אמש עיינתי בפיוט 'ברכת הגשם' ותמהתי במ"ש: זְכוֹר הַנּוֹלָד בִּבְשׂוֹרַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם/ וְשַׂחְתָּ לְהוֹרוֹ לְשָׁחֲטוֹ לִשְׁפּוֹךְ דָּמוֹ כַּמַּיִם/ זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוֹךְ לֵב כַּמַּיִם/ חָפַר וּמָצָא בְּאֵרוֹת מָיִם/ בְּצִדְקוֹ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם.
הלא דרשו חז"ל והביאם רש"י (בראשית כב ב) "והעלהו - לא אמר לו שחטהו לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה ומשהעלהו אמר לו הורידהו", כלומר שכלל לא היה רצון מלפניו יתברך שישחטנו, אלא ניסהו. יתר על כן, הרי גם כשציוהו לא הזכיר כלל ענין שחיטה, אלא אמר 'והעלהו'.
אם כן, כיצד נכלכל דברי הפייטן 'להורו לשחטו' וכו', שלכאורה עומדים בניגוד וסתירה מוחלטת לדברי רז"ל ופשטות כוונת הכתוב?