כדכד כתב:בינתים מצאתי בספורנו לפרשת בלק ובמלבי"ם בפירושו לשמואל בדרך קצת שונה שפירשו שמנוסה היא מצרה מידית ואילו בריחה היא ממשהו שמאיים באופן עקרוני אבל לא ממשי כרגע
כדכד כתב:אעתיק לשון המפרשים שהבאתי ואוליע זה יעזור לענות על שאלותיו של מעכ"ת
ספורנו פרשת בלק
(יא) ברח לך. ענין הבריחה בכל מקום אינה הניסה מן הרודף אבל היא סור מן המקום מיראת נזק עתיד:
מלבי"ם שמואל א פרק יט
(יח) השאלות (יח) למה אמר ג' פעמים שדוד נס וברח, פסוק י' וי"ב וי"ח?:
ודוד ברח וימלט. ר"ל ע"י העכובים האלה נמלט לגמרי (בפ' י' אמר ודוד נס וימלט, ר"ל מבית שאול. ובפסוק י"ב וילך ויברח וימלט, ר"ל מיד השומרים. ופה אמר שנמלט לגמרי. ויש הבדל בין ניסה ובריחה, שהנס הוא אם רודפים אחריו, או שהסכנה קרובה, וזה היה בהיותו אצל שאול. ואח"כ לא היה הסכנה הגדולה כ"כ, כתב ויברח):
כדכד כתב:ראיתי את הדברי מלכיאל ולענ"ד גם הוא מפרש בדומה להנ"ל.
מכל מקום עיקר שאלתי היתה לפרש את הכתוב ביותם "וינס.. ויברח"
כדכד כתב:אני הבנתי בכוונתו שיותם נס מפני אבימלך שלא יהרוג אותו מיד ואח"כ ברח כדי שלא ישיגהו בהמשך
נראה לי מופרך לומר שראה רק אח"כ שהסכנה גם אח"כ כי היה אמור להבין שכשאומר דבר כזה נגד המלך המלך לא יעבור על כך בשתיקה
כדכד כתב:לגבי ויברח משה מפני פרעה נשמט התירוץ מהודעתי לעיל והתירוץ הוא שפרעה לא רדף אחריו אלא ביקש עקרונית להרגו ולכן יאות על זה לשון בריחה
כדכד כתב:לגבי הגר יתכן לומר שברחה כדי שלא יענו אותה עוד בהמשך ולא שנסה מפני שרה שמענה אותה באותו זמן
כדכד כתב:מה לא מובן לפי ההסבר שהבאתי לעיל שמנוסה היא מרודף עכשוי
הרי המלכים נסו מהקרב שבן רדפו אחריהם
והרוצח נס מפני גואל הדם שרוצה להרוג אותו
אולי כוונת מר שהסבר השואל ומשיב אינו מתישב עם זה. כבר שאלתי זאת לעיל
צופה_ומביט כתב:בעיר מקלט:
וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ.
כדכד כתב:אולי כוונת מר שהסבר השואל ומשיב אינו מתישב עם זה. כבר שאלתי זאת לעיל
בחפשי כותב כתב:כדכד כתב:אני הבנתי בכוונתו שיותם נס מפני אבימלך שלא יהרוג אותו מיד ואח"כ ברח כדי שלא ישיגהו בהמשך
נראה לי מופרך לומר שראה רק אח"כ שהסכנה גם אח"כ כי היה אמור להבין שכשאומר דבר כזה נגד המלך המלך לא יעבור על כך בשתיקה
קשה להעמיס כן בדברי הדברי מלכיאל, שהרי הוא הגדיר החילוק בין ניסה לבריחה לפי "גודל הצרה", שניסה היא מ'צרה לשעה', ובריחה היא מ'צרה שנמשך'. ולפי הבנת מע"כ, מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, האם צרתו היא צרה לשעה ועוברת בקרוב, או צרה נמשכת לזמן מרובה. אלא בהכרח שצריכים לומר "שראה רק אח"כ שהסכנה גם אח"כ", וכמו שכתבתי.כדכד כתב:לגבי ויברח משה מפני פרעה נשמט התירוץ מהודעתי לעיל והתירוץ הוא שפרעה לא רדף אחריו אלא ביקש עקרונית להרגו ולכן יאות על זה לשון בריחה
אישתמיטתיה דברי חכמינו ז"ל מובא ברש"י בפרשתנו (ד ד): "ויצלני מחרב פרעה. כשגילו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרוג את משה, נעשה צוארו כעמוד של שיש". וזה לשון המכילתא: "תפשו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו הסייף על צוארו, באותה שעה ירד מלאך וכו'". ואין לך רודף וסכנה קרובה יותר מזו.כדכד כתב:לגבי הגר יתכן לומר שברחה כדי שלא יענו אותה עוד בהמשך ולא שנסה מפני שרה שמענה אותה באותו זמן
במדרש אגדה ובפסיקתא דרשו: "עינה אותה מתשמיש". וזה עינוי כל הזמן. וברש"י: "היתה משעבדת בה בקושי". וברד"ק: "עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך. אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה". ושפחה אל יד גבירתה המעונה בעודה תחת ידה ורשותה, סכנתה קרובה פי כמה מנרדף שעוד צריך לרדוף אחריו.
[וע"ד פלפול נראה לומר עפי"ד רד"ק הנ"ל ששרה עבדה בה 'בפרך', שזה עינוי כל הזמן, וכמ"ש הרמב"ם (הלכות עבדים פ"א ה"ו): "ואיזו היא עבודת פרך, עבודה שאין לה קצבה".]
כדכד כתב:לבי הפיסקא הראשונה - אין כא "מעיקרא סבר ולבסוף סבר" דא"כ היה קשה עלי מה שהקשיתי על כת"ר - לדידי הוא סבר מלכתחילה שמסוכן לו כרגע שהמלך יתפוס אותו וגם כשינוס עכשו עדייןהואצריך מקום מסתור לברוחאליו כיוון שגם לעתיד המלך עלול להתנכל אליו
כדכד כתב:לגבי משה - לא השתמט ממני מדרש חז"ל רק שהפרשנים יכולים לפרש גם לפי הפשט ויתכן גם שיש דרך לפרש כדברי גם לפי המדרש אבל איני בטוח בכך
כדכד כתב:גם לגבי הגר - גברא אגברא קרמית? לעולם אימא לך ששרה עינתה אותה אז וברחה לאחרמכן כשדי שלא תוסיף לענותה
כדכד כתב:גם אילו עינוי זה הוא מניעת תשמיש - מה תועיל הבריחה מפני שרי לענין זה?
בחפשי כותב כתב:כדכד כתב:לבי הפיסקא הראשונה - אין כא "מעיקרא סבר ולבסוף סבר" דא"כ היה קשה עלי מה שהקשיתי על כת"ר - לדידי הוא סבר מלכתחילה שמסוכן לו כרגע שהמלך יתפוס אותו וגם כשינוס עכשו עדייןהואצריך מקום מסתור לברוחאליו כיוון שגם לעתיד המלך עלול להתנכל אליו
לפי המבואר במפרשים הנ"ל ה'ניסה' וה'בריחה' הן הגדרה על מהות עקירה ממקום שהיה תחילה. ולפי"ז לא מסתבר לנוס ולברוח בהדי הדדי. ועוד, אם כדברי מע"כ שיותם ידע מתחילה שיצטרך גם 'לברוח' לאיזה צורך כתיב 'וינס', הלא בכלל מאתיים מנה. ודוחק לומר שהוא בדרך לא זו אף זו.
לא מבואר כן במפרשים הנ"ל. מבואר רק שיש הבדל בין ניסה לבין בריחה אם מתכוון לנוס מצרה קרובה או לברוח מצרה שאינה מאימת עליו עכשו אבל מאיימת עליו בכלל ולזה שפיר שייך לנוס ולברוח בהדי הדדי ו
וראה בספר 'באור שמות הנרדפים שבתנ"ך' (ערך ברח, נס, ערק) להגרש"א ווערטהיימער ז"ל שמפרש הפסוק בספר שופטים הנ"ל, וזה לשונו: "וינס יותם ויברח וכו', שמתחילה נס למקום שחשב להמלט שם, אח"כ נחם על המקום זה, ויברח למקום לא ידוע לו, ואח"כ וילך בארה, שאם לא כן היה אומר וינס יותם בארה".
אדרבה אני מחפש ספר כזה ואשמח לדעת מה עוד כתוב שם בענין ההבדל בין לנוס לבין לברוחכדכד כתב:לגבי משה - לא השתמט ממני מדרש חז"ל רק שהפרשנים יכולים לפרש גם לפי הפשט ויתכן גם שיש דרך לפרש כדברי גם לפי המדרש אבל איני בטוח בכך
לא כתבתי אישתמיטתי' על הספורנו והמלבי"ם ז"ל,
את זה הבנתי. הבנתי שהמילה "אישתמיטתיה" שבדברי מר התייחסה אלי ואני מקבל זאת
שבטוח אני שכל דבריהם מיוסדים על דברי חז"ל והיו לנגד עיניהם. רק כוונתי על מה שכתב מע"כ בפשיטות: "שפרעה לא רדף אחריו אלא ביקש עקרונית להרגו", דזה ליתא. ולא אחליט מהר לומר שהמפרשים חולקים על דברי חז"ל, ולתת ריווח בין הדבקים, כי אם אנחנו מפני קוצר שכלנו וחוסר דעתנו אין אנו יכולים להעמיס דבריהם בדברי חז"ל, האשם על ראשנו. ואין העצה לזה להמציא מחלוקות בין המפרשים ז"ל וחז"ל.
איני מסכים לזה כלל וכלל. מפרשי הפשט אינם מחוייבים למדרשי חז"ל והם מפרשים לפי הנראה להם גם אם חז"ל דרשו אחרת ואין זה נקרא להמציא מחלוקות.
אמנם בענין זה, כבר כתבתי לעיל בהודעה שערכתי שהמלבי"ם כן מביא את מדרש חז"ל וגם כתבתי איך לפרש זאת לדבריו
כדכד כתב:גם לגבי הגר - גברא אגברא קרמית? לעולם אימא לך ששרה עינתה אותה אז וברחה לאחרמכן כשדי שלא תוסיף לענותה
צ"ע בדברי הספורנו והמלבי"ם ממדרש ופסיקתא - ייקרא גברא אגברא קרמית?
בחפשי כותב כתב:כדכד כתב:גם אילו עינוי זה הוא מניעת תשמיש - מה תועיל הבריחה מפני שרי לענין זה?
לכאורה כוונת המדרש והפסיקתא ע"ד מאמרם ז"ל 'אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה' (מגילה יג ע"ב), 'והן צרות זו לזו' (יבמות יט ע"א). וצערה גדולה פי כמה כאשר בעלה נגד עיניה ומתאוה אליו, ואין פת בסלה בגרמת צרתה. וגם עינוי ובזיון גדול הוא מה שאברהם הולך רק לאהל שרה, ובאהלה לא דרך.
וע"י הבריחה יקל צערה מעליה, שלא יהיה אברהם נגד עיניה, שהעין רואה והלב חומד (עיין רש"י במדבר טו לט), וגם לא תראה עלבונה במו עיניה.
אשמח לשמוע ביאור נוסף בדברי המדרש והפסיקתא.
כדכד כתב:אבל נתעוררתי עכשו להקשות על פירוש זה מהפסוקים בפרשת תולדות פרק כז:
(מב) וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ:
(מג) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה
ולכאורה משמע שיעקב היה בסכנה מיידית מעשו שרצה להרגו ואעפ"ככתוב שרבקה אמרה לו,ברח".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים