פורום אוצר החכמה

כח הטענה כתב:

איש גלילי כתב:

כח הטענה כתב:אמנם הרע בעיני הוא כשמממנים בעל קורא שקורא לה"אין אלפי"ן וכיוון שרוב העולם אצלינו קורין ה"אין כראוי הוא שלא כדין.

באיזה עולם אתה חי, שבו רוב העולם קורין ה"אין כראוי? אא"כ אתה מיושבי חו"ל.
מ"מ לדעתי אע"פ שרוב העולם טועין בהגיית הה"א, עדיין ראוי למנות קורא היודע להבדיל ביניהם כראוי.

שמא אתה נמנה עם קהל החסידים שיחיו. רוב ליטאים אשכנזים יושבי א"י בעיר מגורי תובב"א מבטאים בקריה"ת ה"אין כראוי (כשאינו נבלע להם).

מה שנכון נכון כתב:האומר את הפסוק ואכלת ושבעת בבהמ"ז, האם עליו להקפיד לומר ושבעת מלעיל, או שמכיון שאינו קורא בטעמים ואינו מפסיק תיבה זו יכול לאומרה כדינה מלרע. ואולי אף חייב לאומרה מלרע. או שיעשה כרצונו.
וה"ה לקורא ק"ש בלי טעמים.

שערי חכמה כתב:מסתבר שר' יעקב קמינצקי לא היה בקי בדקדוק ולא הכיר את המקורות שצויינו לעיל. וצ"ע.

שערי חכמה כתב:

מיכאל1 כתב:גם הגרש"ד מונק העלה להקל באופן שאינו משנה את התיבות אלא רק את הטעם אע"פ שמשנה את המשמעות.

אבל הוא כתב להקל ע"פ סברתו גם ב"בערב היא באה" מלעיל וכל כיוצ"ב, וזה נגד כל הפוסקים שכתבו שלא יצא יד"ח.

ביקורת תהיה כתב:א. המלים בנויות משני מרכיבים: הגיים ותנועות. שנים אלה יוצרים את המלים, והם הם המקנים להן את משמעותן.
הנגינה, לעומת זאת, היא בת לויה בלבד של המלים, ואיננה מעצם מהותן.
טול למשל את המלה 'אנכי', פעמים היא מוטעמת מלעיל ופעמים – מלרע. כלום אחיות תאומות הן? ברי שלא! המלה היא אותה מלה, אלא אפני הבעתה הם שתים.

ב. יש מלים שהן דו-משמעותיות, כגון המלה 'בא', שהיא משמשת גם לעבר ('והמן בא'), וגם להוה ('הנה זה בא').
כמו 'בא' כן 'באה' היא מלה דו-משמעותית, משמשת גם לעבר ('ורחל באה'), וגם להוה ('בערב היא באה').
כשם שהמלה 'בא' היא אותה מלה בין כשפתרונה 'הגיע' ובין כשפתרונה 'מגיע', כמו כן 'באה' היא אותה מלה בין כשפתרונה 'הגיעה' ובין כשפתרונה 'מגיעה', על אף שהנגינה בזה שונה מהנגינה בזה.

ג. והנה, הקורא 'בראשית' בהטעמת הריש – פגם ביפי ההבעה של המלה ותו לא; כמוהו הקורא 'ורחל באה' בהטעמת האלף או 'היא באה' בהטעמת הבית – לא הביע באופן נאות את המלה, אך בהחלט לא אמר מלה בעלת משמעות אחרת, שכן הנגינה איננה חלק מהותי של המלה, ואין היא משפיעה על משמעותה.

ביקורת תהיה כתב:כשם שהמלה 'בא' היא אותה מלה בין כשפתרונה 'הגיע' ובין כשפתרונה 'מגיע', כמו כן 'באה' היא אותה מלה בין כשפתרונה 'הגיעה' ובין כשפתרונה 'מגיעה', על אף שהנגינה בזה שונה מהנגינה בזה.

מגופת חבית כתב:בביאור דעת הגרי''ק, עובדא שמעתי מת''ח תלמיד תורה ודעת והגרי''ק, בא' שסיים ברכת קידוש לבנה מחדש חדשים בפתח תחת ה''ח'', ושאל להגרי''ק אי יקדש עוד הפעם, ואמר לו שהיום שאין הציבור יודעים לחלק בין חדשים בקמץ לחדשים בפתח, הוי בכלל כל לשון וממילא יצא בברכתו

מה שנכון נכון כתב:כתבו הפוסקים ליזהר בין מלעיל ומלרע כשהדבר גורם לשינוי משמעות בין הוה לעבר, ועיין בקונטרס הטעמת המילים של רא"י הופמן ובשו"ת עולת יצחק ח"א סימן כה שהוא לעכובא בדיעבד, והביא שם כן מהערה"ש תרצ,כ [וכן משמע בשערי אפרים ג,טז], ואף שלפעמים מחמת ההפסק משתנה מקום הההטעמה, כגון בק"ש: ואכלת [מלרע] ושבעת [מלעיל], דזה אינו אומר שהותרה הרצועה. ע"ע באשכול זה.

עושה חדשות כתב:

מה שנכון נכון כתב:כתבו הפוסקים ליזהר בין מלעיל ומלרע כשהדבר גורם לשינוי משמעות בין הוה לעבר, ועיין בקונטרס הטעמת המילים של רא"י הופמן ובשו"ת עולת יצחק ח"א סימן כה שהוא לעכובא בדיעבד, והביא שם כן מהערה"ש תרצ,כ [וכן משמע בשערי אפרים ג,טז], ואף שלפעמים מחמת ההפסק משתנה מקום הההטעמה, כגון בק"ש: ואכלת [מלרע] ושבעת [מלעיל], דזה אינו אומר שהותרה הרצועה. ע"ע באשכול זה.

ז"ל ערוה"ש שם בסוף דבריו - ...ואם שינה הוי כמו שינוי בעניין ומחזירין אותו, מיהו בדיעבד אם לא החזירו נראה דבכולהו יצא, וגם ביושב ישב ונופל נפל כיון שאמר עיקרי התיבות.

עושה חדשות כתב: יש"כ. האם הנידון הוא רק על מלעיל ומלרע, או גם על שוא נע ונח במקום שזה משנה משמעות, או שאולי בזה כו"ע מודו דהוי לעיכובא. (כגון 'וייקץ יעקב משנתו' אם הניח את השווא, וכד').

מצליח כתב:לפי הבחנתי נוהגים רבים לומר ואהפת בפ"א

מה שנכון נכון כתב:

עושה חדשות כתב: יש"כ. האם הנידון הוא רק על מלעיל ומלרע, או גם על שוא נע ונח במקום שזה משנה משמעות, או שאולי בזה כו"ע מודו דהוי לעיכובא. (כגון 'וייקץ יעקב משנתו' אם הניח את השווא, וכד').

לכאו' בלשון המקרא אין למלה 'משנתו' משמעות נוספת.
בהרבה מקומות עיקר ההבדל הוא בתנועה שלפני השוא, וע"ז צ"ל הדיון.

וכן יש לדון בקריאת הספרדים דהיום שאינם מבדילים בין ימים בפתח ודגש לימים בקמץ, וגם בקריאת האשכנזים בין ענות לענות, והרבה כיו"ב.