שלו' וברכה מועדים לשמחה,
לצערי אין לי כ"כ גישה לפורום אוצה"ח האם אפשר לשלוח למישהו מכם דברים שנשארו אצלי בצ"ע בכת"י של זקיני הגאון ר' שמרי' יצחק בלאך זצ"ל, שאני גומר בס"ד ספר מכתביו, ע"מ לשים באשכול המתאים, ולשים לב אם מישהו מפענח לשלוח לי?
מובא בזה 3 דברים לשים בפורום שצ"ב כוונת זקיני, הדבר השלישי הבאתי מתחילת העניין על הצד שצריך, אם נראה לך שלא צריך תשים רק חלק מזה, סימנתי באדום איפה שצ"ב.
תודה רבה וחג כשר ושמח בירושלים הבנויה
א. ובזה יוצדק מה שסיים התורה בשבירת הלוחות הא פירשו ולכל המורא הגדול שנחם במדבר ונפלאות שם נמצא ששבירת הלוחות הי' קודם ומדוע הניח על הסוף, אכן לפי דברינו יהי' נכון כי שני הפסוקים מבארים ראשית תחילת חצי המקרא ולא קם נביא וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ביאור על אשר ידעו ד' פנים אל פנים וזהו שמסיים לכל האותות וגו' ולכל היד החזקה, עפ"י מדרשם ז"ל זהו מכת בכורות ולכל המורא הגדול נסיעתם דרך המדבר הגדול והנורא לאלו דברים צריך נביא מאד שלא קם כמהו, אח"כ מסיים צדקתו של משה אשר עשה וגו' לעיני גו' במ' ואשברם לעיניכם, נצייר נא מי בכל הדורות השיג מעלה ומדריגה רמה כזאת לעלות בשמים עם גוף וכן לרדת עם הון כזה שמלאכי השרת מתאוין לה, גם ידוע מהספורנו שעל הלוחות הראשונים היו כתובים כל התורה וכן הובא בס.. [לבדוק מה כתוב נמצא בכת"י המצורף שורה 8 מלמטה, לכאו' כתוב בסת"נ ואולי כוונתו בספר ת"נ.] כי מתרץ בזה במשפטים כתיב, עלה אלי ההרה ואתנה גו' והתורה והמצוה וגו'.
ב. "אשה כי תזריע גו' וביום השמיני ימול" גו' במד"ר א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר בהמות חי' ועוף כך תורתו של אדם אחר כו', "זאת תורת הבהמה" אח"כ "אשה כי תזריע". כבר דיברו המפרשים בזה ועיין במ"ח [צ"ע איזה ספר כוונתו].
ג.דבר הלכה לשבועות תרנ"ו
איתא בשו"ע או"ח סי' תצ"ד במג"א הקשה, הלא קי"ל כר' יוסי דבעינן שש עונות במס' שבת, ואיך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו, ובס' חק יעקב מתרץ, שאין הולכין אחרי ימי החדש כ"א אחר העומר, ביום חמשים לספירה אנו עושין שבועות, והביא ראי' מר"ה דף ו' דאמרינן שם פעמים חל עצרת בה' ובו' ובז', ובה' כ"ע מודים דלא ניתנה תורה, אלא ש"מ דחג שבועות אינו תלוי בימי חדש, גם בסי' ת"ל שם מראה מקום לעיין בסי' תצ"ד שהשיב קושיא חמורה הנ"ל עכ"ל.
לענ"ד לא אבין דבריו הקדושים, סוף סוף מה שייך להזכיר יום מתן תורתנו בשבועות, בשלמא שאנו עושין החג שבועות אחר ספירת העומר יום נ', משום דחג שבועות אחרי ספירת העומר, אבל מ"מ אנו מזכירים מתן תורה לא בזמן שניתנה. ואפילו אם נאמר דהתורה ניתנה ג"כ בחמשים לספירה אפילו לר' יוסי דס"ל בז' ניתנה תורה ואפ"ה הי' נ' לעומר משום דחסרו לניסן דהאי שתא, מ"מ הניחא אליבא דתנא דסדר עולם דס"ל בע"ש יצאו אבותינו ממצרים ולכו"ע בשבת ניתנה תורה אליבא דרבא במס' שבת פ"ו, ממילא הי' שבת נ' לספירה וניחא שפיר, אך להטור שהביא הטעם דשבת הגדול משום דאז הי' עשירי בניסן שבת, נמצא ביום ה' ט"ו ויצאו ממצרים, וכיון דלכ"ע בשבת ניתנה תורה הוי נ"א לעומר, והטור סובר ג"כ שצריכין להזכיר בו' לסיון זמן מתן תורתנו תקשי כנ"ל, והחק יעקב תירץ רק אליבא דתנא דסדר עולם אבל מה נענה אליבא דהטור.
נקדים לתרץ הגמ' מגילה דף ל., ת"ק סובר שקורין בעצרת שבעה שבועות אחרים אומרים בחדש השלישי, והאידנא עבדינן כתרוויהו ואיפכא, ועיין ברש"י משום דקי"ל בו' ניתנה תורה ע"כ, לכאורה יש להבין במאי קמיפלגי ת"ק עם אחרים, ונראה דלשיטתייהו אזלי דבמס' ר"ה דף ו. איתא דתני רב שמעי' פעמים עצרת חל ביום ה' וכו', מאן תנא דפליגי על רב שמעי' אחרים דסברי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד משום דסברי דתמיד עושין אחד מלא ואחד חסר לעולם, נמצא אליבייהו קביעות מכל השנים שוין, דאין אנו יכולים לומר דשתא ראשונה דיציאת מצרים הי' חסר כיון דסברי דלעולם שוין, ולפי"ז פליגי בהא ת"ק סבר דלחג שבועות אין שייכות למתן תורה, כיון דאנו עושין עצרת ביום ו' וקיי"ל כר' יוסי בז' בסיון ניתנה תורה נמצא דאין שייך לקרות בעצרת בחדש השלישי, אבל אחרים דסברי בר"ה דאין בין עת לעת אלא ד' ימים אין לומר דרבא דסבר בשבת, לכו"ע בשבת ניתנה תורה יסבור כן אף לאחרים, דהלא איתא בברייתא בדף פ"ז במ' שבת, עשר עטרות נטל יום א' דניסן דשנה שני', ובגמ' שם איתא בודאי אשתקד הי' ר"ח אליבא דאחרים בד' ומדניסן בד' בשבת הוי ר"ח סיון בשבתא, ואם איתא דגם אחרים סברי דבשבת ניתנה תורה הלא הי' ח' בסיון, ותיקשי למה איחר מתן תורה עד יום שמיני לחדש, דבשלמא לרבנן ולר' יוסי איתא במ' שבת שם טעם משום יום ראשון לא אמר להו מחמת חולשא דאורחא וכו' כדמוכח בסוגיא, ולפי"ז אם אחרים יודו בשבת ניתנה תורה תקשי למה המתין כולי האי, אלא ש"מ דרבא דאמר כו"ע בשבת ניתנה תורה הוא רק לרבנן ולר' יוסי ולא אליבא דאחרים, ולפי"ז יסברו בזה כרבנן בששי ניתנה תורה והי' אז יום חמישי בשבת לא בשבת, וא"כ אליבייהו אין שינוי דלעולם אחד מלא ואחד חסר ותמיד יהי' עצרת ביום ו' וחולקין על רב שמעי', ולשיטתם אזלי דסברי במס' מגילה דקורין בעצרת בחדש השלישי משום מתן תורה הי' ביום ו' לחדש סיון, ות"ק סובר כר' יוסי בז' ניתנה תורה ואין שייך לקרות מן מתן תורה בעצרת, ואנן דאזלינן אחר חמשים לעומר ואליבא דתנא דסדר עולם דיום יציאת מצרים הי' ע"ש וט"ז ניסן הי' שבת, נמצא דחמשים לעומר הוא שבת ובשבת ניתנה תורה, או ו' בחדש לרבנן או ז' לר' יוסי, אבל לכו"ע בשבת ניתנה תורה ואז הי' נ' לעומר, לכן אנו אומרים זמן מתן תורתנו ביום חמשים לעומר וקורין בחדש השלישי.
ולפי"ז שפיר, מה שפירש רש"י במס' מנחות דף ק' ע"ב אזיל לשיטתו דפירשם גבי שתי הלחם ולחם הפנים דנאכל פעמים בי"א כגון שחל ר"ה ביום ה' וביום ו', וקשה הלא בשבת יוכ"פ ויאכלו במוצאי שבת קודש ואז י"ב הוי, ומתרץ דבקדשים הלילה הולך אחר היום, ובתוס' הקשו ממה נפשך אי באו עדים ביום ה' קודם מנחה נמצא דר"ה הוי ביום ה' נמצא דיום ו' ערב ש"ק חול ואופין לחם אחר ואם מן המנחה ולמעלה באו עדים, נמצא דר"ה אנו חושבין מערב ש"ק נמצא יוהכ"פ ביום א', נמצא דיאכלו בשבת, דיוהכ"פ יהי' ביום א' ושפיר יהי' רק עד י"א לא יותר עיי"ש. ולפי הנ"ל מיושב דרש"י לשיטתו אזיל דכבר הוכחנו מגמ' שבת מברייתא דעשר עטרות דלאחרים לא ניתנה תורה בשבת ואנו פוסקין כרבא דהלכה כבתרא דסבר דלכו"ע בשבת ניתנה תורה, ולפי"ז שיטתייהו דלא כהלכתא ויוהכ"פ יתרחש ביום ראשון דוקא אליבא דאחרים, ואליבא דדינא אין שייך זאת משום ירקיא ומתיא כר"ה דף כ' לכך תירץ משום דלילה הולך אחר היום שעבר וליל י"ב לענין אכילת קדשים לי"א נחשב.
וראיתי להרב מת"נ [צ"ע מה הר"ת] שהניח בצ"ע, בגמ' שבת פ"ח בריש העמוד דפרכינן דאיתא ברייתא בע"ש יצאו ממצרים ובשבת ניתנה תורה, קשיא לר"י דסובר בז' ניתנה תורה ומתרצינן הא מני רבנן עכ"ד הגמ', והקשה לפי הנ"ל דאם בז' ניתנה תורה מ"מ ניחא דחסרי לניסן דהאי שתא ושפיר בשבת ניתנה תורה, ולמה לאוקמי כרבנן והניח בצ"ע עכ"ד, והראה להגהות הרש"ש ע"כ.