פורום אוצר החכמה

בפרשת תולדות [כה, כא] עה"פ ויעתר יצחק, פירש"י: הרבה והפציר בתפילה. פירש האמרי אמת [בא' המסעות לארץ ישראל, בביקורו בת"ת 'עץ חיים'],
עד"מ, לילד המבקש מאביו מיני מתיקה, ואביו ממאן ליתן לו, מפני ההיזקים שיווצר לילד. אך כיון שהרבה והפציר, האב 'נשבר' ומביא לילד את מבוקשו אף שיודע שיזיק לו.

והנמשל הוא: הקב"ה המתין עם פקידת עקרותו של יצחק אבינו, עד שיושלמו מנין שנותיו של אברהם אבינו. אך כיון שהרבה והפציר ונולד עשיו, קיצר הקב"ה חמישה שנים מחיי אברהם, כך שלא יראה את נכדו יוצא לתרבות רעה.

כלומר, לאברהם אבינו נקצרו חייו, בגלל בנו יצחק.

בהמשך הפרשה [כז, א] עה"פ ותכהין עיניו מראות, אנו מוצאים ברש"י ג' פירושים. האחרון שבהם, 'כדי שיטול יעקב את הברכות'. דייק מכאן הרבי מליובאוויטאש,
שזאת אומרת, שיעקב אבינו גרם בעקיפין נזק לאביו, ע"י עיוורון של יצחק, עכ"ד.

מכאן דברי התלמיד:

ידוע ש'סומא' חשוב כמת. ויש כאן דמיון, כשם שזה קירב מיתת אביו, כך זה גרם מיתה [סומא] לאביו.

גם אצל יעקב אבינו מצינו בחייו, כמה עניינים המשולים למוות.

ידוע מאמר חז"ל [נדרים סד] ארבעה חשובים כמת. סומא, עני, מי שאין לו בנים ומצורע.

סומא - מובא בפרשת ויחי [מח, י] 'ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות'.

עני - ברדיפת אליפז אחריו, מצא עיצה לקיים ציווי אביו: 'טול מה שבידי ועני חשוב כמת'.

מי שאין לו בנים - רחל אמנו היתה בעיניו כעקרת הבית. ומובא בספרים שעד שנולד יוסף לא רצה לצאת מבית לבן.
וכביכול עד שנולדו הבנים ליעקב נחשב כמי שאין לו בנים [רחל אמרה 'מתה אנכי' - זו ראיית הגמ' בנדרים].

מצורע - היותו מוסגר ומוקצה ממחנה ישראל כ14 ימים, מזכיר את היותו כלוא בבית לבן, כשמתוכם 14 שנה כעֶבֱד עבור בנותיו.

א. לא זכיתי להבין דברי הרבי מליובאוויטש זצוק"ל ניחא ביצחק ע"י תפילתו נתקצרו שנותיו של אברהם אבל ביעקב הקב"ה בחר לסמות עיני יצחק כדי שיטול הברכות ויכול היה לעשות באופן אחר שיחפוץ ליתן הברכות ליעקב ולמה יקרא לזה גורם
ב. לדברי התלמיד אפי' נאמר שאכן בעקיפין יעקב הוא הגורם לסמיות עיניו של יצחק שחשיב כמת מפני מה נענש בכל האופנים שחשיב כמת ולא הספיק סמיות עיניו בעצמו
ג. שני נקודות יעקב היה בבית לבן לפחות כ' שנים ולא י"ד כמו כן מהגמ' בנדרים משמע להפך שרחל טענה מפני מה אינך מתפלל עלי כמו שעשה יצחק לרבקה וע"ז ענה לה ליצחק לא היו בנים לי יש

כמדומה שטעה הרב נחומצ'ה, ואכן מה שייחס לרבי מליובאוויטש אינו מדוייק.

כי אכן אי אפשר להאשים את יעקב בזה שהקב"ה בחר בדרך פתלתלה זו.

אבל אין משיבין על הדרוש, והמהלך עצמו יפה.

ארי בן ארי כתב:
ג. שני נקודות. יעקב היה בבית לבן לפחות כ' שנים ולא י"ד.
כמו כן מהגמ' בנדרים משמע להפך, שרחל טענה מפני מה אינך מתפלל עלי כמו שעשה יצחק לרבקה וע"ז ענה לה ליצחק לא היו בנים לי יש

א. יעקב אכן היה עשרים שנה. אך 14 שנה עבד עבור בנותיו. ו6 לצורך שכר הצאן. [אכן, צריך שינוי נוסח].
כשנולד יוסף הסתיימו להם ה14 שנים, שהיה עֶבֱד כפשוטו, ואז פנה אל נשיו שרוצה לחזור לאבותיו.

ב. ידעתי גם והבאתי שרחל אמרה 'מתה אנכי'. אך דרשתי 'כמי שאין לו בנים' ביחס לרחל שהיתה בעיניו כעקרת הבית [בהוספת ראיה דמיון ה'מתה'].

יעקב לא פנה אל נשיו בסוף הי"ד שנה כי אם בסוף הכ'.
ללבן הוא פנה בסוף הי"ד שנה וביקש לחזור לביתו

איני זוכר כעת בדיוק. אך בטוח ראיתי בא' המפרשים, שמלידת יוסף, הרגיש שאין זה 'מקומו', וה'תיקון' בבית לבן הושלם.

אני חושב שראית את זה בתורה "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף.. ויאמר.. שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי".
הערתי על מ"ש מקודם שלא לנשיו אמר את זה יעקב אלא ללבן

דרומי כתב:כמדומה שטעה הרב נחומצ'ה, ואכן מה שייחס לרבי מליובאוויטש אינו מדוייק.

כי אכן אי אפשר להאשים את יעקב בזה שהקב"ה בחר בדרך פתלתלה זו.

אבל אין משיבין על הדרוש, והמהלך עצמו יפה.

אז מצאתי שוב את מקור הדברים. מהדורת בני הישיבות מאמר תולדות ב'.

שם הרבי מסביר את ג' הטעמים של רש"י ב'ותכהין' עיני יצחק.
ובאמת, מסביר שהפירוש 'כדי שיטול יעקב את הברכות', נדחק לפירוש האחרון,
בגלל שקשה לומר, שיצחק ניזוק [ע"פ החשבון כ57 שנה היה סומא], כדי שיעקב יטול הברכות.
ועכ"ז יש מעלה בפירוש זה, מצד פשט הכתוב.