איש_ספר כתב:כידוע מנהג אשכנז לכלול את כל ההוספות לפסוד"ז תחת ברכת ב"ש, ודלא כמנהג ספרד, שהודו נמצא בחוץ. כיו"ב לענין פסוד"ז דשבת.
ויש מן הראשונים שביאורו מנהג ספרד שלא להפסיק בין ברכת ב"ש שנתקנה לפסוד"ז בהוספות שאינם ממש פסוד"ז.
לכאורה מטעם זה גם יהי כבוד היה צריך להיות מחוץ למסגרת.
האם יש מנהג שכזה?
ואיך אפשר להסביר את מנהג ספרד לכלול את יהי כבוד ולהוציא את הודו, ולפו"ר תקנת הודו קדומה יותר.
כולל יונגערמאן כתב:הריב"ש - או התשב"ץ - בתשובה מבאר שיהי כבוד שייך והוא כעין הקדמה לאשרי, אולי מה"ט כללו את זה לתוך ברוך שאמר
הסרפד כתב:כולל יונגערמאן כתב:הריב"ש - או התשב"ץ - בתשובה מבאר שיהי כבוד שייך והוא כעין הקדמה לאשרי, אולי מה"ט כללו את זה לתוך ברוך שאמר
כמדומני שכן יוצא ברור במחזור וויטרי (במהד' הרגילה, עכ"פ)
הוגה ומעיין כתב:אולי יש להציע שפסוקי יהי כבוד הם כולם מתהלים ולכן הם בכלל "שירי דוד" עליהם אומרים בברכת "ברוך שאמר", לעומת זאת ב"הודו" יש פסוקים שאינם מתהלים.
(גם "ויברך דוד" אומרים למרות שאינם "פסוד"ז", שהרי הם מדברי דוד שבדברי הימים. ואילו שירת הים וכן פסוקי נחמיה, אכן נוספו מאוחר יותר, ויש אומרים השירה אחר ישתבח מהאי טעמא, כמבואר ברמב"ם).
אוצר בלוס כתב:איני יודע מנ"ל שהודו תקנה קדומה יותר
לפו"ר יהי כבוד הוא תקנה קדומה מאוד,
בסידור רס"ג רשב"נ ורמב"ם אין הודו אבל יש יהי כבוד
וראה במאמר שציינו לעיל
ובעבודה שהבאתי
איש_ספר כתב:כידוע מנהג אשכנז לכלול את כל ההוספות לפסוד"ז תחת ברכת ב"ש, ודלא כמנהג ספרד, שהודו נמצא בחוץ. כיו"ב לענין פסוד"ז דשבת.
ויש מן הראשונים שביאורו מנהג ספרד שלא להפסיק בין ברכת ב"ש שנתקנה לפסוד"ז בהוספות שאינם ממש פסוד"ז.
לכאורה מטעם זה גם יהי כבוד היה צריך להיות מחוץ למסגרת.
האם יש מנהג שכזה?
ואיך אפשר להסביר את מנהג ספרד לכלול את יהי כבוד ולהוציא את הודו, ולפו"ר תקנת הודו קדומה יותר.
ויש נהגו לברך ברוך שאמר לפני הודו לה', אמנם הנכון לומר הודו לה' סמוך לקרבנות מהטעם שכתבנו כי אינו מענין הלל כלל הלכך האיך נברך ברכת הלל עליו, ובכל מקום נהגו לומר בשבת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות אחר ברוך שאמר וכן המנהג
נהגו לפתוח אחר מדרש ר' ישמעאל הודו ליי' קראו בשמו, וכן כתב הרב בעל האשכול ז"ל כי הטעם לפי שכל השנים שהיה הארון ביריעה תקן דוד שהיו אומרים לפניו זה המזמור כמו שמצינו בספר יוחסין ומפורש בסדר עולם כי בתמיד של שחר היו אומרים מהודו ליי' עד ובנביאי אל תרעו ובתמיד של בין הערבים היו אומרים משירו ליי' כל הארץ עד והלל לה', ולפי שהזכרנו סדר הקרבנות אנו אומרים ג"כ המזמור,
יוצא פוניבז' כתב:איש_ספר כתב:כידוע מנהג אשכנז לכלול את כל ההוספות לפסוד"ז תחת ברכת ב"ש, ודלא כמנהג ספרד, שהודו נמצא בחוץ. כיו"ב לענין פסוד"ז דשבת.
ויש מן הראשונים שביאורו מנהג ספרד שלא להפסיק בין ברכת ב"ש שנתקנה לפסוד"ז בהוספות שאינם ממש פסוד"ז.
אינני יודע לאיזה ראשונים כוונתך,
ובשבת מסדר כל הברכות כולן כמו בחול ומוסיף על פרשת התמיד פרשת שבת תרין פסוקי, ומסדר איזהו מקומן, ומוסיף במזמורים של תהלים כמה דבעי, ונהוג עלמא נמי לאוסופי בפסוקא דזימרא לאחר ברוך שאמר מזמור שיר ליום השבת ואף על גב דכל מאי דבעי אוסופי שפיר דמי לאוסופי מקמי ברוך שאמר כי היכי דלא לידלוג איניש בפסוקי דזימרא משום דתקינו רבנן ברכה לפניהם ולאחריהם מ"מ במקומינו נהגו למימר מזמור שיר ליום השבת בתר ברוך שאמר והיה העולם מקמי דליפתח בפסוקי דזימרא, ולאחר שמשלים את המזמור אומר פסוקי דזימרא כמו בחול וחותם בתריהו ישתבח ואח"כ אומר ויושע והכי שפיר למיחתם על פסוקי דזימרא מקמי דליפתח השירה וכדכתבינן בהלכות ברכות, ואף על גב דנהג עלמא דלא למיחתם על פסוקי דזימרא אלא לאחר השירה ולאחר שאומר נשמת כל חי ואילו פינו וכו' ואנן חזי לן דהאי מנהגא לאו דווקא אלא שפיר דמי למיחתם על פסוקי דזימרא לאלתר ישתבח ואח"כ אומר השירה ונשמת כל חי ואילו פינו,
הוגה ומעיין כתב:אולי יש להציע שפסוקי יהי כבוד הם כולם מתהלים ולכן הם בכלל "שירי דוד"
יוצא פוניבז' כתב:יש"כ על המ"מ.
באבודרהם לפו"ר לא מצאתי, לגבי הודו הוא כותב (לפני ברוך שאמר) שנהגו לומר רק בשבת, אך את מזמור לתודה יהי כבוד ויושע ושירת הים הוא כולל בתוך ברכות פסוד"ז בפשיטות.
איש_ספר כתב:אוצר בלוס כתב:איני יודע מנ"ל שהודו תקנה קדומה יותר
לפו"ר יהי כבוד הוא תקנה קדומה מאוד,
בסידור רס"ג רשב"נ ורמב"ם אין הודו אבל יש יהי כבוד
וראה במאמר שציינו לעיל
ובעבודה שהבאתי
גם ברמב"ם כידוע אין הודו וכך מנהג בני התימן (בלדי) זולת שבת שאז כמדומה הם אומרים (מאימתי?)
ההתרשמות שלי כך היתה מתוך עיון בטור ובב"י. בטור אין זכר ליהי כבוד (אא"כ הוא כלול בתוך דבריו ש'נוהגין להוסיף פסוקים').
יתכן שמחרוזת הפסוקים יהי כבוד היא קדומה מאד, השאלה ממתי היא נכנסה לסידור התפילה של בני אשכנז וספרד.
תוך כדי נזכרתי שגם מזמור לתודה שמנהג אמירתו ג"כ מאוחר נמצא במנהג ספרד אחרי ב"ש.
הוגה ומעיין כתב:אולי יש להציע שפסוקי יהי כבוד הם כולם מתהלים ולכן הם בכלל "שירי דוד" עליהם אומרים בברכת "ברוך שאמר", לעומת זאת ב"הודו" יש פסוקים שאינם מתהלים.
(גם "ויברך דוד" אומרים למרות שאינם "פסוד"ז", שהרי הם מדברי דוד שבדברי הימים. ואילו שירת הים וכן פסוקי נחמיה, אכן נוספו מאוחר יותר, ויש אומרים השירה אחר ישתבח מהאי טעמא, כמבואר ברמב"ם).
איש_ספר כתב:האם גם מזמור לתודה קדום יותר מהודו?
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 30 אורחים