פורום אוצר החכמה

דוד המלך משתמש כמה פעמים בספר תהלים בביטוי "בני איש" ולא הבנתי כוונתו.
בחלק מהמקרים הוא משווה בני אדם לבני איש. לכאורה זה אותו דבר.
בפעם הראשונה הוא פונה אליהם בטענה: "בני איש ! עד מה כבודי לכלמה"- אם כוונתו לבני אדם המצירים לו מדוע קורא אותם בשם זה?

רש"י:
"בני איש" - בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש באברהם נאמר (בראשית כ) השב את אשת האיש ביצחק נאמר (שם כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (שם כה) איש תם
רד"ק:
בני איש אמר כנגד גדולי ישראל שהיו עם אבשלום.
מצודות דוד:
"בני איש" - אתם בני אדם גדולים עד מתי תהפכון כבודי לכלימה ר"ל במקום הכבוד הראוי אלי תכלימו אותי וכאומר הלא משפט החשובים לכבד את מי הראוי לכבוד
מצודת ציון
"איש" - ר"ל גדול וחשוב וכן הלוא איש אתה (שמואל א כ"ו)
.
העולה מהנ"ל ש"איש" בהקשר זה- חשיבות וגדולה

"שהיו עם אבשלום"?
פרק זה אינו עוסק בברחו מאבשלום אלא הפרק הקודם.
לגוף הענין - גם אני ידעתי שבדרך כלל הביטוי "איש" מתפרש כביטוי לחשיבות.
דווקא בגלל זה לא הבנתי מדוע כשהוא פונה אל המצירים לו ועושים את כבודו לכלימה הוא מכנה אותם בלשון חשיבות

בכל אופן לא יישב מר את שאלתי על השילוב של בני איש עם בני אדם במובאות האחרות

כדכד כתב:"שהיו עם אבשלום"?
פרק זה אינו עוסק בברחו מאבשלום אלא הפרק הקודם.
לגוף הענין - גם אני ידעתי שבדרך כלל הביטוי "איש" מתפרש כביטוי לחשיבות.
דווקא בגלל זה לא הבנתי מדוע כשהוא פונה אל המצירים לו ועושים את כבודו לכלימה הוא מכנה אותם בלשון חשיבות

בכל אופן לא יישב מר את שאלתי על השילוב של בני איש עם בני אדם במובאות האחרות

כך הוא ברד"ק על תהילים ד' ג'.
ועיין באבן עזרא שם:
"בני - אמר רבי משה הכהן ז"ל: כי זה המזמור ככתוב למעלה וידבר עם בני איש בעבור גבהות לבם בבחרותם, עד מתי שמתם כבודי לכלימה ולא יעמוד זה שאביתם ולא יקום ולא יהיה, כי באמת תבקשו כזב. ועל דעת רבי משה: שהוא מדבר על עוזרי אבשלום"
ולעצם שאלת מר:
אין הכוונה לשון חשיבות- שבא לכבדם, אלא ההפך- כגון שאומרים לאדם "ממך לא היית מצפה" או "התנהגות זו לא מתאימה" וזו הכוונה פה, וכך הבנתי בדבריו הקדושים של המצודת דוד, שאומר להם- אתם בני גדולים למה במקום לתת לי הכבוד הראוי תכלימו אותי.

מצינו כעי"ז גם בתורה: לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם.

וכן יש בתורה דינים שממוענים אל / פותחים במילה אדם (אדם כי יקריב, אדם כי יהיה) ויש דינים שממוענים אל / פותחים במילה איש (איש אמו ואביו תיראו, איש איש כי תשטה). יש דינים שהמושא בהם הוא אדם (מכה אדם יומת) ויש שהמושא בהם הוא איש (וגונב איש ומכרו). וצ"ת.

(וכשנוגע הלכה למעשה קשה לדייק את המילה איש / אדם שהרי נוגע לכל ישראל בשווה).

לא זו היתה שאלתי
שאלתי היתה על המקומות שנזכרים גם בני אדם וגם בני איש מדוע נזכרו שניהם ובמקום שנזכר רק בני איש - מדוע השתמש שם דוד בכנוי זה שאינו מקובל ולפי הנראה פחות מתאים להקשר שם.

כדכד כתב:לא זו היתה שאלתי
שאלתי היתה על המקומות שנזכרים גם בני אדם וגם בני איש מדוע נזכרו שניהם ובמקום שנזכר רק בני איש - מדוע השתמש שם דוד בכנוי זה שאינו מקובל ולפי הנראה פחות מתאים להקשר שם.

הבנתי, אכן על זה טרם ניתנה תשובה.
בשביל שיקל על התלמידי חכמים שפה להשיב על זה- כדאי מאוד לדעתי שתתן לפחות 2 דוגמאות שבהם מוזכר גם וגם ו2 דוגמאות שבהם מוזכר רק בני איש, כדי שיהיה בסיס להתחיל חילוק כל שהוא.
.
מאידך יש להדגיש שכן הוסבר כאן הפירוש של "בני איש" ואיך שזה כן משתלב עם ההקשר של מה שדוד המלך נוזף ומעיר להם, ואין מקום שציינת שהוא כדבריך "לא מתאים להקשר"
ואשרייך, לחלוטין, שאתה מדייק בדבריו הקדושים של דוד המלך, ושחשוב לך להבין כל דקות שיש בלשונו, שירבו כמותך.

ההודעה שלי היתה תגובה לדברי הרב צופה ומביט שכתב לפני זה על זה שבתורה יש פעמים שכתוב אדם ופעמים שכתוב איש.
בהודעה הראשונה שבאשכול שאלתי שתי שאלות, אחת על "בני איש עד מה כבודי לכלמה" מדוע הוא מכנה כך את המלעיגים עליו. על זה ענה לי כת"ר בשם המפרשים מה שענה.כשכתבתי כאן "לא מתאים להקשר" התכוונתי בשלב השאלה לא היה נראה לי מתאים.
לגבי הבאת דוגמאות- ציינתי מקורות מדוייקים בכותרת האשכול ואפשר לעיין בפנים.

ראיתי את הסוגריים, התכוונתי שלתועלת הסיכויים שלך לקבל תשובה, יועיל שתכניס את הפסוקים המלאים עצמם בגוף ההודעה.
.
בכל הקשור לתהילים מט, ג. הדברים כפתור ופרח לדעתי.
מכיוון ששם דוד המלך מתחיל את הפרק בכך שהוא אומר לכולם שהוא הולך ללמדם או "לייסרם" על נושא מסוים
וכל מהות הפסוק היא להשמיע שהוא מדבר לכולם וכמ"ש האבן עזרא שם "שמעו - זה הדבר שהוא יודיע, הוא כולל לכל חי שנפח השם באפיו נשמת חיים, על כן: האזינו כל יושבי חלד"
ולכן הגיוני ומתאים שיאמר "גַּם בְּנֵי אָדָם, גַּם בְּנֵי אִישׁ, יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן"
וכפי שניסח זאת האבן עזרא שם "גם - ככה אקרא בני אדם שאין להם מעלה, או שיש להם שהם נודעים וזה טעם ובני איש -העשירים והאביונים" וע"ד זה ביאר שם המלבי"ם
דרך אגב גם שם מפרש ה"מצודת ציון" ""בני איש" - הגדולים שבהם"

כדכד כתב:לא זו היתה שאלתי
שאלתי היתה על המקומות שנזכרים גם בני אדם וגם בני איש מדוע נזכרו שניהם ובמקום שנזכר רק בני איש - מדוע השתמש שם דוד בכנוי זה שאינו מקובל ולפי הנראה פחות מתאים להקשר שם.

לענ"ד מה שהבאתי מהתורה כן קשור לשאלה:
א. הבאתי דוגמה שבה משמשים זה לצד לצד זה הביטוי איש ואדם ולצד כל אחד מהם פועל שונה: איש - יכזב, בן אדם - יתנחם. [אם לא שנאמר שהוא כפל העניין במילות שונות לתפארת המליצה].
ב. יש דינים בתורה שפותחים במילה אדם או שמושאם הוא אדם, ויש שפותחים באיש או שמושאם הוא איש. איננו רגילים להבחין ביניהם. אבל בהינתן שאדם ואיש אינו משמעות זהה - יש להבין במה ההקשר של כל מופע מכריח/מעדיף את השימוש בביטוי ההוא דווקא.

השימוש במלה אדם ובמלה איש כמלים נרדפות לאותה משמעות רווח הן בתורה ו=הן בלשון הדבור
ואילו הביטוי "בני איש" לעומת "בני אדם" אינו שגור כל כך ולכן עורר את תמיהתי

אגב, בארמית אין אף פעם בני אדם, רק בני איש = בני אנשא [בדניאל ובתרגומים], כי כל אדם מתורגם שם לאיש-אנש.
זה מעניין משום שבתורה מוצאים את שתי המילים, מדוע א"כ בארמית אין שתי מילים, אחת לאיש [אנש] ואחת לאדם, אלא יש בה אך ורק איש [וממילא בני איש].