פורום אוצר החכמה

כתב רש"י (כד, סז) שכל זמן ששרה קיימת היה וכו' וברכה מצויה בעיסה. כמדומני רבים מבינים (ואולי אפילו לימדו אותם) שהכוונה היא שהחלות שלה נשארו טריות מערב שבת עד ערב שבת. אבל לא מצאתי שום מקור להסביר הזה. גם שמעתי (ואף מצאתי בספרים שנכתבו במאה האחרונה) שהכוונה שאכלו קמעה ונעשו שבע. ובאופן דומה במשמעות שהנס היה כמות הלחם ולא היכולת שלו לשבוע.
האם יש מקור קדום או משמעות מדברי המפרשים לאחד ההסברים?

רש"י מסכת סוטה דף מח עמוד ב
שתי ככרות הנדבקות כו' - שהיתה ברכה מצויה בעיסה וכשמדבקין ככרות בדופני התנור אחת בדופן זה ואחת בדופן זה שכנגדו והן תפוחות אצפליי"ר בלע"ז עד שמגעת פני זו לזו כצוף זה שגדל ומתפשט והולך ותולה באויר כן אלו צפות ותפוחות באויר.

ייש"כ