פורום אוצר החכמה

שבענו מטובך כתב:סיגוניא הוא מין עוף המוזכר הרבה בפוסקים. גם בתשובת צ"צ המצויין בסמוך.

לדוגמא בתשובת הרא"ש מובא: "דע, כי בארצנו, ובספרד, אין אוכלין עוף המקנן על הבתים, ואומרים שהוא מעש' אפרוחים ומאכלו צפרדעים, ולועזין קורין אותו סיגוניא ואנו קורין לו חסידה; כך אנו מקובלין בארצנו".

ואולי יש לפענח הלאה: "בתשובות האחרונים" או "בתשובה הראשונה [=הא']". ותלוי כמובן לפי הענין, אם יש לכותב כמה תשובות בענין זה.

שבענו מטובך כתב: בצ"צ הקדמון לא ראיתי שיזכיר את הסיגוניא.

מה שנכון נכון כתב:המתירים.

תרשישי כתב:'עיין היטיב בפלתי ס' ס"ט (סק"ז)..."

תרשישי כתב:שלום וברכה.

לאחרונה בא לידי שו"ת פנים מאירות (לעמבערג תרנ"ט) ומצאתי בו הערה בח"ב סי' ל"ט :

'עיין היטיב בפלתי ס' ס"ט (סק"ז)..."

אך רק את זה הצלחתי לפענח, אשמח לקבל עזרת חכמי הפורום.

שבע כתב:העת וזמן ורגע

ארי שבחבורה כתב:וכאן יש מילה נוספת שאיני מצליח לפענח:

'ובזכותו יגדיל חסדו עמנו להאיר עינינו בתורתו וכו' --- ויגדיל תורה ויאדיר אמן כן יהי רצון'

תודה למסייעים!

לחי כתב:

שבע כתב:העת וזמן ורגע

תודה רבה
כלומר 'והגרע' וצ"ל 'והרגע'

הכל בכתב כתב:

תרשישי כתב:שלום וברכה.

לאחרונה בא לידי שו"ת פנים מאירות (לעמבערג תרנ"ט) ומצאתי בו הערה בח"ב סי' ל"ט :

'עיין היטיב בפלתי ס' ס"ט (סק"ז)..."

אך רק את זה הצלחתי לפענח, אשמח לקבל עזרת חכמי הפורום.

'עיין היטיב בפלתי ס' ס"ט בסעיף ט' תמצא שצע"ג"

לחי כתב:

ארי שבחבורה כתב:וכאן יש מילה נוספת שאיני מצליח לפענח:

'ובזכותו יגדיל חסדו עמנו להאיר עינינו בתורתו וכו' --- ויגדיל תורה ויאדיר אמן כן יהי רצון'

תודה למסייעים!

ובמצוותיו

שבע כתב:כמדומני שמילה חסרת-פשר זו איננה בשאר עדי הנוסח של הויכוח
קשה להניח שדווקא כ"י מאוחר זה (2218 JTS) משמר נוסח קדום

שבע כתב:לא דייקת, המלה 'להוצאותי' כתובה לאחר הסכום הנקוב (300 דינ')

באמונתו כתב:מחושבים! (ביטוי רגיל בהקשר סך כסף מדויק, דוק תשכח בפרט בספרי איטליה).

בריושמא כתב:
גאוני!

שו"ת פני יהושע - חלק ב סימן כז: האופן הב' הוא על זה הצד, כי ראובן אינו נותן לשמעון הזהובים במחושבים, אלא שווי הזהובים, כאשר הוערכו מראשי הסוחרים בירוד [ביריד], ונותן לו כ"כ דוקאטי של כסף או שאר מטבע, ולזה יקרה רובא דרובא, כי ראובן קבל ד"מ ק"ן דוקאטי כאשר יצא השער מקודם לירוד, ומחזיר לו קנ"ג וכיוצא שווי ערך הזהובים בירוד...

ואנעלך תחש - מכאן אר"ת שצריך שיהיה מנעל מעור בהמה טהורה דתחש כתיב, ואין נראה, כי אין להקפיד אם חלץ במנעל בהמה טמאה.

שבע כתב:אך נראה כשואל
ואר"ת עצמו קאי
וראה ל' האגודה

קצרו של דבר, קובעים מקום, והולכים שם חמשה, היבם והיבמה. והחמשה, שלשה שאין קרובים, והיבם שהוא בן י"ג שנה ויום אחד והביא שתי שערות, ונועל רגל ימנית יחף, מנעל ימיני, שכולו עור בהמה, ותחש טהורה כת', קושרו ברגלו ברצועה יפה, ומהלך קימעא...

ופי' רבי' תם שצריך המנעל מעור בהמה טהורה דומיא דתחש, ולא מעור סוס וכלב, אף על פי שגם מהם רגילין לעשות מנעלים, ותימא מניין לו זה, דכיון דתחש לאו דוקא משום דנעל נעל ריבה, אם כן מכל עור נמי, ומ"מ כיון דנפק מפומיה, יעשו לחומרא כדבריו מבהמה טהורה.

המנעל צריך שיהיה מבהמה טהורה דומיא דתחש כפר"ת. ור"י אומר שאין להקפיד.