קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות (לב,יא).
איתא בסוטה ה,א: א"ר חייא בר אשי אמר רב, ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית.
וכתב הגר"ח פאלאג'י בספר עיני כל חי שם, וז"ל: שמעתי מחכמי אשכנז, כי כשתדקדק בסדר וישלח שהיא פרשה שמינית כשתמנה מפרשת בראשית עד וישלח היא שמינית, ופס' שמיני הוא קטנתי מכל החסדים שדרז"ל בתד"א אין קטונתי אלא מעט, ומעט הוא רומז לענוה, כמ"ש בחולין כט עה"פ לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים.
מאידך, בספר קול אליהו עה"ת – לקט שמועות בשם רבינו הגר"א, בחי' אגדות בסופו אות רכד מובא על המאמר הנ"ל בגמ': יש לפרש כי יעקב אבינו ע"ה אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדיך, ותלה החסד והאמת שקיבל מהשי"ת על נפשו. ולכאורה קשה הא ע"פ מידת הענוה שאין לו לתלות הגדולה בעצמו רק בזכות אברהם ויצחק, אלא למדנו מזה דהטובות שמקבל האדם מהשי"ת יש לו לתלות בעצמו כדי להקטין את עצמו כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה קטנתי מכל החסדים, והיינו אם ידבר האדם מהטובות שכבר קיבל, אבל אם יבקש הצלה או טובה לקבל עתה או לעתיד לא יבקש בזכות עצמו, שהרי שלמה המלך ע"ה לא נענה בזכות עצמו עד שאמר זכרה לחסדי דוד אבי, וכן חזקיהו המלך ע"ה כמבואר בגמ', וזהו הכוונה ת"ח מותר לו להתגאות שמנה שבשמינית כי הפס' קטנתי מכל החסדים וגו' הוא הפס' השמיני שבפרשת וישלח שהיא פרשה שמינית שבתורה, להורות שעל אופן זה מותר להתגאות ולתלות בעצמו.
הרי לנו שני פירושים מנוגדים אם ה'קטנתי' בא לרמז על ענוה והכנעה כפשוטו, או דווקא על ה'שמנה שבשמינית' של גאוה.
ואמנם באמת זוהי מחלוקת רבותינו בפירוש הכתוב. רש"י מפרש ע"פ הגמ' בשבת לג: נתמעטו זכויותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא, ויגרום לי להמסר ביד עשו. ויעויין בדברי הרמב"ן שהאריך להקשות על פירוש זה, וכתב שאיננו נכון בלשון הכתוב, ופירש 'אבל קטנתי לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו, וכן מי יקום יעקב כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו.
הרי שכל הלימוד שהוציאו בשם הגר"א מן הפס' הוא רק לפי רש"י, ואילו לפי הרמב"ן זה מתפרש על ענוה והכנעה כפשוטו.
ושמעתי בזה עוד דרך צחות, דהנה כידוע נחלקו המנהגים בקריאת פס' זה, אם טעם 'קטנתי' הוא 'אזלא גרש' או 'רביעי', והנה נגינת רביעי תורה על נמיכות והכנעה, ואילו אזלא גרש נגינתה משתמעת כעליה ורוממות, וי"ל דתליא מילתא במחלוקת הנ"ל.