פורום אוצר החכמה

הנה אנחנו שומעים הרבה ויש הרבה ניגונים על הפסוק בעמוס ח יא "הנה ימים באים נאום ה ... לא רעב ללחם ולא צמא למים "כי אם לשמוע את דבר השם.
שהימים הבאים הכוונה לימי הגאולה שתהיה צמאון לדבר השם... וכו'
אבל המעיין בכל המפרשים על הפסוק יראה בפירוש שהכוונה ממש להיפך, שיהיה רעב ולא ימצאו דבר השם. עי"ש ברשי ובכל המפרשים וכן כתוב בפסוק הבאה פסוק וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשׁ֥וֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃
ומדבר על תחילת ימי בית שני שיפסק רוח הקודש/נבואה
ואמנם יש מדרש רבה בבראשית שהכוונה לעתיד לבוא, אבל שם גם כן מפרשים שלא יהי נמצא דבר השם...
ופלא שהעולם הפכו הדברים ולא כפירוש הפשוט ואין לו מקור בחז"ל

לא כ"כ הבנתי איפה ראה כאן מעלתו שלא כהמשמעות השגורה?

סוכ"ס כתוב מפורש שם שיהיה רעב לזה, היינו שירצו את זה כמו אוכל לפיקוח נפש, שישוטטו וינועו מקצה הארץ עד קצה הארץ מאופק לאופק לבקש את דבר ה'.
ולא שיהיו אדישים ופשוט לא יהיה אכפת להם מדבר ה' אם נמצא או לא נמצא.
היום אנשים משוטטים ונעים עבור פרנסה, וגם בזה בקושי מוכנים לעזוב את הבית להרבה זמן.
ושם כתוב שעבור דבר ה' ונבואה ורוח הקודש יעזבו את הבית וישוטטו מקצה הארץ ועד קצה הארץ. כי שמעו שמועה או חשבו מחשבה שאולי שם יש איזו פינה עם רוח הקודש, אולי שם יש איזה פירור נבואה. אז רצים לשם ולשם, נעים ומבקשים ומחפשים - והעיקר: רוצים. משתוקקים. לא יכולים בלי זה.
היש לך מפורש מזה כמה צימאון יהיה לרוחניות ולקרבת אלוקים ודבר ה'?
מדובר באנשים שכפשוטו לא יכולים לחיות בלי זה.

והרב כהנמן אכן שאל על החלק הזה מה הגריעותא בו, כי הבין שהפסוק כולו נאמר לרעה ל"ע, ולא רצה כנראה לקבל שיש כאן חלק טוב דלא כמשמעות הפסוק בכללותו.
וענה כידוע שכשרעבים עד כדי פיקו"נ אוכלים כל מה שמוצאים, אוכל עם הפסולת, בלי לברור ובלי לברר.
ויווצרו מזה סילופים גדולים בדבר ה' והליכה אחרי כל מיני משאות שוא ומדוחים ל"ע.
וזה נורא מהכל. מילא לומר שקרים, אבל שקרים בשם ה' - ושהדברים עוד מתקבלים, ובצימאון - זה כבר נורא ואיום.
יצילנו ה'.