פסק המחבר שנוהגין להכריז תענית ציבור בשבת שלפני התענית, חוץ משלש תעניות המרומזים בפסק 'אכ"ף עליו פיהו', דהיינו תשעה באב, יוהכ"פ, ותענית פורים, שאז אין מכריזים.
מקור הדברים הוא מהאבודרהם ולא הוסיף כלום אלא שכך צריכים לעשות.
סברתי שהטעם הוא דהואיל ותעניתים אלו אינם אלא ע"י קבלת העם, לכן מכריזים אותם לקבל אותה על עצמינו. משא"כ תענית יוהכ"פ הוא מה"ת, ותשעה באב לא תליא בקבלה, ותענית אסתר אינו אלא מנהג.
אמנם למעשה, אחינו הספרדים נהגו להכריז רק עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז, ולא צום גדליה, ולא מצאתי לע"ע שום מקור לזה, וגם סברא לא מצאתי שלא להכריז על צום גדליה.