פורום אוצר החכמה

לייבעדיג יענקל כתב:בליקוטי מהרי"ח (ח"א דף נה ע"ב) מביא כמה מקורות הדנים בזה.

יעלה כתב:הטור בסימן נ''א סעיף ז' מביא מרב עמרם לשלשולי הללוי-ה בתר הללוי-ה והב''ח כותב: כלומר שיהיו קשורים כל המזמורים יחד מתחילה ועד סוף כשלשלת.

ונתנו ידידים כתב:בקובץ בית אהרן וישראל הי' פעם מאמר שלם לבאר את המנהג הזה באריכות ועם הרבה מראי מקומות.

קו ירוק כתב:הלא דבר הוא שמימות רבי עמרם גאון ועד לפני 150-200 שנה אצל איזה קהלות חסידים, לא שמענו כזאת בישראל שזו הכוונה לשרשר את המזמורים; לומר בחדא מחתי ובניגון ונשימה אחת 'הללויה הללויה', תחת הפשטות והשכל, שהכוונה להסמיך אחת לחברתה.
בר מן דין, האומרם כאחת (כמו ששמעתי בילדותי אצל חסידי קרלין) אינו אלא כמתמיה מב' סיבות, אחת כי או אז למזמור הבא אין ראש בכלל! דו"ק, ויצא שכרו בהפסדו.
ועוד, כי בהכרח כוונת רב עמרם גאון רק לשירשור השיר (ולא לאומרם כנשימה אחת), כי תיבות אלו אינם בעלת אותה משמעות;
כי המתבונן במסורת כתר אר"צ, 'הללויה' שבראש התיבה נכתב 'הללו י-ה' עם רווח בין שתי התיבות, אבל בסוף המזמור נכתב 'הללו-יה' עם מקף, כתיבה אחת. והראשון הוא כעין ציווי הללו את ה', והאחרון תיבה א' הללויה כמילת שבח בפני עצמה (מלבד מזמור קמ"ו, 'הללו-יה הללי נפשי את ה' שגם בראשו יש מקף כתיבה אחת).
(וג' דעות בגמ' בפירושה של תיבה זו, בפסחים קיז, ובירושלמי שם).

(הוי אומר שהרגשים חסידיים בהחלט עלולים מושפעים מהרגלים לא נכונים שמשמעותם 'התקדשה' באופן מלאכותי, ולאו דוקא מתוך רגשי אמת..)

קו ירוק כתב:ההערה היתה מכוונת להערה קודמת באשכול..
אני יודע שיש אחרונים, שכתבו לשרשר והביאום באשכול כבר לפניך.

אך בכלל, מה לך כי נזעקת. עם תדקדק בערוה"ש למשל, תראה שלא היתה הכוונה לאמרם כחדא מחתא ולהתחיל מזמור הבא ללא ראש, אלא שלשרשר אותם, אך כשאחד הוא סוף, ואחד הוא ראש, רק ללא הפסק. (והרי הוא מביא את הטור..) אמנם בחכמ"ש נראה שמצדיק המנהג לומר שניהם ולהמתין לש"ץ.
ולכן הדגשתי את הנעימה המושמעת אצל חסידי קרלין (זה מה שאני שמעתי, אולי יש עוד) שעכ"פ מוקשית מאוד, כפי שכתבתי.

קו ירוק כתב:ההערה היתה מכוונת להערה קודמת באשכול..
אני יודע שיש אחרונים, שכתבו לשרשר והביאום באשכול כבר לפניך.

אך בכלל, מה לך כי נזעקת. עם תדקדק בערוה"ש למשל, תראה שלא היתה הכוונה לאמרם כחדא מחתא ולהתחיל מזמור הבא ללא ראש, אלא שלשרשר אותם, אך כשאחד הוא סוף, ואחד הוא ראש, רק ללא הפסק. (והרי הוא מביא את הטור..) אמנם בחכמ"ש נראה שמצדיק המנהג לומר שניהם ולהמתין לש"ץ.
ולכן הדגשתי את הנעימה המושמעת אצל חסידי קרלין (זה מה שאני שמעתי, אולי יש עוד) שעכ"פ מוקשית מאוד, כפי שכתבתי.