פורום אוצר החכמה

עמדתי על דבר מעניין ואשמח לשמוע חוות דעת רבני הפורום.

משלי פרק ו פסוק ל לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב
וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כׇּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃

שיר השירים פרק ח
מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כׇּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ.

נמצא כאן שני אנשים שנתנו את כל הון ביתם. לאחד מבזים ולאחד אין מבזים. האם יש שייכות בין שניהם? (אין מבזים למי שגונב דברי תורה)
יש לציין שאלו שני הפעמים היחידים שנמצא לשון את כל הון ביתו בתנ"ך.

מעניין מאוד! הקבלה מאלפת ביותר.

אולי, לפי פשוטן של דברים, אלו שני צדי מטבע אחד: "כל הון ביתו" הוא מחיר סביר לגניבה, אומר שלמה, אבל לא לאהבה.
מי שנותן אותו בתמורה לגניבת רכוש אין לבוז לו, משום שהוא פיצה על מעשהו בתשלום הוגן. אבל מי שמנסה לשלם סכום כזה תמורת אהבה – הרי זה מחיר מגוחך ונלעג.