פורום אוצר החכמה

תלמיד המהרי"ל כותב (מנהגים, נישואין ז): ומהר"י סג"ל היה אומר ג"כ דוי הסר בסעודה שלישית בהלולת בתו. [ואמר דלא ידע היאך נתפשט טעות ההמון דלא נהגו לומר דוי הסר באותה סעודה - כי כל ימיו ראה ברבותיו שברכו אותו. -].

אשמח לדעת על מקורות המנהג שלא לומר "דוי הסר" בשבת, והאם ניתן לזהות חלוקה לפי קהילות שונות.

עיין ליקוטי מהרי"ח ח"ג דף קלה ע' ב.

בחיפוש באוצר +דוי הסר - + שבת, מקורות רבים העוסקים בעניין.
[אין לי הרשאה לתוכנה, ולאתר המקוון אין לי זמן...]

הרב שלמה לבנבורן כתב מאמר מקיף על 'דוי הסר', וכדומני שזה נתפרסם באחד מכרכי 'זכור לאברהם'.
כדאי לעיין שם.

ואחריו כתב הרב יצחק זלצברג מאמר כנראה מקיף יותר, התפרסם בחוברת שיצאה לכבוד שמחת הרב מחבר אהל משה (שיינרמן). אולי אטרח להמציאו לכאן.

דוי הסר זה לא הבית האחרון של דרור יקרא?

פנחס ברגר כתב:דוי הסר זה לא הבית האחרון של דרור יקרא?

ממש לא.

ברכת המזון לנשואין:
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן. וְאָז אִִלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן. נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. שְׁעֵה בִּרְכַּת יְשׁוּרוּן. בְּנֵי אַהֲרֹן.

עוד בענין 'דוי הסר',
ראו: אור המזרח לד,ג (תשמו), עמ' 202-213, ועמ' 223; לה,ב (תשמז), עמ' 176-184.
(בחסות רמב"י)
כת"ע 'אור המזרח', מצוי באוצר.

זקן ששכח כתב:

פנחס ברגר כתב:דוי הסר זה לא הבית האחרון של דרור יקרא?

ממש לא.

ברכת המזון לנשואין:
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן. וְאָז אִִלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן. נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. שְׁעֵה בִּרְכַּת יְשׁוּרוּן. בְּנֵי אַהֲרֹן.

דוי הסר הוא על אותו אקרוסטיכון ומשקל של דרור יקרא, ונראה שהוא הבית האחרון של אותו פזמון שהיה מיועד כולו לברכת המזון. מצד שני אמר לי מישהו שיש עוד פזמונים של דונש עם אקרוסטיכון ומשקל זהה ובעיני לא ראיתי.

פנחס ברגר כתב:

זקן ששכח כתב:

פנחס ברגר כתב:דוי הסר זה לא הבית האחרון של דרור יקרא?

ממש לא.

ברכת המזון לנשואין:
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן. וְאָז אִִלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן. נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. שְׁעֵה בִּרְכַּת יְשׁוּרוּן. בְּנֵי אַהֲרֹן.

דוי הסר הוא על אותו אקרוסטיכון ומשקל של דרור יקרא, ונראה שהוא הבית האחרון של אותו פזמון שהיה מיועד כולו לברכת המזון. מצד שני אמר לי מישהו שיש עוד פזמונים של דונש עם אקרוסטיכון ומשקל זהה ובעיני לא ראיתי.

אכן מסתבר שזה המשך לאותו פזמון כי שניהם נכתבו בעקבות פטירתו של בנו כמה ימים לפני חתונת בתו עם ר' נסים גאון וכמבוא בכל בו קטן (הובא בהרבה ספרים).

אם כנים הדברים, יש להבין כיצד הופרדו. מחד, אין כוללים בית זה עם הזמר כולו, ומאידך, מדוע טרם ברכת המזון אין אומרים אלא קטע זה בלבד.

זקן ששכח כתב:

פנחס ברגר כתב:דוי הסר זה לא הבית האחרון של דרור יקרא?

ממש לא.

ברכת המזון לנשואין:
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן. וְאָז אִִלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן. נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. שְׁעֵה בִּרְכַּת יְשׁוּרוּן. בְּנֵי אַהֲרֹן.

יש כמה נוסחאות ל"דוי הסר"

בן החכם כתב:אכן מסתבר שזה המשך לאותו פזמון כי שניהם נכתבו בעקבות פטירתו של בנו כמה ימים לפני חתונת בתו עם ר' נסים גאון וכמבוא בכל בו קטן (הובא בהרבה ספרים).

האם אפשר קישור ?

תודה רבה

שבטיישראל כתב:

בן החכם כתב:אכן מסתבר שזה המשך לאותו פזמון כי שניהם נכתבו בעקבות פטירתו של בנו כמה ימים לפני חתונת בתו עם ר' נסים גאון וכמבוא בכל בו קטן (הובא בהרבה ספרים).

האם אפשר קישור ?

תודה רבה

למשל כאן
יש לי את זה בתוכנה.
מצורף:

בן החכם כתב:

שבטיישראל כתב:

בן החכם כתב:אכן מסתבר שזה המשך לאותו פזמון כי שניהם נכתבו בעקבות פטירתו של בנו כמה ימים לפני חתונת בתו עם ר' נסים גאון וכמבוא בכל בו קטן (הובא בהרבה ספרים).

האם אפשר קישור ?

תודה רבה

למשל כאן
יש לי את זה בתוכנה.
מצורף:

אבל ברוב המקומות שמבוא הסיפור הזה, לא מצוין שגם את דרור יקרא חיבר אז.
וגם כאן משמע שזה שתי פיוטים אחרים.

מצ"ב מאמר על פיוט דוי הסר מהרב יצחק זלצברג מתוך חוברת מצוף דבש שי"ל לכבוד שמחת הרב משה שיינרמן מח"ס אהל משה

[אגב, (עקב תיקון הכותרת) איך יותר נכון לכתוב, 'נוסחיו' או 'נוסחאותיו'?]

בקובץ ... שיצא לאור על ידי חסידי באבוב יש מאמר ארוך על זה [לא זכור לע"ע שם הקובץ]

קובץ עץ חיים?
רוב חלקיו מצויים באוצר.

כל קבצי עץ חיים מצויים באוצר, חלקם במקוון. למעט הקובץ האחרון. שם לא נכתב על דוי הסר.

לא כתבתי עץ חיים, זה קובץ שהוציאו תלמידי הישיבה בארה"ק, כמדומה השם כרם ציון ויש שם מאמר מאחד בשם אנגלרד
אני צריך לחפש את זה בבית גנזי

הוד_והדר כתב:לא כתבתי עץ חיים, זה קובץ שהוציאו תלמידי הישיבה בארה"ק, כמדומה השם כרם ציון ויש שם מאמר מאחד בשם אנגלרד
אני צריך לחפש את זה בבית גנזי

אולי כוונתך ל'כרם שלמה'.
כת"ע משובח מאוד, שלדאבוני אינו מצוי ווירטואלית.

חכם באשי כתב:אולי כוונתך ל'כרם שלמה'.
כת"ע משובח מאוד, שלדאבוני אינו מצוי ווירטואלית.

כרם שלמה י"ל ע"י חסידי באבוב בארה"ב.

כוונתי אינו לכרם שלמה, אני יודע מה זה כרם שלמה, כפי שכתבתי שזה יצא לאור לרגל שמחה בבית האדמו"ר [אולי החתונה הראשונה שעשה בתור אדמו"ר], וכמעט בטוח אני שהשם כרם ציון

למה באמת כרם שלמה לא מצוי בשום מאגר, מי שומר כל כך על זכיותיו?

הרב שמריהו ציטרנבוים מתנגד בכל תוקף. לדבריו נותרו לו חובות רבים מההוצאה של הקובץ והוא עדין מתפרנס ממכירתו קמעא קמעא. וי"א שהטעם האמתי אחר.

איש_ספר כתב:ואחריו כתב הרב יצחק זלצברג מאמר כנראה מקיף יותר, התפרסם בחוברת שיצאה לכבוד שמחת הרב מחבר אהל משה (שיינרמן). אולי אטרח להמציאו לכאן.

המאמר ממש ממש נחמד. האם יש בידך להעלות את הקובץ כולו? בתקוה שהדוגמית היא אכן דוגמית.

איש_ספר כתב:הרב שמריהו ציטרנבוים מתנגד בכל תוקף. לדבריו נותו לו חובות רבים מההוצאה של הקובץ והוא עדין מתפרנס ממכירתו קמעא קמעא. וי"א שהטעם האמתי אחר.

חבל מאוד.
ומהו הטעם האמיתי? אל תתבייש, תן איזה רמז...

שם הקובץ היא ביכורי ציון

פנחס ברגר כתב:

זקן ששכח כתב:

פנחס ברגר כתב:דוי הסר זה לא הבית האחרון של דרור יקרא?

ממש לא.

ברכת המזון לנשואין:
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן. וְאָז אִִלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן. נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. שְׁעֵה בִּרְכַּת יְשׁוּרוּן. בְּנֵי אַהֲרֹן.

דוי הסר הוא על אותו אקרוסטיכון ומשקל של דרור יקרא, ונראה שהוא הבית האחרון של אותו פזמון שהיה מיועד כולו לברכת המזון. מצד שני אמר לי מישהו שיש עוד פזמונים של דונש עם אקרוסטיכון ומשקל זהה ובעיני לא ראיתי.

לדוגמא אביא את הפיוט דעה לבי מדונש בן לברט שכתב לכבוד ר' חסדאי 'ן שפרוט בראש פיוט 'לדורש החכמות' שמכיל מה שהשיב לעומת מחברתו של מנחם בן סרוק, באכרוסטיכון זהה
דעה לבי חכמה/ ובינה ומזימה/ נצור דרכי ערמה/ שמע המוסרים

ישבב הסופר כתב:דוי הסר הוא על אותו אקרוסטיכון ומשקל של דרור יקרא, ונראה שהוא הבית האחרון של אותו פזמון שהיה מיועד כולו לברכת המזון. מצד שני אמר לי מישהו שיש עוד פזמונים של דונש עם אקרוסטיכון ומשקל זהה ובעיני לא ראיתי.

לדוגמא אביא את הפיוט דעה לבי מדונש בן לברט שכתב לכבוד ר' חסדאי 'ן שפרוט בראש פיוט 'לדורש החכמות' שמכיל מה שהשיב לעומת מחברתו של מנחם בן סרוק, באכרוסטיכון זהה
דעה לבי חכמה/ ובינה ומזימה/ נצור דרכי ערמה/ שמע המוסרים[/quote]
ודבריך ישבב אך מחזקים את הסברא שאין 'דוי הסר' סיום לדרור יקרא, אף שאין לקבוע מסמרות עפ"ז. כי אם יש לו פיוטים נוספים באותו משקל ואותה מתכונת, מאן לימא דהאי הוי סיומא דהאי.

זקן ששכח:
אכן זאת כוונתי

ישבב הסופר כתב:זקן ששכח:
אכן זאת כוונתי

תודה.
ברוך שכיוונתי.

זקן ששכח כתב:ברכת המזון לנשואין:
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן. וְאָז אִִלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן. נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. שְׁעֵה בִּרְכַּת יְשׁוּרוּן. בְּנֵי אַהֲרֹן.

לגוף הפיוט יש מקום לתמוה, שאין החרוזים שקולים (אף לפי מיעוט הבנתי בחכמת השיר).
בית ג' אינו מסיים באותיון ון כשאר החרוז.
בית ד' ארוך מדי (השכיל המעתיק הנ"ל וחילקם על ידי נקודה, אך אז יש ה' בתים בלתי שקולים).
על תמיה השניה היה אפשר לתרץ שהפייטן חיבר בשני אופנים, האחד שעה ברכת בני אהרן - כשהמברך כהן כדין וקדשתו, השני שעה ברכת ישורון - כשהמברך ישראל.
אך מחמת תמיה הראשונה היה נראה לענ"ד להגיה בפיוט נחנו במעגלי ישורון, שעה ברכת בני אהרן.

בן החכם כתב:

שבטיישראל כתב:

בן החכם כתב:אכן מסתבר שזה המשך לאותו פזמון כי שניהם נכתבו בעקבות פטירתו של בנו כמה ימים לפני חתונת בתו עם ר' נסים גאון וכמבוא בכל בו קטן (הובא בהרבה ספרים).

האם אפשר קישור ?

תודה רבה

למשל כאן
יש לי את זה בתוכנה.
מצורף:

על הקישור בין 'דרור יקרא' ל'דוי הסר', יש לקחת בחשבון פרט נוסף. יש ו' שורות בשיר זה, אך רק ארבע מהם רומזים באקרוסטיכון את שם מחברם דונש, כמו כן יש שינוי במבנה החרוז, כי בשורה החמישית חורז קנא - במגינה, דבר שאינו מקובל אף לבעל אבן עזרא הלועג לחרוז לוי-נביא (בדבריו הידועים נגד הפיוטים בפירושו לקהלת ה א http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... S&page=288), כל שכן לדונש המחמיר ביותר במשקלי השיר. כך שמסתבר שהן הוספה מאוחרת. נשאר רק ארבע שורות. בראשון ובאחרון מדבר אל ישראל לשמור השבת, בשני ובשלישי מדבר אל הקב"ה להחיש הגאולה (ולפי זה יש לפרש דרור יקרא לבן עם בת, שאין הכוונה להגאולה כמו שפירשו רבים - כולל הפירוש על הזמירות המצורף בקובץ הנ"ל, אלא הפייטן מדבר אל האב שיתן חופש לבנו ובתו מלעבוד בשבת כמו שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך, ובשכר זאת וינצרכם כמו בבת). ועל פי הנ"ל נצטרך לומר שיש שורה חמישית בה חוזר אל הקב"ה, דבר האפשרי אך לא מסתבר. אך מאידך הן שורות האמצעיות הנ"ל והן דוי הסר מסתיימים בבית האחרון אודות קבלת תפלת ישראל (שעה שועת בני עמי, שמע קולי ביום אקרא, שעה ברכת בני אהרן).
מענין לענין, על פי דברי הראב"ע הנ"ל, יש הוכחה לשוללי פיוט 'אכלו משמנים', כי הגם שמיוחס לראב"ע, אך מוכרח שאינו כן, ממה שהחרוזים אינם כדעתו. שורה שניה - ברבורים אבוסים, בשפודים צלויים, וכליל לאישים, אחד מן המנויים - חורז אבוסים - אשים (שעל זה כתב שלא יצדק רק אם המחבר היה אפרתי). שורה רביעית - הקולות יחדלון, מנסוך המים, בבית היין נלין, בכל יום פעמים - חורז יחדלון - נלין (דבר שלא יוצדק רק לפני פולין שאין ניכר במבטא בין ו' לי').

מתעמק כתב:על הקישור בין 'דרור יקרא' ל'דוי הסר', יש לקחת בחשבון פרט נוסף. יש ו' שורות בשיר זה, אך רק ארבע מהם רומזים באקרוסטיכון את שם מחברם דונש, כמו כן יש שינוי במבנה החרוז, כי בשורה החמישית חורז קנא - במגינה, דבר שאינו מקובל אף לבעל אבן עזרא הלועג לחרוז לוי-נביא (בדבריו הידועים נגד הפיוטים בפירושו לקהלת ה א http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... S&page=288), כל שכן לדונש המחמיר ביותר במשקלי השיר. כך שמסתבר שהן הוספה מאוחרת. נשאר רק ארבע שורות. בראשון ובאחרון מדבר אל ישראל לשמור השבת, בשני ובשלישי מדבר אל הקב"ה להחיש הגאולה (ולפי זה יש לפרש דרור יקרא לבן עם בת, שאין הכוונה להגאולה כמו שפירשו רבים - כולל הפירוש על הזמירות המצורף בקובץ הנ"ל, אלא הפייטן מדבר אל האב שיתן חופש לבנו ובתו מלעבוד בשבת כמו שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך, ובשכר זאת וינצרכם כמו בבת). ועל פי הנ"ל נצטרך לומר שיש שורה חמישית בה חוזר אל הקב"ה, דבר האפשרי אך לא מסתבר. אך מאידך הן שורות האמצעיות הנ"ל והן דוי הסר מסתיימים בבית האחרון אודות קבלת תפלת ישראל (שעה שועת בני עמי, שמע קולי ביום אקרא, שעה ברכת בני אהרן).
מענין לענין, על פי דברי הראב"ע הנ"ל, יש הוכחה לשוללי פיוט 'אכלו משמנים', כי הגם שמיוחס לראב"ע, אך מוכרח שאינו כן, ממה שהחרוזים אינם כדעתו. שורה שניה - ברבורים אבוסים, בשפודים צלויים, וכליל לאישים, אחד מן המנויים - חורז אבוסים - אשים (שעל זה כתב שלא יצדק רק אם המחבר היה אפרתי). שורה רביעית - הקולות יחדלון, מנסוך המים, בבית היין נלין, בכל יום פעמים - חורז יחדלון - נלין (דבר שלא יוצדק רק לפני פולין שאין ניכר במבטא בין ו' לי').

הרבה דיו נשפך על פיוט דרור יקרא, ועל נוסחתו המקורי. ויש הרבה אי דיוקים בנסח שלנו, הן מצד המשקל והן בדקדוק. (למשל לפי המשקל צ"ל שבו נוחו ביום שבת ולא שבו ונוחו, וע"פ הדקדוק צ"ל הדוף קמי א-ל קנא, ולא הדוך, שלא מצאנו דכדוכת המדוכה בבנין הכבד, וכן כתוב מפורש בהדוף ה' אלוקיך אותם מפניך)
אך מה שהעלה המתעמק ויפה לו נ"י שאין חרוזים אלו מדונש כי 'אף' בעל האבן עזרא לעג לחרוזים גרועים, ולפי דבריו כל שכן שלא סבל דונש כל חרוז גרוע, אינו כן. בשירו 'לדורש החכמות' על מנחם בן סרוק בעל דבביה, השתמש כמה פעמים בחרוזים כאלו.
ואמנם כן דונש שיפר החרוזים יותר מקודמיו, ופתח שערים חדשים בשירי קודש באמצו כללי שירי ערב וכמבואר בכוזרי. אבל עד בא רבי שלמה ן' גבירול בעל השירים השקולים לא היה איש שהיטיב נגן כמותו. והראב"ע מלא אחריו וביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמרו קודמיו באהבתו השיר השקול והערב לחיך.
ואם תבקשו מאתי אביא כמה חרוזי דונש לראי'ה.

ישבב הסופר כתב:הרבה דיו נשפך על פיוט דרור יקרא, ועל נוסחתו המקורי. ויש הרבה אי דיוקים בנסח שלנו, הן מצד המשקל והן בדקדוק. (למשל לפי המשקל צ"ל שבו נוחו ביום שבת ולא שבו ונוחו, וע"פ הדקדוק צ"ל הדוף קמי א-ל קנא, ולא הדוך, שלא מצאנו דכדוכת המדוכה בבנין הכבד, וכן כתוב מפורש בהדוף ה' אלוקיך אותם מפניך)
אך מה שהעלה המתעמק ויפה לו נ"י שאין חרוזים אלו מדונש כי 'אף' בעל האבן עזרא לעג לחרוזים גרועים, ולפי דבריו כל שכן שלא סבל דונש כל חרוז גרוע, אינו כן. בשירו 'לדורש החכמות' על מנחם בן סרוק בעל דבביה, השתמש כמה פעמים בחרוזים כאלו.

שימחתני ידידי הרב ישבב בתשובותיך, אך אשוב להעיר פרט נוסף. הן נכון שלא הבחנתי בעת כתיבתי תגובה הקודמת במשקל השיר, רק במשקל החרוז, אך כיון דאתי לידן נימא בה מילתא.
נכון שיש יתיר ו' בתיבת 'נוחו', וכן יש להבחין ביתור ו' בתיבת 'עברה'. אך שיבושים כאלו רגילים במרוצת הדורות על ידי מעתיקים בלתי דווקנים, או משוררים חסרי כללי השיר. ובאמת תיבת 'הדך' יש גם כן ליישב באופן זה, אף כי זה כבר דחוק יותר, אבל עדיין אינו יוצא מגדר שיבוש המצוי. אך יש עוד דברים בלתי מתאימים לכללי השיר (אף אלו של דונש) בשני שורות אלו שאינם נושאים אקרוסטיכון של שמו. א) תיבת א'ל חסר יתד בתחילתו, ב) תיבת ובמגינה מתחיל בו' מלאפום ולא שואית (וזה מוכרח על פי כללי הדקדוק, עיין לדוגמא מש"כ ראב"ע שמות א ב), אך יש ליישב שגם פה יש יתור ו' אך אם כן סגנונו משובש, ג) תיבת 'במדבר' צריכה להיות שואית, הן מצד השיר והרן מצד התוכן, שהרי המשורר רומז לישעיה מא יט שם לא נזכר "הר" בין הברכות, כך שבהכרח היא שואית ותיבת במדבר שואית היא דבוק לתיבה שלאחריה בכל המקרא (במדבר סיני, במדבר צין וכדומה) , אך לפי זה הרי זה סתם גיבובי דברים, כאילו המדבר נקרא על שם הרים שבה, ועוד כי נמצא לפי זה שבית 'אלקים תן במדבר הר' אין בה משמעות כשלעצמה אלא דבוקה היא לבית שלאחריה, דבר שאינו בשאר שורות שיר זה שכולם עומדים בפני עצמם אף במקרה שהם קשורים (דוגמת 'דרוך פורה בתוך בצרה' - ו'גם בבל אשר גברה').
סוף דבר, לענ"ד שתי שורות אלו נדבקו לתוך השיר על ידי אחרים, ואין לדונש נחלה עמהם (אך המוסיף השכיל להוסיף על כל פנים לפי תוכן הכללי של פיוט זה, כלומר 'נטע שורק בתוך כרמי' שמקורה בישעיה ה א-ב, הוסיף 'אלקים תן במדבר וכו' הדס שטה ברוש תדהר' מישעיה מא).
אך כיון דאתאן להכי, הבחנתי שהגהתי ב'דוי הסר אינו עולה נכון לפי משקל השיר. ובית 'נחנו במעגלי צדק' אי אפשר ליישבה לפי המשקל (ואם יש בידי הרב ישבב, נא לא יעלים מאתנו), וכן בבית האחרון אי אפשר ליישב על פי המשקל זולת אם נגיה 'שעה ברכת בני אהרן' ונדחיק שלא חשב ה' בהיותה שואית ובלתי נראית אך הדוחק רב בזה.

החכם 'מתעמק', כל דבריו מנמק, יענה לא יתחמק, לא יבוש כי ידבר!
אלוקים תן במדבר הר, ברור שאיננו בפתח הבי"ת תמורת ה"א הידיעה, כי לא ההר ידוע ולא המדבר מוכר.
לענין פירוש המילות לדעתי הכוונה אל (ישעי' ס"ד ט') "ערי קדשך היו מדבר, ציון מדבר היתה, ירושלים שממה." ולעתיד לבא כתיב (ישעיה ב' ב') "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים".
מי שבידו פתרון אחר, אשתחווה לו אפים.

כבדרך אגב אציין דבר חידוש שראיתי היום. לטענת ע' פליישר (במאמרו 'חקרי פיוט ושירה', תרביץ, לט [תשל], עמ' 38 הערה 58; מצורף צילומו בזה), יתכן שבמקורו שימש פיוט 'דוי הסר' לברכת כהנים!

השערה יפה. אך לפי השערה זו נצטרך לומר שדונש חיבר גם קרובות לסדר התפלה, ופיוט זה שימש כמעבר בין "הא'ל ישועתינו ועזרתינו סלה וכו' הטוב שמך ולך נאה להודות" לברכת כהנים (במקום או"א ברכנו בברכה המשולשת).

דונש לא היה חייב לחבר קרובה שלמה כדי להעמיד את 'דוי הסר' בברכת כהנים, הוא יכל להעמיד את פיוטו ב'קרובה' קיימת. היינו, להחליף את הפיסקא המקורית שבקרובה השייכת לברכת כהנים עם הפיוט שלו. וזה היה מעשים שבכל יום, ובמחקר זה מכונה 'קרובת כלאיים'.

יתכן. בכל אופן, חידוש שפלישר בנה דבריו רק על יסוד הסיום "שעה ברכת בני אהרן" שאינו שוה בכל הנוסחאות וגם אפשר לפרשו בקל (כמו שפירשו רבים) על וקדשתו דברכת המזון שייך לכהן, הרי יותר היה לו להביא מקשר הפיחה להסיום שאין לו מובן, זולת אם משמש כמעבר בין ברכת הודאה לברכת כהנים.