צבי וחמיד כתב:אכן, נוכחתי לראות שבכתיבתי אני נוטה לוותר על הגרשיים בסוגרים, ולתתם בכתיבה רציפה. סברתי שטעות בידי לאחוז בזה ובזה. ( הנטי' באה מן הסתם מהרגל העין וכדו')
האם יתכן הסבר כלשהו לחילוק??
פלגינן כתב:דרך נאותה שראיתי בכמה מכונים שכשההפניה היא חלק מהטקסט הרציף, היא נכתבת עם גרשיים [כ"ז ל"ג], ואילו כשההפניה היא בהערת שוליים או בסוגריים, די בהחרגה זו וניתן לציין ללא גרשיים.
כפי שרמזתי, צריך תמיד לזכור שיש את הטקסט הרציף שבו הקורא רוצה לרוץ ברהיטות בלי להיתקע, כשאתה כותב לו נז כג - אורך לו חלקיק שנייה מעל הרצוי לקלוט שזו לא מילה אלא הפניה לפרק/פסוק. כשאתה מוסיף גרשיים, אתה מחריג את המילים מגדר מילים רגילות, ובזה אתה מקל על רצף הקריאה.
מאידך, בסוגריים - די בעצם הסוגריים להחריג את הטקסט ולהבין שיש כאן טקסט שאינו שייך לרצף הקריאה [בפרט לפי המקובל להקטין סוגריים של הפניות]. כנ"ל בהערות שוליים; הקורא יודע שהטקסט בהערות מיועד גם להפניות ולדברים שמעבר לטקסט הרציף.
כעת מובן?