ניתנת למצוא מתוך תורה שבכתב. אודה מאוד למקור, ועוד יותר אם יעזור לי [בהפנייה וציון וכדומה] להבין את שיטת הרמב"ם על היחס בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ, שמאוד עמומה לי.

ולעניין האשכול, יש לציין לספרי ר"צ הכהן מלובלין שעסק בעניין גיחזי בכ"מ.

יאיר כתב:איני בא אלא להוסיף שגם על עשו בפשט הפסוקים (בתורה) לא נראה שהיה רשע גדול

וה"ה בלעם.

?

ר_חיים_הקטן כתב:

יאיר כתב:איני בא אלא להוסיף שגם על עשו בפשט הפסוקים (בתורה) לא נראה שהיה רשע גדול

וה"ה בלעם.

אם תשווה את הפס' ותעיין היטב תראה שלא כך

וה''ה קרח שנראה שמעשיו לש''ש לקדושה