האמת אומר שרק עכשיו ראיתי את הנצי"ב בפנים, מקודם הסתמכתי על דבריכם שכתבתם "השתדלו יותר בשמירתו".
כעת ראיתי שבסה"כ ביאר למה הם היו ראשי המדברים, וזה לשונו:
ולבני גד עצום מאד. לבני ראובן היה מקנה רב. אבל לבני גד היה עצום מאד. ע״כ נכנסו בעובי הקורה יותר מב״ר כמבואר בפרשה שהיו המה ראשי המדברים:
ולכאורה למד שעצום הוא עניין של ריבוי, אבל מופלג, הרבה יותר מאשר "רב". ממילא מבין שני השבטים האלה שדאגו לנכסיהם - להם היתה יותר דאגה, "מרבה נכסים מרבה דאגה"... ולכן היו יותר בעובי הקורה.
לדרכו הלשונות של "עם עצום" הם בפשטות ריבוי מופלג.
אבל כאמור, בתרגומים ברור שעצום הוא חזק [ואכן, פשיטא שתקיף היינו חוזק], ואולי כדבריכם שעם עצום הוא חזק, וגם פרסום בעם עצום מחזק הדבר מאד.
עוד אוסיף שלכאורה המילה "עצם" בתנ"ך זו משמעותה, החלק החזק שבגוף, שאינו הבשר הרך אלא השלד, שהוא גם חוזק כללות הגוף.
אמנם יל"ע בכתוב "אדמו עצם מפנינים", והתרגום ורש"י שם פירשו לשון "מראה", "חיזו", וצ"ב.
ובפרשת בלק, "ויגר מואב וכו' כי רב הוא וכו' הנה כסה את עין הארץ וכו' כי עצום הוא ממני", למרות הנטיה לפרש כאן עצום מלשון ריבוי, נראה שהכוונה חזק הוא ממני, כי על ריבוי לא מתאים הסיומת "ממני", והתקיפות המוזכרת היא המשך למוזכר "עתה ילחכו הקהל וכו' הנה עם יצא ממצרים". התרגום שם כמובן "תקיף".
"ויהי שם לגוי גדול עצום ורב" ג"כ מתורגם "תקיף וסגי", ונראה פשוט כן, כי אחרת - אם כבר הזכיר עצום מה יש עוד להזכיר רב, ודוק. וכך ממש גם "ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו".
בישעיה "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום", היה מקום לפרשו על כמות, והוא כפל המליצה, אבל המלבי"ם שם כתב לדרכו ""שהקטן יהיה לאלף", בריבוי הכמות "והצעיר" בכח יהיה "לגוי עצום" בריבוי האיכות בכח ועצמה, והגם שאני מתמהמה עתה והעם חלשים ומעטים, הנה "אני ה' בעתה אחישנה" בבא העת המיועד אעשה הדבר בזריזות", ובביאור המילות: "הקטן בכמות והצעיר במעלה".
ביואל על הארבה "כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר" יש לפרשו על הכמות ויש לפרשו על החוזק. ועוד שם "כעם עצום ערוך מלחמה", "כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו".
וכן עזה"ד בכל מקום. ויתכן כדבריכם, שהשימוש בעצום לתיאור ריבוי הוא ריבוי מופלג כזה שמתפרש כבר כחוזק. ריבוי כמות שהופך כבר לאיכות שונה.
כתבתי בחופזי, מקוה שיועיל.