תהלים קט"ז
שובי נפשי למנוחיכי, כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה, את רגלי מדחי.
בענין השימוש בלשונות ...חיכי, ...ליכי, שמעתי לבאר שרצה לחרוז עם דחי, וכן בנה השיר בסיומי חיריק ויוד בסוף המילים, מנוחיכי, עליכי, מדחי.
האם יש טעם בזה?
או שמא זה שאוב מאיזה מחבר קדום שפרש כזה?