פורום אוצר החכמה

בס"ד
כעת, אני מגיה שני כר' נוספים בסדרה אחרי כרך א', רציתי לוודא שמה שאני עושה - זה הצד היותר טוב, כי אני מגלה כעת שכך הוא עשה בחלק הראשון, ואני רוצה לשמוע את חו"ד של המתעסקים בזה, אם 'שיטתי' יותר נכונה:
כך במקור:
..."קרוב הדבר בס"ד עלייתי ארצה הק' וכפי מכתב מא"י כבר שלחו לי את רשיון הכניסה, ושמח לבי על התקוה להתראות עם כת"ר שיחי', את מקום מגורי לא אדע עדנה אל נכון, קרוב הדבר להקבע בתל אביב, מאד אני צריך לדעת על ענין הפרשת תרומות ומעשרות... יש לי ספיקות הרבה, ורצוני לדעת מנהג חברים בזה, נא להודיעני במוקדם"3... (המספר - הוא מספר הערה)

האם לעשות כך: "...קרוב הדבר בס"ד עלייתי ארצה הק' וכפי מכתב מא"י כבר שלחו לי את רשיון הכניסה, ושמח לבי על התקוה להתראות עם כת"ר שיחי', את מקום מגורי לא אדע עדנה אל נכון, קרוב הדבר להקבע בתל אביב, מאד אני צריך לדעת על ענין הפרשת תרומות ומעשרות... יש לי ספיקות הרבה, ורצוני לדעת מנהג חברים בזה,
נא להודיעני במוקדם..."3

הצורה השנייה יותר נכונה.

חד ברנש כתב:הצורה השנייה יותר נכונה.

יש"כ, ברוך שכיוונתי...
אגב או לא: גם המיקום של מספר ההערה?

המיקום של ההערה הוא אחרי שלוש הנקודות והגרשיים.

שלוש הנקודות באו לבטא, שיש חלקים מן הציטוט שלא הובאו, ולכן גם שלוש הנקודות צריכות להיות "בתוך" הגרשיים (התוחמים ומציינים את גבולות הציטוט).

חד ברנש כתב:המיקום של ההערה הוא אחרי שלוש הנקודות והגרשיים.

שלוש הנקודות באו לבטא, שיש חלקים מן הציטוט שלא הובאו, ולכן גם שלוש הנקודות צריכות להיות "בתוך" הגרשיים (התוחמים ומציינים את גבולות הציטוט).

האם אותו הדבר (לגבי מספר ההערה) לאחר נקודה או פסיק?
מה היותר נכון?

בזה יש 'מחלוקת' נוראה...
פעם נהגו, שההפניה להערה תעמוד לפני הפסיק/נקודה. וכן מסתבר לדעתי, שכן ההערה מתייחסת לנאמר לפני הנקודה,
אבל לאחרונה, לפני כעשרים שנה (ואולי יותר), החליט מי שהחליט, שעדיף שההפניה תגיע אחרי הפסיק.
ועביד כמר עביד ועביד כמר עביד, רק שיהיה עקבי.

חד ברנש כתב:בזה יש 'מחלוקת' נוראה...
פעם נהגו, שההפניה להערה תעמוד לפני הפסיק/נקודה. וכן מסתבר לדעתי, שכן ההערה מתייחסת לנאמר לפני הנקודה,
אבל לאחרונה, לפני כעשרים שנה (ואולי יותר), החליט מי שהחליט, שעדיף שההפניה תגיע אחרי הפסיק.
ועביד כמר עביד ועביד כמר עביד, רק שיהיה עקבי.

יש"כ.
אכן גם בזה אני עושה כך במשך שנות עבודתי בתחום.
תודה רבה!

ובמקרה כזה: שלמה במהרה546". (המספרים הם מספרי הערה)
היכן הכי עדיף 'למקם' את הגרשיים? כי אנו עושים בכל הספר נקודה לאחר מס' ההערה - מה נעשה במקרה כזה שיש גם גרשיים יחד?

את הגרשיים לפני המספר כי הוא לא חלק מהציטוט

כדכד כתב:את הגרשיים לפני המספר כי הוא לא חלק מהציטוט

וזה שונה מזה שעושים נקודה אחרי מס' ההערה?

מה הקשר

כדכד כתב:מה הקשר

דהיינו?

בין המיקום של הגרשיים לנקודה

כדכד כתב:בין המיקום של הגרשיים לנקודה

סליחה ממש, אבל תוכל בבקשה להסביר?
נקודה אחרי מס' הערה, וגרשיים ושלוש נקודות לפני?
אתה לא חייב, אבל אשמח לקבל גם הסבר על ההבדל.

הנקודה מסמלת את סוף המשפט. אפשר להניח שהמשפט מסתיים אחרי ההפניה להערה ואפשר להניח שהוא מסתיים לפניה ולכן יש מקום להפניה הן לפני הנקודה והן לאחריה.
גרשיים מסמלים את סוף הציטוט. ההערה וההפניה אליה אינם חלק מהציטוט בשום מקרה ולכן אין מקום להפניה בתוך הגרשיים.
לגבי שלש נקודות אני לא זוכר שהתייחסתי אבל נראה לי שכמו שכתבתי לעיל - זה תלוי אם ההערה מתייחסת לחלק שחסר ושלש הנקודות ממסמלים אות אז הגיוני למקם את שלש הנקודות קודם. אם ההפניה מתייחסת לתוכן המשפט שלפני שלש הנקודות הגיוני יותר למקם את ההפניה לפניהם אבל לענין שלש נקודות נאה לי שזה פחות עקרוני מגרשיים.

כדכד כתב:הנקודה מסמלת את סוף המשפט. אפשר להניח שהמשפט מסתיים אחרי ההפניה להערה ואפשר להניח שהוא מסתיים לפניה ולכן יש מקום להפניה הן לפני הנקודה והן לאחריה.
גרשיים מסמלים את סוף הציטוט. ההערה וההפניה אליה אינם חלק מהציטוט בשום מקרה ולכן אין מקום להפניה בתוך הגרשיים.
לגבי שלש נקודות אני לא זוכר שהתייחסתי אבל נראה לי שכמו שכתבתי לעיל - זה תלוי אם ההערה מתייחסת לחלק שחסר ושלש הנקודות ממסמלים אות אז הגיוני למקם את שלש הנקודות קודם. אם ההפניה מתייחסת לתוכן המשפט שלפני שלש הנקודות הגיוני יותר למקם את ההפניה לפניהם אבל לענין שלש נקודות נאה לי שזה פחות עקרוני מגרשיים.

תודה רבה - מעריך מאד.
לפי הדברים הנ"ל, היכן עדיף לשים נקודה - לפני הגרשיים או אחריהם? בציטוט וכד' כמובן.

לפי החוק היבש, הנקודה צריכה להגיע לפני הגרשיים, אבל אם תעשה כן תהיה מן המתמיהים...
עדיף להניחה אחרי הגרשיים, כפי המקובל והנוהג הנפוץ.

חד ברנש כתב:לפי החוק היבש, הנקודה צריכה להגיע לפני הגרשיים, אבל אם תעשה כן תהיה מן המתמיהים...
עדיף להניחה אחרי הגרשיים, כפי המקובל והנוהג הנפוץ.

יש"כ גדול.
מנסיוני, אם ספר לא 'נופל' לידיו של מבין כמוך וכד' - לא יהיה מי שיתמה. העובדה שאני רואה שספרים יוצאים ללא ההגה וק"ו ללא עריכה ואין פוצה פה ואין איש שם על לב...
ואחזור ואכפול את תודתי.

זה שאנשים מטומטמים אינו חידוש, אבל המהדיר או המחבר צריך לעשות את מלאכתו אמונה גם אם הוא יהיה הקורא היחידי של ספרו.

מעיקרא לא מובן לי למה הנקודה צריכה להגיע לפני הגרשיים

כי אם הגרשיים תוחמות, למשל, משפט שאמר פלוני, הרי שבסיומו של המשפט הוא עשה אתנחתא, הנסמנת בנקודה.

למעשה, באקדמיה שתי שיטות בנידון:
[העתקה]
סדר סימני הפיסוק בסביבת מירכאות
בהבאת דיבור ישיר בין מירכאות מצטרפות שתי מערכות פיסוק: הפיסוק של הטקסט המצוטט והפיסוק של הכותב. ראוי להימנע מגיבוב של סימנים רצופים, ועל כן יש לוותר לפעמים על סימן פיסוק השייך לאחת המערכות. הינה שתי שיטות הנוהגות בעניין זה:

שיטה א
סימן הפיסוק יבוא לפני המירכאות. למשל:
והוא אמר: "אין דבר. זה בסדר."
הוא פרס זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
"מצוין," אמר, "אם כך אין מה לדאוג."
"פרנסה טובה?" "מכובדת."

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף המשפט הראשי, יבוא סימן הפיסוק המתאים מחוץ למירכאות. למשל:
איפה נאמר "אבן מקיר תזעק"?

שיטה ב
כשהציטוט מובא בסוף משפט תבוא הנקודה אחרי המירכאות. למשל:
והוא אמר: "אין דבר, זה בסדר".

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא תבוא נקודה אחרי המירכאות. למשל:
הוא פרס זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
אני שואלת את השומר: "לאן אני צריכה ללכת?"

כך גם בהבאת ציטוטים בלא משפט ראשי:
"פרנסה טובה?" "מכובדת".

כשהציטוט מובא בראש המשפט יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
"מסכן אבא", אמרה לי בצאתנו משער החצר.

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
"לְמה אפשר לצפות?" נד בראשו.

כשהציטוט מפוצל, עשוי הפסיק לתרום לגיוון ההנגנה או לגיוון המשמעות, ועל כן הכותב חופשי לסדר את סימני הפיסוק על פי הגיונו. למשל:
"בסדר", אמר, "עלה. כל העולם כבר ער".
[הפסיק מציין הפסקה בין הציטוט למשפט הראשי.]
"בסדר," אמר, "עלה. כל העולם כבר ער".
[הפסיק מציין הפסקה ברצף הדיבור בתוך הציטוט.]

חיימקה כתב:למעשה, באקדמיה שתי שיטות בנידון:
[העתקה]
סדר סימני הפיסוק בסביבת מירכאות
בהבאת דיבור ישיר בין מירכאות מצטרפות שתי מערכות פיסוק: הפיסוק של הטקסט המצוטט והפיסוק של הכותב. ראוי להימנע מגיבוב של סימנים רצופים, ועל כן יש לוותר לפעמים על סימן פיסוק השייך לאחת המערכות. הינה שתי שיטות הנוהגות בעניין זה:

שיטה א
סימן הפיסוק יבוא לפני המירכאות. למשל:
והוא אמר: "אין דבר. זה בסדר."
הוא פרס זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
"מצוין," אמר, "אם כך אין מה לדאוג."
"פרנסה טובה?" "מכובדת."

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף המשפט הראשי, יבוא סימן הפיסוק המתאים מחוץ למירכאות. למשל:
איפה נאמר "אבן מקיר תזעק"?

שיטה ב
כשהציטוט מובא בסוף משפט תבוא הנקודה אחרי המירכאות. למשל:
והוא אמר: "אין דבר, זה בסדר".

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא תבוא נקודה אחרי המירכאות. למשל:
הוא פרס זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
אני שואלת את השומר: "לאן אני צריכה ללכת?"

כך גם בהבאת ציטוטים בלא משפט ראשי:
"פרנסה טובה?" "מכובדת".

כשהציטוט מובא בראש המשפט יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
"מסכן אבא", אמרה לי בצאתנו משער החצר.

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
"לְמה אפשר לצפות?" נד בראשו.

כשהציטוט מפוצל, עשוי הפסיק לתרום לגיוון ההנגנה או לגיוון המשמעות, ועל כן הכותב חופשי לסדר את סימני הפיסוק על פי הגיונו. למשל:
"בסדר", אמר, "עלה. כל העולם כבר ער".
[הפסיק מציין הפסקה בין הציטוט למשפט הראשי.]
"בסדר," אמר, "עלה. כל העולם כבר ער".
[הפסיק מציין הפסקה ברצף הדיבור בתוך הציטוט.]

למעשה בעבודות אקדמיות חייבים להצמד לכללי הכתיבה הללו?

בד"כ.


לשון תקנית ועקבית
יש להקפיד על לשון תקנית לפי הכללים של האקדמיה ללשון העברית, חפה משגיאות כתיב והקלדה. כתיבה אחידה של מספרים, מושגים ומונחים, שמות של אנשים, מקומות, ארגונים.

חיימקה כתב:בד"כ.


לשון תקנית ועקבית
יש להקפיד על לשון תקנית לפי הכללים של האקדמיה ללשון העברית, חפה משגיאות כתיב והקלדה. כתיבה אחידה של מספרים, מושגים ומונחים, שמות של אנשים, מקומות, ארגונים.

יישר כח
מהיכן הציטטות בבקשה

חיפוש קצר בגוגל בענייני עזרה לכתיבת עבודות אקדמיות יעלה לך תוצאות דומות...

הרבה עבודות אקדמאיות לא עומדות בתקן הלשוני והתחבירי הנזכר. רחוק מזה.
אלא מה, חלק גדול מהבודקים (המנחים) עצמם לא מכירים את הכללים (במיוחד אלו שמוצאם מחו"ל)

חד ברנש כתב:כי אם הגרשיים תוחמות, למשל, משפט שאמר פלוני, הרי שבסיומו של המשפט הוא עשה אתנחתא, הנסמנת בנקודה.

הציטוט מצטט את מה שהוא אמר ולא את התנועות שהוא עשה

"עשה אתנחתא" בדיבורו נתכוונתי, ולא בתנועות ידיו..