פורום אוצר החכמה

במדרש (במ"ר יט, לב) מובא י"א (במ"ת חקת כד, מובא בשמו של רבי יוחנן) שמלחמת סיחון היתה באלול ומלחמת עוג לאחר סוכות.
האם ידוע למאן דהוא באיזה חודש היה המעשה עם בלק ובלעם?

עד שאתה דן מתי היה
צא ולמד האם היה?

וכדי שלא אהיה ככופר בתורת משה, אפרש שיחתי,
ידועה מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בכל מעשה המלאכים בבית אברהם האם היה במציאות או במראה נבואה, ותמיהת הרמב"ן דא"כ לא לשה שרה בצק ולא עשה אברהם בן בקר ולא צחקה שרה וכו.

וכן שיטת הרמב"ם במעשה המלאכים ולוט.

ואני כד הוינא טליא זכורני שראיתי באחד מן העלונים שהביא שאף מעשה בלעם ואתונו והמלאך כל זה היה בחלום ובמראה הנבואה.
אלא שאיני זוכר אם הביא מקור לדבריו ומהו.
ולא כביר בעיני שאף זה מבית מדרשו של הרמב"ם יצא,
היש מכם הראה דבר כזה או הנשמע כמוהו?

לדעת הפרשנים הרמבמיסטים שפעלו בספרד ופרובנס בשלהי המאה הי"ג ובמאה הי"ד - חצי מהמסופר בתורה, אם לא יותר, לא היה אלא בנבואה ובחלום,
וכבר יצא נגדם הרשב"א וגדולי דורו, ונאספו כתביהם וכתבי המסנגרים בספר 'מנחת קנאות' לר' אבא מארי.

zsg כתב:עד שאתה דן מתי היה
צא ולמד האם היה?

בכל אופן המעשה היתה אם בפועל אם במראה חלום ושאלתי בתקפה - אימתי?

הנה במגלה עמוקות ואתחנן אופן ק"ז כ' שמלחמת סיחון ועוג היה באלול ואז הביא בלק את בלעם, אם כי לא מציין באיזה יום הביאו אך כוונתם היתה לקחת את חודש אלול ור"ה מרשות בנ"י עיי"ש מה שמפרש כדב"ק, אך לפי זה הוא חולק על המד' שהבאתי לעיל.

והנה זה מצאתי בפנים יפות:

באותו מקום שהרמב"ם מדבר על אלו שהזכרת ר' זס"ג, שם מוזכר גם זאת, הנה הוא לפניך:

תולדות אדם כתב:באותו מקום שהרמב"ם מדבר על אלו שהזכרת ר' זס"ג, שם מוזכר גם זאת, הנה הוא לפניך:

מכאן ראיה! דברי הר"מ במז"ל נסובים רק על דבור האתון ולא על גוף המעשה דבלק! (ק"ק ממשנה דפי האתון ואכמ"ל).

ראיתי מפרשים בעניין הזה - איש לדרכו פנו.
מהם פירשו עניין האתון והמלאך ובלעם כמשמעות הפסוקים, וחשבו להתיר הספקות המתחייבים...
ומהם חשבו שהיה כל העניין הזה במראה הנבואה, ושבאותו הלילה שלנו בביתו נראה לו כל זה....
ומהם כתבו שבהיותו הולך עמהם בדרך מתנמנם, ורעיונותיו על משכבו סליקו, כי אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו.
ואחרים באו לעשות צורה בעניין האתון, שרומזת אל החומר, והמלאך אל הצורה.
והם כולם בעיניי דרכים מעוקלים, מכחישים עדות הפסוקים. ואני לפרש הפרשה כפי פשוטה באתי...

(אברבנאל בהקדמה לפר' האתון)
וכהערת מנחם הנכונה כי הכל מדובר על ענין זה בלבד ולא על הברכות והקללות וכו'. ח"ו.
והאליגורסיטים שפירשו כל התורה בדרך משל ומליצה (כולל המבול וכו') אינם מן המנין כמובן.

מנחם, אם לא כאן המקור להאריך אימתי. כיצד יפרנס הרמב"ם את המשנה המפורשת דפי האתון נברא בערב שבת? ואף הרמב"ם בפיה"מ לא הזכיר ענין זה.
ולענין האליגוריה בדורות הראשונים וחרמות הרשב"א עליהם. החפץ להחכים בענין יוכל לעיין בהקדמה שנכתבה ללהוצאת אופק לפי' המאירי על פרקי אבות, האריכו שם לבאר דברי החרמות עניניהם וכו'.

אם אני מבין נכון מדברי הרמב"ם בפרק הקודם שם, המושג של מראה הנבואה הוא בהקיץ, ואדרבא כוונת הרמב"ם שכל המעשה עם האתון לא היה אפשר לראותו לבן אדם רגיל, ובעיני בשר לא ראו שהאתון מדברת, וכמובן לא את המלאכים שדברו שם, אלא הכל היה במראה הנבואה, ובמראה הנבואה ראה איך האתון מדברת ושמע את המלאכים מדברים אליו, אבל ודאי שהיה כאן מציאות של דיבור האתון, אלא שלא כל אדם ראה זאת אלא רק מי שזכה לראות במראה הנבואה.
מקוה שהבנתי נכון.

אם כנים הדברים, סרו קושיות הרמב"ן

מנחם כתב:מכאן ראיה! דברי הר"מ במז"ל נסובים רק על דבור האתון ולא על גוף המעשה דבלק

איש_ספר כתב:וכהערת מנחם הנכונה כי הכל מדובר על ענין זה בלבד ולא על הברכות והקללות וכו'. ח"ו.

יש לציין דהרמב"ם מדבר לא רק על פי האתון אלא על "ענין בלעם כלו בדרך" ויש לעיין האם מדובר רק על הדיבור עם המלאך או גם על העצירות של האתון וההכאות וכו' ואת"ל שבאמצע הדרך ראה את כל החזיון של העצירות וההכאות ולחיצת רגלו, מאן יימר שהדרך עצמה לא היתה חזיון (ולמעשה כזהו הוא מה ששואל הרמב"ן בוירא, איזה חלק שייך לחיזיון החלום ואיזה חלק קרה במציאות).

בכל מקרה, בודאי שלא על הקללות- ברכות.

נראה שכל ענין המלאך וההכאות היה בנבואה, כדברי הרמב"ם "כלו".
אולם זה ודאי א"א לומר שהדרך היתה חיזיון, שהרי שלחו לקרא לבלעם היינו שלא היה באיזור של בני ישראל
ולאחר מכן הוא אומר מה טובו אהליך היינו שראה אותם כנאמר "אפס קצהו תראה" ע"כ שהלך וטרח בדרך.

ואולי ראה אותם בחזיון ואז התעורר וקללם (כך שלשה פעמים)

תולדות אדם כתב:
הנה במגלה עמוקות ואתחנן אופן ק"ז כ' שמלחמת סיחון ועוג היה באלול ואז הביא בלק את בלעם, אם כי לא מציין באיזה יום הביאו

רבינו יהונתן אייבישיץ

והנה עוד קטע מענין שמצאתי בהקשר זה, למרות שאינו תואם לפירוש המקובל.
כלומר שמלחמת סיחון ועוג היו אחר מלחמת מדין שבא בעקבות מעשה בנות מדין שהיה לאחר הסיפור של בלק ובלעם.

ומכאן גם אל שאלה נוספת בפרשת השבוע <פנחס> מתי היתה מלחמת מדין?

לפרשת בלק.

zsg הביא קטע מר' יונתן אייבשיץ, שכפי שאני מבין אמור לבאר באיזה יום היה המעשה.
דא עקא, שהקטע לא עולה אצלי, מישהו יכול לסדר את זה או יודע מנין הקטע ההוא?

בבקשה:

zsg כתב:עד שאתה דן מתי היה
צא ולמד האם היה?

וכדי שלא אהיה ככופר בתורת משה, אפרש שיחתי,
ידועה מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בכל מעשה המלאכים בבית אברהם האם היה במציאות או במראה נבואה, ותמיהת הרמב"ן דא"כ לא לשה שרה בצק ולא עשה אברהם בן בקר ולא צחקה שרה וכו.

וכן שיטת הרמב"ם במעשה המלאכים ולוט.

ואני כד הוינא טליא זכורני שראיתי באחד מן העלונים שהביא שאף מעשה בלעם ואתונו והמלאך כל זה היה בחלום ובמראה הנבואה.
אלא שאיני זוכר אם הביא מקור לדבריו ומהו.
ולא כביר בעיני שאף זה מבית מדרשו של הרמב"ם יצא,
היש מכם הראה דבר כזה או הנשמע כמוהו?

לא הבנתי החקירה בזה, שהרי אף אם חלום או מראה הנבואה היתה, עם כל זה אירע בזמן מן הזמנים, ושאלת פותח האשכול במקומה עומדת.
אך לגוף הדבר, עיין בשו"ת חת"ם סופר יו"ד סימן שנ"ו וז"ל:

ויש לי לעורר בדבר אחד, הנה אין לנו בכל התורה שום דבר שאין אנחנו בעצמינו עידי ראיה חוץ מפרשת בלעם, כי כל מופת מצרים, מדבר, את הכל ראו עינינו ונעשו לפני ס' רבוא וכו'. כל התורה כולה ראינו בעינינו חוץ מפרשת בלעם, מי הגיד לנו מה היה בין מלך מואב ובין קוסם אחד בלעם שבא אליו אל ארצו, ולמה בא, ומי הביאו, ומי ידע שבנה מזבחות ושרצה לקלל ונהפך לברכה, מי בא בסודם, וישראל היו שרוים במדבר ואם הם עמדו בארץ מואב בראש הפסגה וראו למטה אל המדבר למרחוק מאין ידעו יושבי מדבר שמביטים עליהם מראש ההר הזה ושמנחשים עליהם, ואפילו משה רבינו ע"ה לא ידע, ורק מפה הקב"ה ית"ש נכתב הדברים, והנביא צווח זכר נא מה יעץ בלק וגו', והנה המאמין בכל התורה ובמצותיה רק מסתפק בפרשת בלעם הרי הוא כופר בה' אלקינו ה' אחד וכו'.

אינני יודע מדוע, אבל גם הפעם זה לא עולה אצלי.

אם תמתין כחצי דקה זה אמור לעלות. בדוק ועדכן אותנו.

יאיר. כתב:אם תמתין כחצי דקה זה אמור לעלות. בדוק ועדכן אותנו.

תודה על המאמץ אבל חכיתי יותר ולא עלה.

יש לך נ"ל בעיות גלישה...
עכשיו מסתמא עובד. נכון?

אכן
תודה

איש_ספר כתב:לפרשת בלק.

שוב

מבי מדרשא כתב:מנחם, אם לא כאן המקור להאריך אימתי. כיצד יפרנס הרמב"ם את המשנה המפורשת דפי האתון נברא בערב שבת? ואף הרמב"ם בפיה"מ לא הזכיר ענין זה.
ולענין האליגוריה בדורות הראשונים וחרמות הרשב"א עליהם. החפץ להחכים בענין יוכל לעיין בהקדמה שנכתבה ללהוצאת אופק לפי' המאירי על פרקי אבות, האריכו שם לבאר דברי החרמות עניניהם וכו'.

הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות פ"ה מ"ו) כן מזכיר ענין זה.

באבות ששם נאמר במפורש "כבר זכרתי לך בפרק השמיני, שהם לא יאמינו בחידוש הרצון עת אחר עת, אלא שבראשית עשיית הדברים הושם בטבעם שייעשה בהם כל מה שייעשה, בין שהיה הדבר אשר ייעשה - תדיר, והוא הדבר הטבעי, ובין שהיה לעתים רחוקות, והוא המופת. ולפיכך אמר שביום הששי הושם בארץ שתשקע בקורח ועדתו, ובבאר שתוציא המים, ובאתון שתדבר, וכן השאר"

תולדות אדם כתב:במדרש (במ"ר יט, לב) מובא י"א (במ"ת חקת כד, מובא בשמו של רבי יוחנן) שמלחמת סיחון היתה באלול ומלחמת עוג לאחר סוכות.
האם ידוע למאן דהוא באיזה חודש היה המעשה עם בלק ובלעם?

כנראה בספר 'מגדים חדשים' על במדבר דן בענין.

תולדות אדם כתב:במדרש (במ"ר יט, לב) מובא י"א (במ"ת חקת כד, מובא בשמו של רבי יוחנן) שמלחמת סיחון היתה באלול ומלחמת עוג לאחר סוכות.
האם ידוע למאן דהוא באיזה חודש היה המעשה עם בלק ובלעם?

ראה זה מצאתי עתה, אגב גררא, במחזור יניי, ח"ב עמ' 94, שורה 51:

יָעַץ לְקַלְלָם אָז בְּיֶרַח בּוּל / בַּיָּמִים אֲשֶר בָּא לָעוֹלָם מַבּוּל

דהיינו שהיה זה בחודש חשון, החודש שירד המבול.
ורבינוביץ כתב שם בביאוריו: "מקורו נעלם ממני".
בכל אופן הדברים תואמים עם המדרש הנ"ל.

יישר כוח, בגולה, על ה'מציאה' הזו!
ועתה חיפשתי ומצאתי כי ש' אליצור (במאמרה 'לדרכי עיצובה של הדרשה האנלוגית בפיוטים') דנה מעט בענין:

במקרים אחרים יוצר יניי קשר צלילי בין שני פריטים בלא לפרש את הקשר וההקבלה שביניהם. כך הוא מספר על בלעם:
יָעַץ לְקַלְּלָם אָז בְּיֶרַח בּוּל / בְּיָמִים אֲשֶׁר בָּא לָעוֹלָם מַבּוּל
'ירח בול' הוא חודש מרחשוון, ובו החל המבול (בר' ז, יא). יניי מבקש לומר שבלעם ביקש לשם העצמת הקללה חודש שכבר אירע בו אסון בעבר. אבל הזיווג הצלילי בין 'בול' ל'מבול' מכניס לפיוט מעין דרשה אטימולוגית נלווית, לא מפורשת, מעין 'למה נקרא שמו ירח בול, שבו בא מבול לעולם'.

ובהערה 23 שם:

לקללת בלעם בחודש מרחשוון דווקא לא נמצא עד כה מקור. לדרשת 'בול'/'מבול' השווה פסיקתא רבתי ו (כד ע"ב), ושם האנלוגיה מפורשת: 'מהו "בירח בול" [מל"א ו, לח], ירח שהביא הקדוש ברוך הוא את המבול'. וראה דרשת 'בול'/'מבול' גם בעשירייה לסדר 'ויהי כל הארץ' (בר' יא, א; ראה זולאי, עמ' יב; רבינוביץ, א, עמ' 112): 'גָּרוּ [פחדו] פֶּן יְצִיפֵם שֶׁטֶף מַבּוּל / לְחֶשְׁבּוֹן שָׁנִים אֲשֶׁר בָּא בְּיֶרַח בּוּל'.

תולדות אדם כתב:כלומר שמלחמת סיחון ועוג היו אחר מלחמת מדין שבא בעקבות מעשה בנות מדין שהיה לאחר הסיפור של בלק ובלעם. ומכאן גם אל שאלה נוספת בפרשת השבוע <פנחס> מתי היתה מלחמת מדין?

זה דבר גלוי לכל בר בירב כי מעשה בלעם הי' בעקבות המלחמות עם האמורי, כדבר משה בפסוק הראשון שלפרשת בלק.

אבן עזרא במדבר פרק כד

ג) וישא משלו - הטעם - שנשא קול במשלו. והמשל: כנחלים נטיו (ו). נאם - דבר, כמו וינאמו נאם (ירמי' כג, לא). י"א, כי טעם שומע גם יחזה דבר הנחוש. והקרוב אל הדעת, שהוא דרך הנבואה בחלום, כדברי אליפז, תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע (איוב ד, טז).

שו"ת הרשב"ש סימן מד

וענין אתונו של בלעם, והאבק איש עם יעקב, וג' אנשים נצבים וכו', אם היה כל זה בחלום או בהקיץ. דע שהכל היה בהקיץ, וכן דעת הרמב"ן ז"ל, וזו היא הדעת הראוי להאמין בו וללכת בנתיבה.

zsg כתב:

תולדות אדם כתב:
הנה במגלה עמוקות ואתחנן אופן ק"ז כ' שמלחמת סיחון ועוג היה באלול ואז הביא בלק את בלעם, אם כי לא מציין באיזה יום הביאו

רבינו יהונתן אייבישיץ

הקובץ המצורף יונתן 2.jpg לא זמין יותר.

כאן מפורש דברי רבינו יהונתן שבלעם רצה לקללם בין כסא לעשור.

תולדות אדם כתב:במדרש (במ"ר יט, לב) מובא י"א (במ"ת חקת כד, מובא בשמו של רבי יוחנן) שמלחמת סיחון היתה באלול ומלחמת עוג לאחר סוכות.
האם ידוע למאן דהוא באיזה חודש היה המעשה עם בלק ובלעם?

טרם קראתי את כל האשכול אך אתחיל בקושיית פותח האשכול, יתכן וניתן לדעת מתי הייתה המעשה של עוג לפי מה שכתב רש"י שהתחיל לומר ואתחנן כי חשב שהותר הנדר כאשר עבר לעבר הירדן המזרחי, ויש לה קצת דיני ארץ ישראל.
ולפי"ז צריך לבדוק מתי אמר חומש דברים וכך נדע מתי התרחשה מלחמת עוג.
מלחמת סיחון אינו קשור לזה כל כך, שהרי ארץ מואב הוא ויש לדון בזה.
וכפי שכתבתי טרם עברתי על כל האשכול, כאשר רק עתה נכנסתי לזה.

אם הצלחתי להבין את תוכן האשכול כתבו כאן לדון כאילו לא התרחשה במציאות פרשת בלק, ואנכי לא ידעתי מאי שנא פרשת בלק מכל התורה.
מלחמת עמון ומואב שטיהרו בסיחון כבר מוזכר בבראשית כך שאיני רואה כל סיבה מדוע לומר שלא התרחשה במציאות.
אלא אם כן יש ראשונים שכך טוענים.
בטלה דעתי אך בכל אופן לא כן דעת רש"י.
ודעת רש"י ידוע הוא וכן הוא דעת הרשב"ם ועיין בהקדמה ברלינר שביאר את כל העניין כמדומני.

גם ידוע היכן בלעם היה חי וביארתי כל זה בבראשית.
וראה גם כאן, ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך (חומש דברים)

ראה גם רש"י כבר קדמך אאע"ה בוישכם וכו' ועוד כהנה ואיך נוכל לומר שלא היה ולא נברא.

עכשיו ראיתי בפי' הרוקח עה"ת, ובקיצור 'בכתיבה אשכנזית' שבפירוש רבנו אפרים:

בלעם לילה - בגימ' ליל פסח, תנחומא בלו' כל לילות בליל פסח.

והמהדיר שם מורה מקום להמדרש תנחומא ובמד"ר.
בתנחומא (בובר) איתא:

[יא] ויבא אלהים אל בלעם לילה. זש"ה ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה (שמות יב מב), כל נסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה, ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בראשית לא כד), ויבא אלהים אל אבימלך [בחלום הלילה] (שם בראשית כ ג), ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם שמות יד כ), ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), וכולם ליל שמורים.

דהיינו שהיה זה בליל פסח.

האם בפיוט 'אז רוב ניסים' של יניי לא נזכר ענין בלעם?

למיטב זכרוני לא. ואף לא בפרקי דרבי אליעזר (שם גם מובאים כל הניסים, אאל"ט).
אך לא בדקתי עתה.

הנוסח שלפנינו בפרקי דר"א, חסר. כן עולה מכמה וכמה פעמים מדברי פירוש הרוקח לתורה, שהוא מביא תאריכים מסויימים בשם פרקי דר"א. תחפש ותראה. לדוגמא זכור לי, שהוא כותב בשם פרקי דר"א, שישראל יצאו ביום חמישי בשבת. ושם העיר הגר"ח קנייבסקי, שחסר לפנינו. עיי"ש, בפרשת בשלח או בא.
אני כותב בחיפזון.