פורום אוצר החכמה

בפר' שופטים (דב' יח ב) על הפסוק 'ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו', כתב רש"י:

"שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס, הכי גרסינן בספרי; ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה. בקרב אחיו אלו נחלת שבעה. נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים.
ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד, שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה, ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה, ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע, מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד".

(והרמב"ן ביאר אחרת בגירסת הספרי שנמצאה אצל רבי קלונימוס ע"ש).

ויש תימה בדבר, כי אמרו בזבחים (קיח:) שעשו בגלגל י"ד שנה של ימי כיבוש וחילוק, ומיד אחר י"ד שנה באו לשילה. ואמרו בתוספתא דמנחות (ספ"ו) שאחר י"ד שנה שנכנסו לארץ החלו למנות שמיטין ויובלות. וקיי"ל שא"א למנות יובלות אא"כ כל יושביה עליה בפועל, כל שבט בחלקו, כדאיתא בשלהי ערכין (לב:), וא"כ איך יתכן שאחר י"ד היה כיבוש וחילוק רק של יהודה ויוסף, הרי כבר החלו למנות יובלות, וע"כ שבעת שבאו לשילה תוך אותה שנה כבר חלקו כל השבטים האחרים מחמת שזירזם יהושע (כמו שמובן מהפסוק ביהו' יח), ומקצת שנה חשיב שנה,
והנה יהושע פרנס ישראל כ"ח שנה, כלומר י"ד שנה שעשו בגלגל וי"ד שנים בשילה, ומנו שתי שמיטות בחיי יהושע, ואיך יתכן פירש"י שז' שבטים חלקו אחרי מות יהושע?
___
ודאתינן להכי, הוקשה לי מדוע באו לשילה קודם שהושלמה חלוקת כל נחלות השבטים (כדכתי' ביהושע יח), אף אי נימא שבאותה שנה הושלם, אבל למה עקרו כל זמן שלא הושלם כיבוש וחילוק מלבד יהודה ובנימין.
ועוד יש לשאול האם בני גד ובני ראובן נתעכבו עד שהושלמה כל החלוקה, או שכיון שז' שבטים נתעצלו, אין זה מחובתם להמתין להם.

הקפצה.
לא נמצא מי שיכול ליישב את שתי הקושיות ?

הקושיות היו קשות גם לי זמן רב, והנה מצאתי לי חבר.

אמנם למיטב זכרוני זה גם בעיה בפשט הכתוב ביהושע ושופטים. שנראה שהשלימו הכל, ושוב חוזרים אחורה לכיבוש שלא הושלם.

שכן בפרק יא קובע הפסוק:

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה:
(יז) מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם:
(יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה:
(יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה:
(כ) כִּי מֵאֵת יְקֹוָק הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ:
(כב) לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ:
(כג) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה: פ

ופתאום בפרק יג:

(א) וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ:
(ב) זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי:
(ג) מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים:
(ד) מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי:
(ה) וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת:
(ו) כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ:
(ז) וְעַתָּה חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה:

ואחר כך בפרק יח:

(א) וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם:
(ב) וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים:
(ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם:
(ד) הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט וְאֶשְׁלָחֵם וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם וְיָבֹאוּ אֵלָי:
(ה) וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן:

אמנם בסוף פרק יט נראה שגמרו לחלק:

(נא) אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ: פ

אבל בתחילת שופטים ממשיכים במלחמות ובכבושים. ושם יש גם מקומות שלא הצליחו להוריש מחמת חזקם של הכנענים (וכתרגום יונתן "לבתר דחבו").

ככה שהדברים לא ברורים גם בפשט, וכנראה יש רמות של שליטה בשטח, וגם רמות של חלוקה עד כמה היא מוחלטת ומדויקת ופרטנית.

בעניין הסתירות בין יהושע לשופטים, יש מאמר יפה מהרב יואל בן נון, המדמה זאת לששת הימים ולהתנחלויות.

יש דעות כי פרנס את ישראל רק י"ד שנה, אך הן לא יעזרו לתרץ את קושיית פותח האשכול.

ואני לא מבין אם זו גם קושיית פותח האשכול ומאז היתה קשה לי קושייא על רש"י ממה שהביא הרב מקדש מלך כאן מיהושע י"ח שהשבטים בשילה חלקו נחלתם בהוראת יהושע ובחייו ולמה כתב רש"י שחלקו אחרי מות יהושע?
שאלתי ת"ח חשובאחד שבקיא בענינים אלו והסכים אתי שזה קשה

גם בפירוש הגר"א ליהושע הנדפס כתוב כרש"י, שהשאר חלקו אחרי מות יהושע. וצע"ג כנ"ל.

א. השאלה מהפסוק בסוף פרק יט ('אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון גו' ויכלו מחלק את הארץ') קשה עכ"כ שלא נוכל לומר שהמפרשים התעלמו מפסוק מפורש.
והתשובה לכך היא שיהושע הפיל להם את הארץ בגורל, אבל נחלו אותה כ"א בחלקו שלו רק אחרי מותו (לשיטתם, כי כבר הראיתי בפתיחת האשכול שיקשה מאוד לומר שגמרו לחלק אחר מותו). ואכן זה פסוק מפורש גם לפני כן (שם, יח י): 'וישלך להם יהושע גורל בשלה לפני ה', ויחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כמחלקתם'.. והפסוק הנ"ל משלים את הפסוק הזה. אבל אלו המחלקות של תחום השבט בארץ, ולא חלוקת הנחלות בתוך השבט עצמו.
(היו ג' שלבים: א. כיבוש מהנכרים. ב. חלוקה בגורל וע"פ ה' בנבואה כל שבט היכן יקבל בארץ. ג. חלוקת הנחלות בתוך השבטים, למשפחות וליחידים, שיהא כ"א מקבל נחלתו שלו).
ורש"י מתכוון לחלקה השלישי של הירושה, שחילוק הנחלה לכל יחיד לקח עוד זמן, והיה אחרי מות יהושע.


ב. אלא שעוד יקשה על רש"י, הרי הוא מפרש בפסוק 'ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו' אלו נחלת שבעה, היינו ששבט לוי לא מקבל נחלה גם במה שחלקו אחרי מות יהושע.
וזה קשה מהפסוק (שם, כא א-ג):

'ויגשו ראשי אבות הלוים אל אלעזר הכהן ואל יהושע בן נון ואל ראשי אבות המטות לבני ישראל. וידברו אליהם בשלה בארץ כנען לאמר ה' צוה ביד משה לתת לנו ערים לשבת ומגרשיהן לבהמתנו. ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם' וגו'

כלומר בחיי יהושע כבר הפרישו כל ערי הלוים, ואיך פירש"י שלא יהיה להם נחלה 'בקרב אחיו' - היינו שבעה שבטים שנחלו אחרי מות יהושע, והרי בימי יהושע כבר הפרישו להם מכל השבטים יחד, מ"ח ערי הלוים (אף אם נאמר שקודם השלמת החלוקה לכל יחיד, כבר הפרישו ערי הלויים).


ג. עוד יקשה מהפסוק שאחרי זה (שם, כב א):

'אז יקרא יהושע גו' ועתה הניח ה' אלקיכם לאחיכם כאשר דבר להם ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם אל ארץ אחזתכם'

כלומר יהושע שולח את שבטי עה"י לנחלתם אחרי חלוקת הארץ ומנוחה (כ"א מכיר חלקו). ואיך יתכן שזה היה אחרי מותו.
ואולי לדעתם זה היה אחרי חלוקת יהודה ויוסף בלבד, מיד אחר שבאו לשילה. והיינו טעמא כי אינם צריכים לתת בעול שאר שבטים המתרפים (והסתפקתי בזה בפתיחת האשכול).

מצאתי גיליון מהגר"ד פיינשטיין שליט"א
בדבריו הוא מתייחס לקושיא זו
ומתרץ שיהושע הנחיל לכל השבטים
אלא ששבעה שבטים לא קיבלו מיהושע את מה שהוא הנחיל
אלא רק לאחר מותו הם לקחו את מה שהוא כבר הנחיל

תודה.
לא ראיתי הוספה מיוחדת, ולא הסבר מה הטעם שינהגו כך שבעת השבטים, אחר שיהושע נתן להם בחייו. ומהיכי תיתי לחדש דבר זה ללא הכרח.

זה עתה יצא מגליון הדפוס עומקא דפרשה ויחי תשפ"א
ושם הרב אליהו סאל כתב תירוץ לקושיא זו

תודה.

1. רצוני להעיר אודות תירוץ זה שהועלה; שזה לא ספרי, ולא רבינו קלונימוס הזקן. אלא רש"י הוא זה שמפרש כך לאור גירסת רבינו קלונימוס בספרי.
ותירוצו של הרב סאל יכול רק להסביר שרש"י נקט כר' יהודה ששמיטה עולה לכאן ולכאן. ולכן ניסה ליישב שהחשבון הוא שאפשר שאחר י"ז שנים אחר משבאו לגלגל החלו לשמור יובלות ואחר מות יהושע, וממילא אפשר שגם נחלו אחרי מותו, אלא שזה רחוק.
2. ועוד יקשה שמהיכי תיתי שר' יהודה ס"ל שלא החלו למנות משעה שבאו לשילה. ולפי מש"כ הראב"ד בפ"י משמיטה ה"ג, גם ר' יהודה סבר שהתחילו למנות בי"ד שנה (ולא בזה חלק עמו הרמב"ם). וראה כסף משנה שם.
3. סתמא דגמרא דזבחים י"ד שנה אחר שבאו לארץ גמרו לחלק (י"ד ומשהו, ולא עלתה לשנה של ט"ו שלמה). וסתם ירושלמי (ריש פ"ו דשביעית) דלכו"ע אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה. ולא מצינו פלוגתא בזה.

בן מיכאל כתב:בעניין הסתירות בין יהושע לשופטים, יש מאמר יפה מהרב יואל בן נון, המדמה זאת לששת הימים ולהתנחלויות.

אשמח אם תעלהו, או לציין מ"מ מדויק. בתודה מראש

קו ירוק כתב:ודאתינן להכי, הוקשה לי מדוע באו לשילה קודם שהושלמה חלוקת כל נחלות השבטים (כדכתי' ביהושע יח), אף אי נימא שבאותה שנה הושלם, אבל למה עקרו כל זמן שלא הושלם כיבוש וחילוק מלבד יהודה ובנימין.

ובגמ' איתא מדשבע כיבשו שבע חילקו, ולפי הפסוקים משמע שחלוקת שאר השבטים לא היה חלק מהשבע שחילקו, וצע"ג.

היות ולא ברור מה כוונת הגמ' מדשבע כבשו שבע חלקו, ואין לנו ידיעה מה סברת חז"ל בזה, דמאי שייכא הא להא, א"א להקשות מזה.
אבל זה לא היה תשלום שמונה שנים. ושאר שבטים חלקו במהירות בתוך אותה שנה אחרי שהוכיחם יהושע.
לי היה הסבר שהם נתעצלו, כי היו יכולים לחלוק כמו שיהודה ויוסף חלקו. ממילא שפיר שבע מספיק לחלוק לכולם, ובפועל לא היה 8 מלאים, מחשבון השנים של תחילת מנין שמיטות ויובלות.
וראה מש"כ כאן וגם אני הגבתי: viewtopic.php?f=7&t=19413