<הקבלות בתנ"ך> יעקב ועשו – מרדכי והמן

[נוטר הכרמים]

עה"פ הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים, כתבו הרוקח ובעל הטורים: באותה שעה שהתפלל יעקב אל הקב"ה שינצל מידו של המן הרשע, והדבר רמוז בלשון הכתוב 'הצילני נא מיד' ר"ת המן.

בפענח רזא כתב בביאור המשך הפס' 'פן יבוא והכני אם על בנים', כלומר, תפילתו של יעקב היתה על המן שעתיד לבוא ולבקש להרוג 'אם על בנים' – אנשים נשים וטף להשמיד להרוג ולאבד.

עוד מובא בחיד"א עה"פ (לב,יד) 'וילן שם בלילה ההוא' ס"ת המן, והאריך לבאר ע"פ הסוד את השייכות בין בין יעקב למרדכי ובין עשו והמן. וכן ביאר ש'מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה' כנגד ההשתחויות שהשתחוה יעקב לעשו.

וכן כתב החיד"א על הבטחת 'כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי' שקיבל יעקב אבינו בחלום (כח,טו), שזה ס"ת מרדכי, ובא ללמד שהקב"ה הבטיח ליעקב אבינו שלא יעזבנו אף בסוף הדורות כשיבוא מרדכי ויאבק בהמן הרשע שבא תחת עשו.

החת"ס מוסיף על הדברים רמז מדהים: הנה יעקב אבינו מורה להם ללכת לפניו (לב,יז) עדר עדר לפניו, עדר עולה בגימט' 274, כך גם רחל – לאה מנינם יחד 274 והם 'עדר' אחד, וכן מרדכי עולה בגימט' 274, והוא העדר השני. על שני עדרים אלו נשא יעקב אבינו תפילה שעמדה להם בעת צרתם להנצל, מעשו ומהמן.

אלא שיש להבדיל בין ההצלה מידו של עשו להצלה מידו של המן, שהרי אצל עשו נאמר הצילני נא, לא היתה לו אלא הצלה בלבד, וכמבואר בריש פרשת וישב שביקש יעקב לישב בשלוה מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף, נמצא שאף שהיתה לו הצלה לא זכה לישב בשלוה. לעומת זאת בימי מרדכי היתה ישועתם מהמן גדולה יותר כמו דכתיב (אסתר ד,יד) 'רוח והצלה יעמוד ליהודים', אצל עשו זכו להצלה, ואילו אצל המן הגדיל להם הקב"ה עד שזכו לרוח והצלה.

זהו שאומר הכתוב 'ורוח תשימו בין עדר לעדר', בין עדר של צרת עשו לבין 'עדר' של צרת המן יהיה הבדל ב'רוח' שיהיה אצל המן ולא אצל מרדכי.

[הדברים הנפלאים הנ"ל נשלחו לי ע"י חכ"א שליט"א].

[נוטר הכרמים]

ועל כך הוספתי בס"ד מתוך רשימותי.

במגילת אסתר (ג,ו) ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי.

ובתרגום, והוה חוך קדמוי לאושטא ידו למיקטול ית מרדכי בלחודוהי ארום חויאו ליה דמרדכי אתי מן יעקב דשקל מן עשו אבא דאבוי דהמן ית בכורתא וית ברכתא ויהודאי אינון עמא דמרדכי וכו'.

ובמד"ר: ויבז בעיניו - בזוי בן בזוי, להלן כתיב ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב ויבז בעיניו.

ובמד"ר על הפס' (ד,א): ויזעק זעקה גדולה ומרה: זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו שנאמר ויצעק צעקה גדולה ומרה ללמדך שאין ותרנות לפני הקב"ה.

ובבעל הטורים ובפענח רזא פר' תולדות, דהלעיטני נא מן (האדם האדום הזה) ר"ת המן. (ובעה"ט הוסיף, לומר כשם שיעקב קנה מעשו בכורתו בלחם ועדשים כך קנה מרדכי את המן לעבד בפת לחם. ובפענח רזא כתב דגם לזרע עשו דהיינו המן יהיה נפילה והשפלה לפני בני יעקב).

ולבסוף בעת הישועה, מפורש בדברי הגר"א (בפירוש ע"ד הפשט ח,טז): וכאן נתקיים במרדכי הוה גביר לאחיך.

ויש לבאר קישור ענין הברכות שקיבל יעקב אבינו מיצחק אבינו למכירת הבכורה מעשו ליעקב, וכן שייכות שניהם לגזירת המן הרשע.

ונראה להביא כאן דברים משיחת הגאון רמ"צ ברגמן שליט"א, (ששמעתי מפיו ביום י"א אדר תשס"ד), ואלו דבריו.

כתיב בקרא (בראשית כז,מא): ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך. וברש"י: והיה כאשר תריד - לשון צער כמו אריד בשיחי, כלומר כשיעברו ישראל על התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל. וטעון ביאור, וכי רק בשעה שיעברו ישראל על התורה יש לעשו להצטער על הברכות שהפסיד.

ונראה לבאר בהקדם דברי רש"י (שם כז,לו): תנחומא למה חרד יצחק, אמר: שמא עון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול ושניתי סדר היחס, התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכורתי לקח, אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה.

וביאור הדברים, דהנה במכירת הבכורה העיד הכתוב בעשו: ויבז - שבזה עבודתו של מקום (רש"י), והרי רוב הברכות על עבודתו של מקום הן, שכך איתא בב"ר (סו,ד): מטל השמים - זה מקרא, ומשמני הארץ - זה משנה, דגן - זה תלמוד, תירוש - זה אגדה. וכיצד ראויים כל אלו למי שבזה עבודתו של מקום.

ורק על ברכה אחת היה עשו מצעק, שכן ברכה זו כוללת בקרבה כל טוב העולם הזה, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. ועל זה ענהו יצחק: הן גביר שמתיו לך, כי ברכה זו אינה ניתנת בפני-עצמה, רק מי שזוכה למקרא משנה תלמוד ואגדה, בדין הוא שיהא גביר לאחיו, ולא שייך להפריד בין הדבקים.

אכן, שוברו של שטר זה בצידו, והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך. כאשר ישראל יעברו על התורה ח"ו, שוב יש פתחון פה לעשו על אותה ברכה דהיה גביר לאחיך, וכתוצאה מכך: ופרקת עלו מעל צוארך.

וזהו סוד כח קיומו של עמלק ויניקת אחיזתו, שהוא שטנו של עשו ובא מכחו של אבי אבא, שעל עבירת בטולה של תורה הוא נלחם. וכן כתיב: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז,יח), ודרשו במכילתא: אין רפידים אלא רפיון ידים, לפי שרפו ידיהם מן התורה, לכך בא השונא עליהם, לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים, וכן איתא בסנהדרין קי,א.

ועוד כזאת מצינו במלחמה נוספת של עמלק, בפר' חוקת (במדבר כא,א): וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב... וילחם עם ישראל וישב ממנו שבי. ורש"י הביא מילקוט: יושב הנגב זה עמלק, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב.

ובספר שפתי כהן על התורה שם: יש מי שאומר שבואו מצד שכן צוה לו עשו שבירכו יצחק שכאשר יתרפו ישראל מן התורה יבוא עליהם במלחמה, וכן כאן נתאספו על אהרן בהספד ובכי ובטלו מתורה, לכך בא עליהם. דרך האתרים בגימ' עה"כ ביטול תורה. ע"כ משיחתו המאלפת המעולפת ספירים של בעל שערי אורה.

ומעתה בין נבין היטב קישור עניני הבכורה והברכות אהדדי, וכן שייכותם לביאתו של 'נצר זדון מזרע עמלק' - המן הרשע, שבא ג"כ על רפיון ידיים מן התורה, שבעטיה יש לעשו ולזרעו אחריו פתחון פה על הברכות.

וכן איתא במגילה יא,א: ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא, בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית, בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני, שנאמר ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו. הרי שעל רפיון ושפלות ידים בעסק התורה נגזרה הגזירה.

[ערער בערבה]

יש מקורות לאין מספר לענין מלחמת יעקב בעשו - מרדכי בהמן, וזכורני שיש אריכות גדולה בשלה"ק בכל ענין זה, ובעיקר בענין ההשתחואות שהשתחוה יעקב לעשו שכנגד זה לא השתחוה מרדכי להמן כלל.

[חכם באשי]

תודה רבה נוטר,
רק הערה קטנה: הראשי תיבות שהבאת לעיל מפע"ר ובעל הטורים, מקורו מר' יהודה החסיד, ומופיע ב'ספר גימטריאות' שלו על אתר (מצוי באוצר).

ובנוגע להשתחוויות - במדרש איתא, שמרדכי אמר להמן שאין לו להשתחוות, כי גם אבי-אביו, בנימין, לא השתחווה ליעקב, כי עדיין היה בבטן אמו.

[נוטר הכרמים]

בספר 'שפתי כהן' עה"ת לאחד מגורי האר"י: 'הצילני נא מיד אחי מיד עשו', 'אחי' גימטריא 19 כמנין 'אויב', והלא ידוע איש צר ואויב המן הרע הזה, נמצא שע"ז ביקש יעקב. ועוד שם: וילן שם בלילה סופי תיבות 'המן' וכנגד זה נדדה שנתו של אחשורוש.

[ערער בערבה]

מעט מקורות ממה שנמצא אצלי בענין זה:

ב"ר (עו א): רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן משם רבי נתן, ראויים היו ישראל כליה בימי המן, אילולא שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם. אמרו, מה אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמר לו (בראשית כח טו) 'והנה אנכי עמך' - נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה. הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא) 'ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ', אמר להון: אנשיתון מה אמר לכון(ירמיה לא לו) 'כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו', אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה, מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד, בתמיה, אלא 'ותפחד תמיד כל היום'.

אסתר רבה ז ח): מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו 'מדוע אתה עובר את מצות המלך', רבי לוי אמר, אמר להם מרדכי: משה רבינו הזהיר לנו בתורה (דברים כז) 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה', ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים, וישעיהו הנביא הזהירנו (ישעיה ב כב) 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא'. ולא עוד, אלא שאני איסגנטירין [-יליד בית ומיוחס] של הקדוש ברוך הוא, שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה: ונימר ליה, מיד 'ויגידו להמן' וגו', אמר לון המן: אמרון ליה זקנו הלא השתחוה לזקני, הדא הוא דכתיב 'ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו', היתיב: ועדיין לא נולד בנימין, אמרין ליה, הדא הוא דכתיב 'ויגידו להמן'.

ילקוט (אסתר רמז תתרנד): 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה', אמרו לו [ישראל שבאותו הדור] הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית לבטל קלבסים של מלך, אמר שאני יהודי, אמרו לו והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו שנאמר 'וישתחו ארצה שבע פעמים', א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו שנאמר 'איש ימיני', וכשם שלא כרע אבי כך אני איני כורע ולא משתחוה. עכ"ל.

שפתי כהן עה"ת:
'מיד אחי' - בגימטריא אויב, זה המן הרשע שרצה להרוג את כולם. 'וילן שם בלילה' - סופי תיבות למפרע המן, רמז שאחשורוש לא לן אותו הלילה בשביל המן. 'עזים מאתים' - רמוז כאן ארבע גלויות, עזים ותישים מין אחד, עזים כנגד גלות בבל שישבו שם שבעים שנה בין עזים, רחלים ואילים מין אחד, רחלים כנגד גלות מדי וזה היה בימי המן, והיו בני רחל פרנסי ישראל שהם מרדכי ואסתר, גמלים ובניהם מין אחד, כנגד מלכות יון, והם בני חשמונאי גומלים חסד, פרות ופרים מין אחד, כנגד אומה הרשעה עכו"ם שנאמר עליה (תהלים כב יג) סבבוני פרים רבים, אתונות ועירים מין אחד, כנגד משיחנו שנאמר (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור. 'ורוח תשימו בין עדר ובין עדר' - רמז שבימי המן יהיה להם רוח והצלה על ידי מרדכי, שכן 'עדר' בגימטריא מרדכי, שכל האומות רעדו ממנו שנאמר (אסתר ח יז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם.

במדרש (ב"ר סז ד) 'כשמע עשיו את דברי אביו' (בראשית כז לד), א"ר חנינא כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן יתוותרון בני מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה, זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב 'כשמע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה', והיכן נפרע לו, בשושן הבירה שנאמר (אסתר ד א) 'ויזעק זעקה גדולה עד מאד'.

בתרגום למגלת אסתר, על הפסוק (אסתר ד י) 'ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי': ואמרת אסתר להתך למיזל ולמללא למרדכי ופקידת ליה על עיסק מרדכי דלא יגרי עם המן מצותא, ארום דבבו דביני יעקב ועשו הוה נטר ליה. ע"כ.

באסתר רבה (ז י) על הפסוק 'ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו': בזוי בן בזוי, להלן כתיב (בראשית כה לד) 'ויבז עשו את הבכורה' וכאן כתיב 'ויבז בעיניו'.

(אסת"ר ז ד): 'אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש', הרהורי דברים היו שם, ומי הרהר, ר' יהודה אומר המן הרהר, אמר אם אסתר יהודית היא, קרובתי היא מן אבי עשיו הדא הוא דכתיב (מלאכי א ב) 'הלא אח עשו ליעקב', ואם גויה היא כל הגוים קרובים אלו לאלו'.

האריז"ל בספר הכוונות (שער פורים) שמרדכי היה גלגול נשמתו של יעקב והמן גלגולו של עשיו, ולכן לא רצה להשתחוות לו כדי לתקו את מה שהשתחוה יעקב לעשיו. עוד מובא בספר הגלגולים כי על ידי זה תיקן מרדכי גם את מה שקרא יעקב לעשיו 'אדוני' (בראשית לג ח), והשפיל עצמו לפניו.

שלה"ק מגילה (תורה אור א): ונצחון של ישראל שהיו בימי פורים מי יוכל לשער, וכתיב במלכות שאול שאמר שמואל הנביא (שמ"א טו, כט), וגם נצח ישראל לא ישקר, ובבוקר יאכל עד זה שאול, ולערב יחלק שלל זה מרדכי ואסתר (אסתר רבה י, יד). ויש ענין גדול בפסוק זה וגם נצח ישראל לא ישקר, ונודע כי נצח והוד הם היריכים, נצח ירך ימין, והוד ירך שמאלי, ומרדכי לא יכרע בירכים שלו, וקשר בירך שלו שטר מכירה בטולמא דלחם שנמכר לו המן, כי כן עשו מכר את הבכורה באכילה ליעקב, וכתיב שם (בראשית כה, ל), הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. ועוד שם אריכות גדולה וכן בפרשת וישב תורה אור ו'.

בפיוט 'אשר הניא': הָמָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים.

[שמר]

מעניין לעניין באותו עניין - הקבלות נוספות בתנ"ך לסיפור המגילה.
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה
ובספורנו כ' ויחלף שמלותיו. כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. לכאורה לשון מושאלת ובדרך צחות מביא הספורנו את הפסוק הנ"ל הנאמר אצל מרדכי במגילת אסתר, אולם נראה שאין זה רק כלשון מושאלת אלא קשר מהותי ועמוק יש בין פרשת מכירת יוסף ועלייתו לגדולה לבין גזירת המן ועליית מרדכי לגדולה.
במדרש רבה (אסתר פרשה ז פיסקא כ) איתא "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וגו' והמלך והמן ישבו לשתות אמר ר' חנין מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יתותרון מעוהי אבל מאריך רוחיה וגבי דידיה אמר להם לשבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה כך אני אעשה לכם הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות וכו' אמר רבי יששכר דכפר מנדי ומה אם מי שמחל ואמר (בראשית מ"ה) לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו' ראה עד היכן היא מתוקנת שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה" עכ"ל, מפורש שתיקונה הסופי של מכירת יוסף היה ע"י מרדכי.

ונראה בעומק העניין שצורת התיקון למכירתו של יוסף כלומר שיוסף נזקק לאחיו והם לא הכירוהו, היא במקום שהם יזדקקו לו והוא לא ישכחם – ודבר זה נעשה בימי מרדכי ואסתר כאשר גזר על כל עמ"י (בני כל השבטים) המן כליה, בא מרדכי – משבט בנימין - שלא השתתף במכירה - והצילם.

וישנם עוד כמה הקבלות בין סיפור מכירת יוסף לבין סיפור מרדכי ואסתר:

א. בגמ' (מגילה טז.) לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש חליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו יכשל בו דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו'.

ב. בתרגום יונתן עה"פ "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם" פי' והוה בתר פתגמיא האלין ואתחווא למימר סרחו רב מזוגיא דמלכא דמצרים ורב נחתומיא ואתיעטו למירמי סמא דמותא במיכליה ובמשקייה למיקטל לריבונהום למלכא דמצרים עכ"ל - מקביל ממש לחטאם של בגתן ותרש (עי' מגילה יג:).

ג. לשון הפסוק בעמידתם בנסיון שווה, אצל יוסף כ' "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ", ואצל מרדכי כ' "וַיְהִי בְּאָמְרָם {כְּאָמְרָם} אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם".

ד. " וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" – "וַיִּקַּח הָמָן וכו' וַיַּרְכִּיבֵהוּ (ְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ) בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"."

ה. "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף" - "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן".

ו. וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים" – "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם".

ז. "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם" ובבעל הטורים ויתאפק - ב' במסורת. הכא. ואידך ויתאפק המן ויבא אל ביתו (אסתר ה, י). מה הכא תחלה צער וסופו שמחה כשהודיעם שהוא יוסף, אף התם תחלה צער וסופו שמחה וששון ליהודים.

ח. "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים", "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" – "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

ט. בראשית מג, לד "וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" פרש"י וישכרו עמו - (ב"ר) ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו (עי גו"א), מבואר שהסימן של תחילת ההתגלות והאיחוד של יוסף ואחיו נעשה ע"י שתיית יין, שעד היום נתנזרו ממנו, ושמא א"כ י"ל שזו עומק עניין "חייב איניש לבסומי" בפורים.

[גביר]

קשור לנדון ודומה שטרם הובא -

בראשית רבה סה יג עה"כ שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה [בראשית כז ג] -

תליך זו מדי - ויתלו את המן על העץ

מובא בתורה שלמה אסתר ז, י [אות לט, ירושלים תשנ"ד עמ' רב והפניות רבות שם]