פורום אוצר החכמה

שלום רב,
אבקש לשאול מהעורכים והכותבים כתיבה תורנית, איך נכון ומקובל יותר לכתוב: התוספות מקשים והתוספות מתרצים, או תוספות מקשה ותוספות מתרץ, או שמא שניהם מקובלים [כמדומני שנהוג יותר להשתמש בלשון רבים - האם אני צריך לערוך לשון זו במאמרים וחידושי תורה שהתבקשתי לערוך ונכתב בהם בלשון יחיד?].

צריך בלשון רבים, וכך הוא בכל הספרות התורנית. בלשון יחיד זו שגיאה צורמת.

אני הקטן תמיד משנה זאת ללשון רבים, אא"כ המחבר מתעקש מאוד, שאז הדרך היא לוותר ולא לצער יהודי ת"ח

מו"ר שליט"א היה תמיד מתקן שיאמרו תוס' בלשון רבים אולם אחד מרבותי העיר שהיה ראוי לומר התוספות אומרות או התוספת אומרת ולא התוספות אומרים אבל המקובל בכתיבה תמיד כמןו שכתבו לפני לכתוב "התוספות אומרים" "מקשים" וכו'

בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

סגי נהור כתב:בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

אם כבר, אז בכתיבה תורנית עדיפה הסדר התחבירי המקורי של העברית - פועל-נושא - והתוס' הקשו ... והרשב"א כתב... על הצורה ההפוכה (הרגילה היום בשפה בעקבות השפות האירופאיות).

צופר הנעמתי כתב:

סגי נהור כתב:בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

אם כבר, אז בכתיבה תורנית עדיפה הסדר התחבירי המקורי של העברית - פועל-נושא - והתוס' הקשו ... והרשב"א כתב... על הצורה ההפוכה (הרגילה היום בשפה בעקבות השפות האירופאיות).

לא הבנתי כלל את דבריך. כפי שכתבת התחביר המצוי יותר בלשון הקודש הוא אכן פועל-נושא, כמו: ויאמר אלקים... וגם בלשון חז"ל: אמר רבי עקיבא... והוא כמו שכתבתי אני: הקשו התוס'. ואילו בשפות האירופאיות הסדר הוא נושא-פועל: האבן תוספות געפרעגט, Tosfos asked, והוא כמו שכתבת אתה: התוס' הקשו.

סגי נהור כתב:

צופר הנעמתי כתב:

סגי נהור כתב:בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

אם כבר, אז בכתיבה תורנית עדיפה הסדר התחבירי המקורי של העברית - פועל-נושא - והתוס' הקשו ... והרשב"א כתב... על הצורה ההפוכה (הרגילה היום בשפה בעקבות השפות האירופאיות).

לא הבנתי כלל את דבריך. כפי שכתבת התחביר המצוי יותר בלשון הקודש הוא אכן פועל-נושא, כמו: ויאמר אלקים... וגם בלשון חז"ל: אמר רבי עקיבא... והוא כמו שכתבתי אני: הקשו התוס'. ואילו בשפות האירופאיות הסדר הוא נושא-פועל: האבן תוספות געפרעגט, Tosfos asked, והוא כמו שכתבת אתה: התוס' הקשו.

אתה הבנת מצוין, אני זה שלא הבנתי את דברי...
סתם התבלבלתי.

יישר כח לעונים. אוסיף עוד שאלה בנידון: האם לכתוב "תוספות מקשים" או "התוספות מקשים" בה"א הידיעה?

דעת_האברך כתב:יישר כח לעונים. אוסיף עוד שאלה בנידון: האם לכתוב "תוספות מקשים" או "התוספות מקשים" בה"א הידיעה?

תפוס לשון אחרון.

או: 'הקשו בעלי התוספות'
או: 'הקשו בתוספות'
אלא שבדיעבד גם 'הקשו התוספות' טוב, דאז הכוונה להוסיפו כמו בעל פה 'הקשו [בעלי] התוספות'.

כדכד כתב:מו"ר שליט"א היה תמיד מתקן שיאמרו תוס' בלשון רבים אולם אחד מרבותי העיר שהיה ראוי לומר התוספות אומרות או התוספת אומרת ולא התוספות אומרים אבל המקובל בכתיבה תמיד כמןו שכתבו לפני לכתוב "התוספות אומרים" "מקשים" וכו'

לפי דבריו יוצא שצריך לומר גם כן "חנוכה שמחה" ו"פורים שמחים" (וכבר שמעתי מי שאומר כן).
ולמה באמת לא אומרים כן? כי הכוונה לחג חנוכה שמח, ולחג פורים שמח, ולא למילת חנוכה או פורים.
בדיוק כך גם תוספות, שכשאומרים "תוספות אומרים" או "תוספות מקשים" הכוונה לבעלי התוספות, ולא לתוספות עצמן, ופשוט.

על משקל 'כתבו התוספות' כתב הב"י גם 'כתבו הגהות מיימוניות/אשרי'.

בברכה המשולשת כתב:אני הקטן תמיד משנה זאת ללשון רבים, אא"כ המחבר מתעקש מאוד, שאז הדרך היא לוותר ולא לצער יהודי ת"ח

קניתי. זה יחסוך לי הרבה עבודה, אפסיק לריב עם הלקוחות...

בעל קורא כתב:

כדכד כתב:מו"ר שליט"א היה תמיד מתקן שיאמרו תוס' בלשון רבים אולם אחד מרבותי העיר שהיה ראוי לומר התוספות אומרות או התוספת אומרת ולא התוספות אומרים אבל המקובל בכתיבה תמיד כמןו שכתבו לפני לכתוב "התוספות אומרים" "מקשים" וכו'

לפי דבריו יוצא שצריך לומר גם כן "חנוכה שמחה" ו"פורים שמחים" (וכבר שמעתי מי שאומר כן).
ולמה באמת לא אומרים כן? כי הכוונה לחג חנוכה שמח, ולחג פורים שמח, ולא למילת חנוכה או פורים.
בדיוק כך גם תוספות, שכשאומרים "תוספות אומרים" או "תוספות מקשים" הכוונה לבעלי התוספות, ולא לתוספות עצמן, ופשוט.

חנוכה ופורים אינם חגים
בחנוכה אין מצוה לשמוח. אשתי כותבת על משלוח מנות "פורים שמחים" אך זה לחידודא בעלמא וב"פורים שמח" הכונה "יום פורים שמח".
מכל מקום תודה שתירצת לי את הנהגת והקפדת מו"ר שליט"א

כמו שאומרים "רבה של גבעתיים" ולא "רבן של גבעתיים"...

דוקא ימי הפורים נקראים במגילה רק בלשון רבים, ומשמע שלשון רבים הוא רק מפני שהם שני ימים, ובעיקרון יום אחד מהם היה ראוי לו להקרא 'פור'.

כדכד כתב:חנוכה ופורים אינם חגים
בחנוכה אין מצוה לשמוח. אשתי כותבת על משלוח מנות "פורים שמחים" אך זה לחידודא בעלמא וב"פורים שמח" הכונה "יום פורים שמח".
מכל מקום תודה שתירצת לי את הנהגת והקפדת מו"ר שליט"א

בבקשה אל תדקדק בדקדוקי עניות.
ברור שחנוכה ופורים אינם חגים באמת, שהרי חג קרוי כן על שם הקרבן חגיגה, אבל למעשה בלשון זמננו מכנים את כל מועדי ישראל חגים, וכוללים חנוכה ופורים ברשימת חגי ישראל, ומאד ייתכן שזו הכוונה ב"פורים שמח" ו"חנוכה שמח", ואגב, זה יתרץ גם את זה:

איש גלילי כתב:דוקא ימי הפורים נקראים במגילה רק בלשון רבים, ומשמע שלשון רבים הוא רק מפני שהם שני ימים, ובעיקרון יום אחד מהם היה ראוי לו להקרא 'פור'.

ואם הכוונה לחג פורים, מובן שאומרים שמח ולא שמחים.

ולמה לא נאמר, 'הקשה בתוספות', והרי לא מוכרח שכמה בעלי תוס' הקשו והלא יתכן שאחד מבעלי התוס' שאל שאלה זו.

סגי נהור כתב:בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

ומה אם שפתיהם דובבות בקבר, וא"כ צ"ל מקשין התוס' ומתרצין וכו'.

טברייני כתב:ולמה לא נאמר, 'הקשה בתוספות', והרי לא מוכרח שכמה בעלי תוס' הקשו והלא יתכן שאחד מבעלי התוס' שאל שאלה זו.

אם ידוע מי, אז ודאי שכן, אבל כשלא ידוע מי, אז למה לכתוב ביחיד כשייתכן שזה לא רק אחד?

טברייני כתב:

סגי נהור כתב:בכלל, בכתיבה תורנית, לרוב עדיפה לשון העבר: והקשו התוס'... ותירצו... על לשון ההווה.

ומה אם שפתיהם דובבות בקבר, וא"כ צ"ל מקשין התוס' ומתרצין וכו'.

באמת יש מקומות שנוהגים כמוך (כנראה בלל מה שכתבת) אבל מרן הב"י נהג כדברי הרב סגי נהור