פורום אוצר החכמה

נידון ישן הוא אם יש להקפיד לציין את דפי הספר באותיות א' ב' או במספרים, יש האומרים שמן הראוי לכתוב באותיות והמנהג לציין במספרים מקורו במתחדשים, ומאידך יש הטוענים להיפך שאין להשתמש באותיות א' ב' הקדושות לסתם דברים, ולמעשה ברוב הספרים התורניים מצוינים דפי הספר באותיות.
גם ראיתי ספרים (מלפני מאה וחמישים שנה ועד לפני חמישים שנה בערך) בהם צוינו עמודי הספר באותיות לטיניות-רומיות, ואמנם רוב רובם של ספרים אלו נדפסו ע"י המשכילים.

האם ידוע היכן נידון כבר ענין זה, וכיצד ראוי לנהוג בספר שאינו תורני לגמרי, כדוגמת ספר תולדות על גדולי ישראל.

עסק בזה ידידי הרב מרדכי מאיר בספרו על בעל התפארת ישראל (על המשניות)

שמתי לב, כי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כשמציין לאוצר המדרשים, שעמודיו ממוספרים בספרות, מציין את המספר באותיות.

ייתכן, שפשוט זה יותר קל, כי כל שאר הספרים אליהם הוא מציין מוספרו באותיות ולא בספרות. לא נראה שיש להסיק מכך מאומה, אלא אם כן ישאלוהו מפורשות.

מחולת המחנים כתב:נידון ישן הוא אם יש להקפיד לציין את דפי הספר באותיות א' ב' או במספרים, יש האומרים שמן הראוי לכתוב באותיות והמנהג לציין במספרים מקורו במתחדשים, ומאידך יש הטוענים להיפך שאין להשתמש באותיות א' ב' הקדושות לסתם דברים, ולמעשה ברוב הספרים התורניים מצוינים דפי הספר באותיות.

מי הם היש אומרים והיש טוענים?
לכאורה אין בזה שום נפק"מ וכל אחד עושה ויעשה איך שהוא רוצה.
ומה שרוב הספרים מצוינים דפי הספר באותיות או בגלל שזה יותר יפה בעיניהם או שלציין לכמות 1 2 ולא אחד שתיים זה דבר חדש שכמדומה שלא היה עד תקופת הראשונים. (ולא ברור לי מתי בדיוק התחיל)

בש"ס שהודפס בדפוס האלמנה והאחים, יש אותיות בעמודים שמאליים ומספרים בעמודים ימניים.

יש וורט מהרה"ק ר"י מטשורטקוב, על הפסוק ה' יספור בכתב עמים, שהקב"ה סופר מצוותיהם של ישראל במספרים [כדרך הגויים], ולא באותיות [כדרך ישראל]. ולכן תפילה בלא כוונה נכתבת בספרה 0, וכשתבוא תפילה בכוונה מצטרפת לספרה 1 ונעשה 10.
אינני זוכר את המקור של הוורט, ויש גם מעשה שקשור לזה, בכל אופן כך היה מקובל לומר.
בנוסף, נראה לי שיש סיפור עם סטוק של מסילת ישרים, שנגזר דינו לשריפה על ידי שמש ישיבת טעלז בעקבות סימון דפיו במספרים. [המבחן שנתן הגר"א גורדון לשמש הישיבה, להבחין בין ספרי קודש ל'ביכלאך' טרפים, היה צורת סימון העמודים באותיות או במספרים...]

מצפה לרחמי שמים כתב:בנוסף, נראה לי שיש סיפור עם סטוק של מסילת ישרים, שנגזר דינו לשריפה על ידי שמש ישיבת טעלז בעקבות סימון דפיו במספרים. [המבחן שנתן הגר"א גורדון לשמש הישיבה, להבחין בין ספרי קודש ל'ביכלאך' טרפים, היה צורת סימון העמודים באותיות או במספרים...]

בספרו של חיים שפירא "עיירתי מכורתי" כותב את הסיפור הבא.
היה זה באותן השנים בישיבת מיר המעטירה, כאשר רוחות ההשכלה חדרו גם לתוככי הישיבה, וספרי מינות וכפירה מאפיקורסים ידועים החלו לחדור בין כותלי הישיבה, ואושיות הישיבה עמדו להתערער ח"ו (כאשר אירע אז לכמה ישיבות שנאלצו לסגור את שעריהן עקב תפוחים רקובים), ראש הישיבה ורב העיר הגאון רבי אלי' ברוך קמאי מיהר להזעיק לעזרה את חתנו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, בנו של הסבא מסלבודקא, כאן יש לציין כי עד אז התנהלה ישיבת מיר בנוסח הישיבות הישנות שעדיין לא קיבלו את רוח המוסר מיסודו של רבי ישראל סלנטר, אמנם לנוכח נגע ההשכלה שהחל לפשות בישיבה ראה רבי אלי' ברוך כצורך נחוץ להזעיק את חתנו רבי אליעזר יהודה פינקל, בנו של הסבא מסלבודקא שנודע כאחד מגדולי חכמי המוסר.
לאחר בקשת חותנו הגיע רבי אליעזר יהודה עם קבוצה מובחרת של בחורים מישיבת סלבודקא כדי לחזק את קיום ישיבת מיר, באותם ימים פנה רבי אלי' ברוך אל שמש הישיבה ופקד עליו לחפש בין חפצי הבחורים אחרי ספרי מינות (ביכלעך) על מנת לשורפם, השמש שהיה יהודי פשוט ולא היה בקי בספרים שאל את רבי אלי' ברוך כיצד ידע מה הם ספרי קודש ומה הם ספרי הכפירה, ענה לו רבי אלי' הספרים שעמודי הספר מצוינים באותיות הרי הם ספרי קודש, ואילו הספרים שדפי הספר צוינו במספרים דע לך כי הם ספרי מינות הטעונים שריפה, השמש אץ תיכף למלאות את פקודתו של רבי אלי' ברוך ואסף את כל הספרים הכפרניים שהיו אז ברשות הבחורים, אך רגע לפני שפנה לשרוף את כל הספרים הללו כדת וכראוי, גילה בחור אחד כי בין כל הספרים הללו נמצא הספר 'מסילת ישרים', אשר משום מה נדפסו בו דפי הספר במספרים ולא באותיות כנהוג, ומיד הצילו משריפה, לאחר מכן נודע כי היה זה ספר מסילת ישרים שהביא עמו אחד הבחורים החדשים שבאו לישיבת מיר יחד עם רבי אליעזר יהודה.

הלשון כמובן אינה מתוך הספר, שהוא עצמו תרגום מספרו באידיש "מיין שטעטלע".