פורום אוצר החכמה

אין זה חומש מודפס, אלא יוצא מדי שבוע (עד 'שלישי'), בתור עזר ללומדי התרגום, עם מדור לחידושי הקוראים.

העליתי כבר הקבצים באשכול זה, אך העירוני שהם נבלעים שם בתוך הקבצים הכוללים את 'תרגום המתורגם' גרידא, ולכן פתחתי אשכול נפרד.

גרשיים כתב:

התרגום המבואר - כי תצא.pdf

ישר כח. ובקרוב ממש לברך על המוגמר.
נ.ב. אולי תמשיך כמתכונת פרשת שופטים, על כל פנים עד המהדורה השלימה במהרה.

המתכונת של פרשת שופטים ממשיכה באשכול שם ('תרגום המתורגם' לבדו),
וכאן המתכונת השניה (חומש 'התרגום המבואר' הכולל גם 'מעט צרי', ו'חידושי התרגום').

יישר כח גדול

בענין מה שכתב ב'חידושי התרגום' על 'שחת לו לא בניו מומם', ראה 'דעת זקנים' ו'דברי דוד' שצוטטו כאן.

ישר כח וחילך לאורייתא.
לג ז, צ"ל: ידיו תעשינה לו.
שם טז, צ"ל: תבואנה כל אלו.
שם יט, בתרגום: מתגליין, צ"ל יתגליין. [ובביאור מעט צרי פירש הטמונות בחול מתגלים להם. פתח בנקבה וסיים בזכר..]
שם כח: ושרא, צ"ל: וישרי.
בב' האחרונות יש לציין, לפחות, שיש שינוי נוסחאות [ואגב נקודה זו יש לתקן במעט צרי, במהדורה הבא, ולציין בכל מקום שהנוסח סוטה מהתאג', מקור מוצא מימיו, ולא להסתפק בהבהרה שבלוח השער: נוסח תרגום מדויק!]
כל הנ"ל, צריכים לתקן גם במעט צרי של האבא.
חג שמח.

יישר כח!

ייש"כ על ההעלאות.
מעניין מדוע אונקלוס מתרגם "מאורות" נהורין, ואינו מחלק בין מקור האור לאור עצמו, והרי בפסוק "צהר תעשה לתיבה" תרגם "ניהור", שתרגומו "מאור" והוא מציין בלשון חכמים את החלון (כמו פקקו את המאור בטפיח), וא"כ גם כאן היה לו לתרגם מאור. וראה בתרגום יונתן לירמיה ד, כח שתרגם השמים-ניהורי שמיא, דהיינו מאורות השמים.

'ניהור' גם כן פירושו 'אור', ולא מקור האור בדוקא, כן פירש רש"י (איוב ג, ד) את לשון התרגום על 'צהר תעשה לתיבה', וכן מוכח מתרגום יונתן בכמה דוכתי (שופטים טז, ב; מלכים ב' ז, ט; ישעיהו ל, כו; מט, ט; נא, ד; נט, ט; ס, יט; סא, א).

גרשיים כתב:אין אונקלוס מחלק בין הדבר המאיר לאור עצמו.

ולפיכך יש למחות אף מן הלקסיקון העברי את המונח 'מאור'. כמה משונה!

צריך להבין מדוע רש"י מפרש "טופנא" שהציף את הכל, כלומר שהציף את בני האדם על המים עד שהביאם לשנער, לכאורה בפסוק (שצויין אליו בפירוש: דברים יא, ד) "אשר הציף את מי ים סוף על פניהם" משמע שההצפה היא שהמים צפו על בני האדם הטובעים. וכמו שמצינו "צפו מים על ראשי".
אך באבות תנן "על דאטפת אטפוך" כלומר שבגלל שהטביע אחרים וגרם להם לצוף על פני המים, לכן גם אותו הטביעו ו"הציפו" אותו -"גולגולת אחת צפה על פני המים".
לגבי לשון איש ואשתו, ראה במו"נ חלק א פרק ו:
'איש ואשה' - שני שמות, הונחו תחילה לזכר ולנקבה מבני אדם. ואחרי כן הושאלו לכל זכר ונקבה משאר מיני בעלי החיים - אמר, "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו" - כאילו אמר, 'זכר ונקבה'. ואחר כך הושאל שם 'אשה' לכל ענין מוכן ומזומן להתחבר לענין אחר - אמר, "חמש היריעות תהיין חוברות אשה אל אחותה".

השבוע יש על כל הפרשה - לע"נ אאמו"ר זצ"ל, שיום השנה שלו חל בשבת.

מה קרה השבוע?