הפיוט השתמר במקורות רבים מכל קצוות העולם. להלן הבית מתוך הגניזה הקהירית, הספרייה הבריטית, לונדון, OR 5557G.16:
- Image (39).jpg (2.09 MiB) נצפה 1469 פעמים
ובמחזור ארם צובא המפורסם:
- מחזור ארצ.JPG (45.78 KiB) נצפה 1469 פעמים
וזו העתקת הבית:
ועת רצון שכנו, אורים ותומים. ועת זעף סביביו, שרפים ואימים. ועת רחקו כרוביו, חיות רתומים. ועת דינו כסאו, עתיק יומין. ועת ירוץ דברו, רכובו עבים.
המתבונן ימצא קושי בשורה הראשונה. למה הכוונה שבעת רצון יהיו "אורים ותומים"?
והנה, בפירושו של רבי משה מסלרנו למורה נבוכים (ר' משה בן שלמה מסלרנו, תלמידו של אנטוליו בן יעקב אנטולי חתנו של רשב"ת, וממשיך המסורת הפרשנית התיבונית. נפטר בשנת ה'ל"ט. חיבורו השתמר ב-11 כתבי יד, עובדה המצביעה על תפוצתו הנרחבת של הפירוש), נאמר, בפירוש להקדמת מוה"נ:
גם ידוע אצלך מה שאמר הפייט המשכיל על ראיית הנביאים את הש"י במראות הנבואה, בתחן שחיבר, "ועת רצון שכנו כרובים תאומים" וכו'. ורצונו בזה שהשם יתב' מתראה לנביאיו בתוך בראייה משונה זו מזו; הכל כפי הצורך וכפי השעה. לא שיהיה אצל כבודו שינוי אלא הכל משל ודמיון, חלילה ית' השם מזה ומכל חסרון עילוי רב.
בית כזה, "ועת רצון שכנו כרובים תאומים", לא ידוע משום פיוט.
והדברים נראים שר"מ מסלרנו גרס כך בפיוטו של ריה"ל, והדברים מאירים ושמחים, והכוונה לכרובים שעל הארון, שבעת רצון היו פניהם איש אל אחיו כתאומים.
והמילים "כרובים תאומים" קרובים פונטית ל"אורים ותומים", כך שהחילוף מסתבר.
מעתה זו הגירסה הנכונה (בשינוי ניקוד ממחזור אר"צ):
וְעֵת רָצוֹן שָׁכְנוּ כְּרוּבִים תְּאוֹמִים.
וְעֵת זַעַף סְבִיבָיו, שְׂרָפִים וְאֵימִים.
וְעֵת רַחֲקוֹ כְּרוּבָיו, חַיּוֹת רְתוּמִים.
וְעֵת דִּינוֹ כִּסְאוֹ עַתִּיק יוֹמִין.
וְעֵת יָרוּץ דְּבָרוֹ, רְכוּבוֹ עָבִים.
אם כנים הדברים, יש כאן מקום הערה על כך שהגירסה הנכונה השתמרה דווקא באיטליה ולא במזרח.
