לעמל יולד כתב:ואם תרצה, ע' בדברי רבינו בדברים ה י"ח, (וע"ע י"ג ט), ש"תאוה" הוא בלב, וחמדה הוא כשהתאוה יקבל ביטוי במעשה בפועל.
הוי אומר; הדר הוא ביטוי הכבוד בפועל, כשהדבר "נהדר", כבודו נתראה בו. וכשהדבר נחמד חשקת הדבר נתראה בו.
הדברים נפלאים מצד עצמם, שהדר הוא ביטוי חיצוני לכבוד. היום חשבתי קצת כעין זה, ושלכן לא כתוב "כבד את פני אביך", ואילו בזקן כתוב "והדרת פני זקן". משום שמצות כיבוד מתייחסת כנראה לענין הענקת כבוד ממש, ואילו מצות הידור היא מצוה להראות כבוד בפועל. ויש לעיין עוד בסוגיא זו.
אולם עדיין קשה לי מדוע התראות הכבוד בדבר גורם שחושקים אותו, וכי כללא הוא. הרי הכל לפי הענין. יש דברים שחושקים שאין בהם שום התראות של כבוד אלא תאוה גרידא, ויש דברים שיש בהם התראות של כבוד אבל לאו דוקא יופי וכן לאו דוקא בצורה המעוררת שום חמדה, אלא לפעמים אדרבה רק יראה וריחוק, וכעין שמצינו אצל רבקה אמנו ע"ה שראתה את יצחק "הדור" כלשון רש"י ונבהלה ממנו.