פורום אוצר החכמה

שאלה זו נוגעת *גם* בעריכת ספרים ישנים כאשר מפענחים ראשי-תיבות, איך צריכים לפענח ר"ת שכיח זה.

כמדומה שרגיל בספרים: וזה לשונו

ספרים וועלט כתב:שאלה זו נוגעת *גם* בעריכת ספרים ישנים כאשר מפענחים ראשי-תיבות, איך צריכים לפענח ר"ת שכיח זה.

מיותר לפתוח ר"ת כאלו. לדעתי.

'וזה לשונו'. מקובל גם בקרב דוברי עברית להתייחס ללשון אטימולוגית [בשונה מהאבר בגוף לשון] בלשון זכר.
ועיין כאן viewtopic.php?f=7&t=9113

הרע"י רגיל לכתוב "וזו לשונו".

זה ברור לכאורה שרובא דעלמא כותבים ווגם אומרים '(אמר לו) בזה הלשון'

ושוב נזכרתי שהיא גמרא מפורסמת בסוף מסכת מכות: "בזה הלשון אמרו לו עקיבא ניחמתנו"

מה שנכון נכון כתב:הרע"י רגיל לכתוב "וזו לשונו".

שניהם נכונים, וזו ואין צריך לומר וז(ו)ה..

שמן יש לי אצלך אדמון אומר יש בלשון הזה לשון קנקנים ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים אלא טעמא דאין בלשון הזה לשון קנקנים הא יש בלשון הזה לשון קנקנים חייב לימא תיהוי תיובתא דר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהם פטור אמר רב שימי בר אשי נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו מתקיף לה רבינא רימון בלא קליפתו לא מינטר שמן מינטר בלא קנקנים אלא הכא במאי עסקינן דאמר ליה עשרה כדי שמן יש לי אצלך ואמר ליה אידך שמן לא היו דברים מעולם קנקנים נמי חמשה אית לך וחמשה לית לך אדמון אומר יש בלשון הזה לשון קנקנים ומגו דקמשתבע אקנקנים משתבע נמי אשמן על ידי גלגול ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו:
מתני' הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל

מה שנכון נכון כתב:הרע"י רגיל לכתוב "וזו לשונו".

אכן המקומות בהם הוא כותב 'זו לשונו' מעוררים את תשומת הלב, אך חיפוש קל בכתביו יגלה חוסר אחידות בנושא, לעתים ניתן למצוא בתשובות סמוכות וזה לשונו - וזו לשונו. ובפרט במשפטים אחרים, כמו: ולשון מוכרח; שלשון זה מועתק; שאין הלשון מדוייק ועוד.

פלתי כתב:שמן יש לי אצלך אדמון אומר יש בלשון הזה לשון קנקנים ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים אלא טעמא דאין בלשון הזה לשון קנקנים הא יש בלשון הזה לשון קנקנים חייב לימא תיהוי תיובתא דר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהם פטור אמר רב שימי בר אשי נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו מתקיף לה רבינא רימון בלא קליפתו לא מינטר שמן מינטר בלא קנקנים אלא הכא במאי עסקינן דאמר ליה עשרה כדי שמן יש לי אצלך ואמר ליה אידך שמן לא היו דברים מעולם קנקנים נמי חמשה אית לך וחמשה לית לך אדמון אומר יש בלשון הזה לשון קנקנים ומגו דקמשתבע אקנקנים משתבע נמי אשמן על ידי גלגול ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו:
מתני' הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל

בלשון חז"ל לשון לשון זכר ויש להוסיף תפוס לשון ראשון ולשון נופל על לשון אולם בלשון המקרא לשון לשון נקבה (ולשון רכה) ובימינו משתמשים פעמים כך ופעמים כך ונמצאו דברי כולם קיימים.
כשאני נצרכתי בעבודתי לזה שאלתי ואמרו שכמדומה שמקובל היום לשון נקבה יותר

ספרים וועלט כתב:שאלה זו נוגעת *גם* בעריכת ספרים ישנים כאשר מפענחים ראשי-תיבות, איך צריכים לפענח ר"ת שכיח זה.

אני כותב 'וזו לשונו' בשביל לשנות מן המקובל, ולעורר ענין אצל הקורא.