פורום אוצר החכמה

ראיתי כתי"ק מגדול אחד שמשתמש הרבה עם ך סופית באמצע מילה.

ואז התבוננתי שהוא עושה כן דוקא כאשר זה לא 'מילה' אלא 'מספר' כגון יום ך"ה, סי' קך"ב וכדו'.

מה הפשט?

כך הי' מקובל לכתוב בדורות הקודמים. פוק חזי.

אפשר דוגמא בבקשה כי מעולם לא הבחנתי בזה.

חיפוש באוצר 'קך"ב' מעלה עשרות תוצאות בספרים ישנים.
להלן כמה דוגמאות.

מצוי הוא מאד, כאמור.
יכלה העת והעט, ולא נאסוף אפס קצהו.

ייש"כ - היום כבר שמתי לב בלמדי בדרכי משה שכותב ככה ג"כ.

מישהו יודע למעשה 'פשט' בזה?

אולי כדי להבדילו משאר ר"ת
שלא תפרש שהוא ר"ת "קץ כל בשר" חס ושלום
או על כל פנים לחסוך נסיונות שווא ללומד הצעיר שמחוסר ידיעה ינסה אולי הוא ר"ת

לא מסתבר, כי הרבה פעמים יש גם דף ך' וגם דמילת 'דף' מורה שאינו ר"ת.

מאותו הטעם שהי' נהוג לכתוב 'תקסמ"ך' ו'תקלוא"ו'.