משולש כתב:לכאורה זו הסיבה למנהג הקדום שבשבתות הספירה ובין המצרים מנגנים שם ניגון עצב, כיון שעיקר ה"לכה דודי" הוא מיוסד על ציפיה לגאולה.
משולש כתב:גילו של לכה דודי כגילו של ר"ש אלקבץ.
יש כאלו שהמושג "קדום" אצלם הכוונה משהו שלפני יותר משלושים שנה.
מלח הארץ כתב:נשמע זר מאד לומר שה' יוצא לקראת השבת ומקבל אותה וקרוב להגשמה.
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה - פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
בין שני חלקי משפט אלה אפשר להציב יחס של סיבה ומסובב: הווה אומר, אם הדוד הולך אל הכלה שניהם יחד מהווים את פני השבת (פן הדוד ופן הכלה יחד יוצרים את השבת) ואזי אנו מקבלים את השבת. במלים אחרות: אם הדוד הולך אל הכלה אנו (קהל המאמינים המיוצג כאן בגוף ראשון רבים) מקבלים את פני השבת, כי השבת היא יחוד (=אחדות השנים), היא שיתוף שבין הדוד ובין הכלה. ואכן להתפתחות זו מוביל הבית הבא:
בשיעור הקודם עסקנו בפסקה הראשונה המדברת על הסוד של ד' אחד ושמו אחד. ראינו כי האחדות שיוצרת השבת מביאה גם לאחדות בעליונים, ועל כן הקב"ה, כביכול, ממתין בצפיה להשראת האחדות בעולמות תחתונים על ידי כוחה של השבת, כדי שתשרה גם בעולמות עליונים.
בפסקה השניה מתייחס הזהר הקדוש להיבט נוסף וכך הוא אומר:
כשהשבת מתייחדת בסוד האחד (כפי שראינו בשיעור הקודם), היא זוכה בזמן התפילה של כניסת השבת שישרה עליה סוד האחד, שהוא סודו של כסא הכבוד, ואזי ניתקן שישרה על השבת המלך הקדוש העליון. בזמן זה, שנכנסת השבת, היא פורשת מן הסטרא אחרא, ומכל הדינים שסבבו אותה, והיא מתייחדת בייחוד האור הקדוש, ומתקשטת בכמה קישוטין לגבי המלך הקדוש.
כבר בהתבוננות ראשונה ניתן להתרשם שעולם הדימויים של פיסקה זו הוא עולם דימויים של חתן וכלה. ההתייחדות עם המלך הקדוש, שבביאתו מתקשטת השבת ולמענו היא פורשת מכל האחרים - הסטרא אחרא,[2] יוצרת דימוי של ליל כלולות, זהו הזמן שבו הכלה נכנסת לחופתה, וזהו רגע התפילה של כניסת השבת בו הכלה מוזמנת אל החופה: בואי כלה, בואי כלה, שבת מלכתא.
לומד_בישיבה כתב:כאן http://www.piyut.org.il/articles/348.html
וראה גם כן http://www.ypt.co.il/show.asp?id=65220
אלכסנדרוס כתב:משולש כתב:גילו של לכה דודי כגילו של ר"ש אלקבץ.
יש כאלו שהמושג "קדום" אצלם הכוונה משהו שלפני יותר משלושים שנה.
אימתי החל המנהג לשורר "לכה דודי" בגלילות הריינוס? ומה המקור הספרותי הראשון למנהג הקדום שבשבתות הספירה ובין המצרים מנגנים שם ניגון עצב?
משולש כתב:אני מכיר בעיקר את מנהג פרנקפורט. שם היה נהוג לפני 400 שנה לפחות לומר כל סדר קבלת שבת בשירה ובזמרה, כמבואר בספר "יוסף אומץ" (חי בין השנים ש"ל שצ"ז),
"סדר קבלת שבת שנהוגין בו פה מחדשים מקרוב באו הוא מנהג יפה וטוב, ומי שיאריך לו הזמן לקבלו בקהל בנעימות שיר הלא יוכל להקדים עצמו זמן קטן ללכת לבית הכנסת ולומר המזמורים והשיר בבית הכנסת ביחיד".
משולש כתב:אמנם עד זמן הרש"ר הירש לא נהגו להפסיק בקבלת שבת בין מנחה לערבית, אלא אלו שהיו מעוניינים לומר קבלת שבת באו לבית הכנסת לפני מנחה, התפללו לעצמם מנחה וקבלת שבת, וכשסיימו קבלת שבת, אז התחיל המניין המרכזי של מנחה שלאחריה מיד ערבית.
על כל פנים לפני מאתיים שנה לפחות כבר היה מקובל בפרנקפורט שלכה דודי נאמר בניגון עצב בשבתות הספירה ובין המצרים. (דברי קהלת).
אלכסנדרוס כתב:משולש כתב:אני מכיר בעיקר את מנהג פרנקפורט. שם היה נהוג לפני 400 שנה לפחות לומר כל סדר קבלת שבת בשירה ובזמרה, כמבואר בספר "יוסף אומץ" (חי בין השנים ש"ל שצ"ז),
"סדר קבלת שבת שנהוגין בו פה מחדשים מקרוב באו הוא מנהג יפה וטוב, ומי שיאריך לו הזמן לקבלו בקהל בנעימות שיר הלא יוכל להקדים עצמו זמן קטן ללכת לבית הכנסת ולומר המזמורים והשיר בבית הכנסת ביחיד".
לא הצלחתי לרדת לעומק כוונת בעל יוסף אומץ. את המזמורים אמרו בקהל או ביחיד? מכל מקום, לא נזכר כאן "לכה דודי" אלא סדר קבלת שבת, שהוא שבעת המזמורים.משולש כתב:אמנם עד זמן הרש"ר הירש לא נהגו להפסיק בקבלת שבת בין מנחה לערבית, אלא אלו שהיו מעוניינים לומר קבלת שבת באו לבית הכנסת לפני מנחה, התפללו לעצמם מנחה וקבלת שבת, וכשסיימו קבלת שבת, אז התחיל המניין המרכזי של מנחה שלאחריה מיד ערבית.
על כל פנים לפני מאתיים שנה לפחות כבר היה מקובל בפרנקפורט שלכה דודי נאמר בניגון עצב בשבתות הספירה ובין המצרים. (דברי קהלת).
על פי הידוע לי, בקושי עברו 125 שנה מפטירת הרש"ר הירש, כך שדבריך סותרים את עצמם.
מכל מקום, למנהג שנהג בין חמישים למאה וחמישים שנה מגוחך לקרוא המנהג הקדום.
משולש כתב:ה. (לשאלת "מה שנכון") לכה דודי נאמר לפני השבת, כך שלא רק שאין בעיה לשיר אז ניגון עצב, אלא להיפך יש בעיה אז לשיר ניגוני שמחה.
בסעודה שלישית יש שאוכלין בשר ושותין יין כמו הלכה שאין אבילות בשבת ואין אומרין צדקתך צדק. ומנהג אבותי יושבין על גבי כסאות נמוכים בשבת ולא על גבי קרקע. ואוכלין על שולחן קטן ביצים ושותין מים ואין מברכין נחמנו (סי' שי).
ר' משה בר' יקותיאל נוהג בשפירא ומקובל מאבא כי בסעודה המפסיק אין מברך בזימון ואין אומר נחמנו ולא רצה והחליצנו כי אם מיסב על השלחן ... וזה המנהג ראיתי בשפירא בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה או ערב ט' באב להיות בתוכה. בסעודה המפסקת אינם אוכלין בשר כל עיקר, כי אם ביצים ופירות ויושבין על השלחן מפני כבוד השבת. אבל בשאר ימות החול אפילו ביצים אינן אוכלים הפרושים כי אם לחם צר ומים לחץ ויושבין כאבל בין תנור לכירים. ונוהגים לומר צדקתך במנחה והיה פליאה בעיני אבל אין להרהר אחריהם כי כולו מחמדים (סי' שיא).
מבקש לדעת כתב:בס"דלומד_בישיבה כתב:כאן http://www.piyut.org.il/articles/348.html
וראה גם כן http://www.ypt.co.il/show.asp?id=65220
ידידי, אם הנך לומד בישיבה, תמוה להביא כזה מקור קלוקל וטמא, על פיוט שעם ישראל קידש אותו בקדושת השבת.(כמובן שזו איזה מפגרת ללא שום מקור).
והמוקור הנוסף שהבאת הוא אמנם רעיונות מעניינים, אבל לא פירוש קדום ולא מוכרח בהיקש של האומר. בפרט שהשיר שימו לב את הנשמה שחיברו ר"ש אבן גבירול ודאי לא מיוסד עפ"י קבלה.
והוא אשר אמרתי מהתחלה: לכה דודי רובו מיוסד על הגלות והציפיה לגאולה, (שתבוא בזכות השבת, כמאמרם: אלמלא שמרו שתי שבתות מיד נגאלים) ורק מיעוטו על קבלת שבת.
ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של צדקתך וכתב רב שלום הטעם שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין - מזה הטעם נמי הנהיג ר"ת שלא לקבוע אז סעודה
לומד_בישיבה כתב:הרעיון נמצא באין ספור ספרים ואכן טעיתי שהבאתי משם ולא חיפשתי באוצר או בה.ב.
וראה למשל בקישור המצורף בזה עתה מה.ב.
לפלא בעיני איך ניתן לפרש לכה דודי לקראת כלה שלא כפי שכותב להדיא רח"ו ז"ל שהשכינה נעשית כלה לדודי (לבעלה) בכל ערב שבת קודש. וכפי שכותב אצל לכ"ה דודי נצא השדה וגו' עיין שם כל העניין.ואני שואל שוב, האם זהו מקור קדום, או איזה פירוש מהדורות האחרונים . השאלה היא מה כוונת המשורר.
יישר כח.
לומד_בישיבה כתב:והוא אשר אמרתי מהתחלה: לכה דודי רובו מיוסד על הגלות והציפיה לגאולה, (שתבוא בזכות השבת, כמאמרם: אלמלא שמרו שתי שבתות מיד נגאלים) ורק מיעוטו על קבלת שבת.
מניין לך שלכה דודי אינו מיוסד על קבלת שבת?.
משולש כתב:לומד_בישיבה כתב:מניין לך שלכה דודי אינו מיוסד על קבלת שבת?
לא הבנתי שאלתך.
הבתים "מקדש מלך", "התנערי מעפר", "התעוררי", "לא תבושי", "והיו למשיסה", "ימין ושמאל תפרוצי", כולם הם בקשות על הגאולה ובנין בית המקדש, ואינם כוללים שום איזכור על שבת.
אלכסנדרוס כתב:משולש כתב:לומד_בישיבה כתב:מניין לך שלכה דודי אינו מיוסד על קבלת שבת?
לא הבנתי שאלתך.
הבתים "מקדש מלך", "התנערי מעפר", "התעוררי", "לא תבושי", "והיו למשיסה", "ימין ושמאל תפרוצי", כולם הם בקשות על הגאולה ובנין בית המקדש, ואינם כוללים שום איזכור על שבת.
תמיהני אם אנו מדברים על הפיוט שהפזמון שלו לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה - פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה . התנאים כבר קיבלו שבת באמירה בואי כלה.
יעקובי כתב:מדאתא לידן, זה כמה שנים הוקשה לי על הסטיה החדה (לכאורה) שבנושאי הפיוט, שהרי הינו מיוסד על קבלת שבת, אולם מלבד שני הבתים הראשונים והבית האחרון העוסקים בזה, הרי שיתר ששת הבתים שביניהם עוסקים בכלל בעניני הגאולה ובנין ירושלים וביהמ"ק. האם יש הסבר לכך (ע"פ הפשט)?
אמנם אמרו בר"ה (לא, א) שלעתיד לבוא קרי יום שכולו שבת, אבל לפי מה שפרש"י שם אין לזה שום שייכות עם ביהמ"ק ובנין ירושלים.
ויה"ר ובמהרה והיו למשיסה שוסיך ורחקו כל מבלעיך וכו' או"א כי"ר...
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 71 אורחים