השואל מרבו כתב:נתקלתי בעריכת ספר שהגאון המחבר ז"ל כותב "עיין תוס' ורא"ש פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". השאלה היא איך לציין את המ"מ המדויק. אני ציינתי כך "עיין התוס' [ד"ה יכול] והרא"ש [סוף סי' ט'] פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". אבל זה קצת מצחיק לציין את הד"ה בתוס' והסימן ברא"ש לפני המסכת ודף/פרק. יש למשהו רעיון יותר טוב?
שלמה בן חיים כתב:השואל מרבו כתב:נתקלתי בעריכת ספר שהגאון המחבר ז"ל כותב "עיין תוס' ורא"ש פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". השאלה היא איך לציין את המ"מ המדויק. אני ציינתי כך "עיין התוס' [ד"ה יכול] והרא"ש [סוף סי' ט'] פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". אבל זה קצת מצחיק לציין את הד"ה בתוס' והסימן ברא"ש לפני המסכת ודף/פרק. יש למשהו רעיון יותר טוב?
אני הייתי משנה לגמרי וכתוב עיין תוספות (עבודה זרה כז ב ד"ה יכול) ורא"ש (עבודה זרה פ"ב סימן ט). כמובן תלוי מאיזה דור הספר שאתה מהדיר, אבל צריך להשתחרר קצת בדברים כאלו שהם לא נפ"מ כלל, ולא יתכן שהמחבר מקפיד לכתוב דווקא בצורה זו, כבודו של המחבר שישנו קצת ויהיה הלימוד יותר קל בספרו.
אוצר החכמה כתב:קשה לי להסכים עם דברי שלמה בן חיים. בצורה שהוא מציע זה נראה שהמחבר כתב עיין תוספות ורא"ש והמהדיר הוא זה שטוען שכוונתו לתוספות ורא"ש בע"ז פ"ב, ואדם יכול לטעות ולטעון אני הייתי אומר שהכוונה לתוספות אחר לדוגמה בשבת, וטעה המהדיר. וממילא לטעות בכל העניין.
פרי יהושע כתב:שלמה בן חיים כתב:השואל מרבו כתב:נתקלתי בעריכת ספר שהגאון המחבר ז"ל כותב "עיין תוס' ורא"ש פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". השאלה היא איך לציין את המ"מ המדויק. אני ציינתי כך "עיין התוס' [ד"ה יכול] והרא"ש [סוף סי' ט'] פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". אבל זה קצת מצחיק לציין את הד"ה בתוס' והסימן ברא"ש לפני המסכת ודף/פרק. יש למשהו רעיון יותר טוב?
אני הייתי משנה לגמרי וכתוב עיין תוספות (עבודה זרה כז ב ד"ה יכול) ורא"ש (עבודה זרה פ"ב סימן ט). כמובן תלוי מאיזה דור הספר שאתה מהדיר, אבל צריך להשתחרר קצת בדברים כאלו שהם לא נפ"מ כלל, ולא יתכן שהמחבר מקפיד לכתוב דווקא בצורה זו, כבודו של המחבר שישנו קצת ויהיה הלימוד יותר קל בספרו.
למה להאריך תוס' ע"ז וכו' הרא"ש ע"ז וכו', ולא לכתוב שם ס"ט כמו שכתבו פעם?.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 69 אורחים