פורום אוצר החכמה

לפני כחודשיים שאלתי את ר' נפתלי אנשין שליט"א, מה הפירוש המילה 'חילול' שכתוב בתורה פעמיים בכרם,

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ (דברים כ, ו).
אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ (שם כח, ל).

ואמר לי כדבר פשוט את הצעת רש"י לא פדאו בשנה הרביעית, שהפירות טעונין לאוכלן בירושלם או לחללן בדמים ולאכול הדמים בירושלם ושכך הוא פירש בפשש"מ, ואני טענתי כנגדו שזה ממש לא שייך שכך הוא הפשט, יש לי על זה כמה קושיות שזה לא יכול להיות פשט, הראשונה, שלכאורה חילול המעשרות ונטע רבעי הוא רק בדיעבד "וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ וכו'. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וכו'" (דברים יד, כד-כה), ואילו לכתחילה מעלים את הפירות עצמם לירושלים; מדוע אם כן מדברת התורה על החילול כדרך לקיום המצוה לכתחילה? ואותה שאלה קשה גם על מה שפירש רש"י בפרשתנו גבי "קדש הילולים" דהיינו או בחילול או בהילול; וכי החילול הוא עיקר המצוה?
ועוד יש להעיר, שלכאורה הלשון 'חילול' בהקשר של פדיון היא רק לשון משנה, כי בתורה אנו מוצאים לשונות של נתינה בכסף וגאולה: "וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף", "וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא כז, לא), אך לא לשון של חילול.
ועוד, שלכאורה חילול הכרם מקביל לחינוך הבית וללקיחת האישה, שהכוונה בהם היא תחילת מימוש התכנית, אם זה להתחיל לגור בבית או להיכנס בברית הנישואין; ומדוע דווקא בכרם מדברים על חלק המצוה שיש בו בפדיון הקדושה ולא על תחילת השימוש בכרם. ואכן אמנם שהמצוה של נטע רבעי וחילול הפירות, היא הצורה הראשונה ליהנות מן הכרם, אך מדוע הזכירה התורה דווקא את נושא הקדושה שיש בפירות אם עיקר הרעיון כאן הוא תחילת השימוש בפועל?
ואני הייתי בטוח שהפשט הוא כמו 'לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים', ושמחתי לראות שכך מבאר הא"ע והרמב"ן בהצעה ראשונה שלו, ואז נכנסתי לעיין בכל זה ומצאתי לענ"ד דברים נפלאים בכל העניין, אני בהמשך יעלה מאמר חדש שנערך עכשיו על זה.

וכן בירמיהו לא,ד.
גם בלש' חז"ל יש 'מחול הכרם', עי'.

אבל קושיותיך אין בהם הכרח לענ"ד.

לשון באר שבע סוטה מג

פרט למבריך ולמרכיב. מכאן תשובה נצחת על מה שפירש הראב"ע בחומש ולא חללו מגזרת חלילים כי מנהגם הי' לחול בכרמים, ואין זה אמת אלא כדפרש"י לעיל במשנה ולא חללו שלא פדאו בשנה הרביעית לנטיעתו שהפירות טעונין לאכלן בירושלים או לפדותן במעות ולאכול המעות בירושלים כדרך מעשר שני וכן פירשו כל המפרשים הדורכים בעקבות חכמי המשנה והגמרא.

ועיין חידושי בתרא

בתורה עצמה שורש חלל משתמש בב' אופנים, או להוריד מקדושתו, או למת, ולכאורה שניהם ענין אחד. ונשתמש גם בלשון חלילה שענין אחד הוא.
וניתוסף בנביא לשון מחלל בחליל שהוא כלי זמר ועיקרו הובא לענין שמחה, אך התחילו להשתמש בו לעורר אבל ואולי מצד לשון נופל על לשון.
ומצאנו לשון החל שהוא מענין התחלה ונדמה לו בריאה כמו רב מחולל כל ולידה פצחי רינה וצהלי לא חלה , ולשון ייחול שהוא קיווי וציפיה, וחלוי שהוא דרך תחנון, ולשון הנה אביך חולה, וחלת לחם שמן, ויפתח נח את חלון, וניתוסף עוד לשון מחילות ומערות, ועוד לשון קישוט ועדי, ולשון נחלה לבניו, ולשון תופים ומחולות, (ויש לדון עוד למנצח על מחלת/על הנחילות, הללוהו בתוף ומחול) ויש עוד לשון חיל כיולדה, ויטמנהו בחול, ובני ארם עוץ וחול.
והנה מכולם לא מצאנו לשון חלל כי אם בלשון לא יחלל זרעו. באו על החללים, ומחללים בחלילים. ומחולל כל, ובתורה לא נמצא מילת חליל וא"כ ודאי צדק רנ"א שפשוטו הוא חילול הקדש ע"י פדיון (אע"פ שלא נמצא בתורה לשון חילול באופן הנכון כי אם באופן איסור).
אך באמת ניתן לומר שבדרשת חז"ל נכללו הרבה לשונות חלל דפדיון הפירות לא רק שמוריד קדושת הפירות ומתירן באכילה, אבל הוא ראש וראשון היתר הפירות אשר לו קיווה הנוטע, וכבריאה חדשה הוא, ומלשון ולא חללו מבואר שצריך לעשות מעשה המתחלת היתר אכילת הפירות וזהו הפדיון. ומדמצאנו לשון חלל בהולך בחליל לבוא בהר ה' שזהו גם מאופני החילול האוסרו לבוא בצבא, ונמצא דהמחלל כרמו הוא מחולל כל שייחל לו, או שמחלל בחליל ובמחולות להעלותו בהר ה' ולחלות פניו. ואז נכונו פירותיו לו ולהנחילו לבניו אחריו.

מעיין כתב:

מעיין כתב:לשון באר שבע סוטה מג

פרט למבריך ולמרכיב. מכאן תשובה נצחת על מה שפירש הראב"ע בחומש ולא חללו מגזרת חלילים כי מנהגם הי' לחול בכרמים, ואין זה אמת אלא כדפרש"י לעיל במשנה ולא חללו שלא פדאו בשנה הרביעית לנטיעתו שהפירות טעונין לאכלן בירושלים או לפדותן במעות ולאכול המעות בירושלים כדרך מעשר שני וכן פירשו כל המפרשים הדורכים בעקבות חכמי המשנה והגמרא.

ועיין חידושי בתרא

והרי הרמב"ן מסביר כמו הא"ע, וכי יעלה על הדעת שהרמב"ן אינם מהדורכים בעקבות חכמי המשנה והגמרא, תמוה מאוד דברי הבאר שבע, אולי צריך ליישב שיש מהלך בפשט ובדרש, ומחר בל"נ אעלה את המאמר שמנסה ליישב אותם ביחד.

להתהלך כתב:והרי הרמב"ן מסביר כמו הא"ע, וכי יעלה על הדעת שהרמב"ן אינם מהדורכים בעקבות חכמי המשנה והגמרא, תמוה מאוד דברי הבאר שבע, אולי צריך ליישב שיש מהלך בפשט ובדרש, ומחר בל"נ אעלה את המאמר שמנסה ליישב אותם ביחד.

פסוק דומה יש בירמיה לא ד: עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ
וגם שם רש"י מפרש חילול נטע רבעי, והרד"ק משלב במידת מה בין שני הפירושים: ויטעו כרמים להם ויחללו בשנה הרביעית כמשפט פדיון פירות הכרמי' ועושים אותן חולין ויהיו מותרין לזר לאכלן אחר החלול וזכר החלול לפי שהיא במשתה ובשירים כמו שאמר קדש הלולים ובזמן הפחד לא יעשה אדם הלולים

פותח האשכול התרעם מאוד (באשכול אחר) על כך שמאשימים אותו בכל מיני האשמות וכו'

איני מכירו כלל ואין לי שמץ של מושג מיהו ומהו ובמה בדיוק האשימו אותו

אולם כשאני רואה את הסגנון כאן בהודעה הפותחת את האשכול - לגבי פשט שכותב רש"י בפירושו עה"ת - וז"ל

"ואני טענתי כנגדו שזה ממש לא שייך שכך הוא הפשט, יש לי על זה כמה קושיות שזה לא יכול להיות פשט"

אני מתרשם שיש בשיטת לימודו איזה חריגה מהסגנון המקובל בבית המדרש.

כנראה מעולם לא למדת רמב"ן על התורה,
אני טענתי רק נגד רנ"א, אבל למה לך לדייק בדברי,
אני לא התרעמתי אלא על שקרים שאמרו עלי,
ומה הבעיה להכירני, תוכל קצת לעיין בספרי ובמאמרי, ונתוכח כדרכה של תורה.

להתהלך כתב:

מצוות נטע רבעי.docx

ומתוק האור וטוב לעינים!
המאמר מבאר בצורה נפלאה את דברי חז"ל ורש"י אודות מצוות ערלה, נטע רבעי, מעשר שני, ברכות הנהנין, ועוד ועוד.
יישר כח ר' אורי!

אולם את מ"ש בראש האשכול לגבי פש"מ לא הבנתי. לשיטתך היה צ"ל 'חלל בו' ולא 'חללו'.

לייבעדיג יענקל כתב:אולם את מ"ש בראש האשכול לגבי פש"מ לא הבנתי. לשיטתך היה צ"ל 'חלל בו' ולא 'חללו'.

אני חושב שמפני זה שימוש הכרם היה נקרא חילול, וחללו זה כמו חנכו, ובכל זאת צריך עיון, רק עיקר זה יסוד הדברים שהוצאתי מתוך עיון זה.

לייבעדיג יענקל כתב:אולם את מ"ש בראש האשכול לגבי פש"מ לא הבנתי. לשיטתך היה צ"ל 'חלל בו' ולא 'חללו'.

צ"ל לשיטת האב"ע, והרמב"ן בדרך א'.

לייבעדיג יענקל כתב:

להתהלך כתב:

מצוות נטע רבעי.docx

ומתוק האור וטוב לעינים!
המאמר מבאר בצורה נפלאה את דברי חז"ל ורש"י אודות מצוות ערלה, נטע רבעי, מעשר שני, ברכות הנהנין, ועוד ועוד.
יישר כח ר' אורי!

גם אני מצטרף. נפלא ביותר. אשריך.

אולי יש להוסיף [ובפרט לגבי עניין קבלת הסמכות כמו ילד קטן], שהתנחומא (קדושים יד) דורש את פרשת ערלה ורבעי על כניסתו של יהודי לתורה:

וּנְטַעְתֶּם וַעֲרַלְתֶּם. הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּתִינוֹק. שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לֹא לְהָשִֹיחַ וְלֹא לְדַבֵּר. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ, שֶׁאָבִיו מַקְדִּישׁוֹ לַתּוֹרָה. הִלּוּלִים לַה'. מַהוּ הִלּוּלִים, שֶׁבְּשָׁעָה [ההיא] שֶׁהוּא מְהוֹלָל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. מִכָּאן וָאֵילָךְ, לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ. מִכָּאן שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶֹר שָׁנִים לַמִּשְׁנָה.