פורום אוצר החכמה

אני עובד על ספר שיש לציין מראי מקומות לדברים שהוא כותב.
הגעתי למשפט "יחיד ורבים הלכה כרבים". רק בגמרא מופיע יותר מ15 פעם.
הכותב שלפני ציין: ע' במקבילות שנסמנו במסורת הש"ס ברכות ט' ע"א.
האמנם כך לציין?
אולי עדיף לציין את כל מראי המקומות מהגמרא? אולי גם מהירושלמי והפוסקים?
אולי לא לציין כלל כי זה דין ידוע?
אולי לציין חלק מהמקורות או אפילו רק אחד?

היכי דייני ספריא להאי דינא?

דרכי בכה"ג לציין את ההופעה הראשונה בש"ס ולכתוב "ועוד". וכשהמקומות רבים במיוחד לכתוב "ועוד הרבה".
אא"כ יש סוגיה מרכזית שבה נידון המושג שאז אני מציין גם אליה בנוסף להופעה הראשונה.

לגבי הופעה ראשונה:
אם מופיע במשנה כמובן מציין את ההופעה הראשונה במשנה (ובציונה במשניות, פרק ומשנה, לא בדפי הבבלי), גם אם מוזכר בגמרא עוד לפני כן.
ואם מוזכר רק בגמרא אזי הפעם הראשונה שבבבלי.
ויל"ע כאשר המקור בתוספתא, או במדרש הלכה (מכילתא, תו"כ, ספרי), והברייתא מופיעה גם בבבלי. יש כאלו שיעדיפו בכה"ג לציין לבבלי. אני אישית מחבב את הציון למקור במדרש ההלכה.

לפעמים יש הבדל דק במילים שבהן מובא המושג בכ"מ, ובכה"ג אני מציין את כל המקומות הדרושים כדי לכסות את טווח השינויים הללו. כלומר: את ההופעה הראשונה בש"ס, ואת הפעם הראשונה לאחר מכן שמופיע בשינוי כלשהו, ואת הפעם הבאה שמופיע בשינוי שלישי, עד שאין יותר כאלה.

כל זה כאשר המושג מופיע הרבה פעמים. כאשר מופיע 2-3 פעמים אפשר לענ"ד לציין את כולן. [בפרט אם למשל אחת בבבלי, אחת בירושלמי, ואחת במדרש/זוהר, וכיו"ב. להראות שהביטוי נמצא בכולם].
בפרט כאשר המושג מאד מוכר ושגור בפי כל, אבל מופיע בש"ס רק 2-3 פעמים, ואז לתועלת הציבור שידעו את [כל] מקומות הביטוי השגור אני מציין את כל המקומות.

כאשר הביטוי מוכר ושגור אבל מקורותיו פחות מוכרים [כאשר אינו מהש"ס] אזי ג"כ לתועלת הציבור אני מציין כמה מקורות שישנם. ואם עי"ז מתארכות הסוגריים - מציין אחד שנים הראשונים בזמן, ואת השאר בהערת שוליים. ואם רבים הם מאד [כאשר מקור הביטוי בראשונים / אחרונים] כותב את הראשונים בזמן והעיקריים שבהם [מבחינת בעלי המימרא המוכרים יותר], וכותב "ועוד / ועוד הרבה" [לפי העניין].

אפשר לציין: ברכות ט, א (ובמסוהש"ס שם).

תודה רבה לעונים
בינתיים המליצו לי לציין מקור אחד ולא את כולם.