פורום אוצר החכמה

הרמב"ם בהלכות תשובה ריש פ"ג כתב, שמדינה שעוונות יושביה מרובין על זכויותיהם מיד היא אובדת. אם כן, מדוע בתפילת אברהם מוזכרים מנין האנשים הצדיקים, והלא הכל תלוי ברוב המעשים?

באילת השחר על הפרשה מאריך בזה..

פירשתי פעם בדרך אפשר, לתרץ מה שלא בקש אברהם על תשעה כמו שבקש על ארבעים וחמשה:
דאברהם היה בטוח שלוט הלך לשבת בסדום כדי להחזיר את אנשי סדום בתשובה, כמעשיו של אברהם בכל מקום שהלך לשם לקרא בשם ה'. והיה פשוט לאברהם שלוט הוא התלמיד המובהק שלו (שהלך עמו במצות לך לך וכו'), והוא ימשיך את דרכו בסדום.
וכשאמר השי"ת לאברהם שהוא הולך להשמיד את סדום, חשב אולי עדיין לא הופץ עניינו מספיק על ידי לוט, אבל אם נ' או מ"ה וכו' צדיקים בסדום, יוכל להציל את העיר מתוך אמונה שלוט ימשיך להשיבם בתשובה עד שיהיו כולם (או רובם) צדיקים.
אך אם אין אפילו עשרה צדיקים בסדום, זה אומר שלוט לא השפיע אפילו על משפחתו הקרובה, שהרי עשרה צדיקים הם לוט ואשתו, ארבע בנותיו, וארבע חתניו (כדרשת חז"ל). וצדיק שאפילו בתוך ביתו יש רשעים (וכמו שראינו שבפועל רק לוט ושתי בנותיו היו צדיקים ביחס לסדום), גם הוא עצמו אינו יכול להגן על העיר, שהרי לא ישיבם בתשובה.