פורום אוצר החכמה

כמדומני שיש כאן אבחנה חשובה של הגרל"מ.
האם הדברים מתקבלים?

מצינו בתנ"ך גם תביעה של הדוד על הרעיה, (כמו בהושע פ"ב ויחזקאל פט"ז), אבל לכאו' אין הדבר סותר כ"כ את ההנחה הנ"ל.

ניתן לנסח פשוט יותר.
התביעה על האדם איננה למה הוא לא יודע - אלא למה הוא לא למד (שאם למד היה יודע - יגעת ומצאת).
ה"נ התביעה איננה למה איננו אוהב כרעיה לדודה, אלא למה לא קיים המצוות כבן אל אב ועבד אל אדוניו - שזה היה בהכרח מוליד גם האהבה והדבקות.

עושה חדשות כתב:כמדומני שיש כאן אבחנה חשובה של הגרל"מ.
האם הדברים מתקבלים?

מצינו בפיוטים פניה אל ה'דוד' שיעסוק בטובתנו. א. בפיוט בתפילת מעריב ליל יוה"כ "דוד שואג בקול, יתן קול, דברו סלחתי". ב. בפיוט בתפילת מעילה מבקשים "ידך פשוט וקבל תשובתי במעמדי, סלח ומחל רע מעבדי, פנה נא ועסוק בטובת משחריך דודי ומעודדי ואתה ה' מגן בעדי".

אני מבחין כי כל המקורות עד עתה (שחלקם עדיין לא בלשון תפלה, כמו דוד שואג בקול - שהיא יותר כקביעת עובדה) - הכל ביום הכיפורים. שכל עיקר העבודה כמבואר בספרים הוא בבחינה זו, ולכן נכנסים בו לפני ולפנים, ומקטירים קטורת לרצון

אפשר להזכיר גם את פיוטי ברח דודי של פסח.

מאידך גיסא יש להתבונן, שה'עבדות' אינה מופיעה בתורה כסיבה והכרח לקיום המצוות.
התביעה היא תמיד מכח הברית, מכח היותינו בנים, וכד', אבל לא מכח העבדות כפשוטה.
פעם אחת בלבד כתיב "עבדי הם" כנימוק,
אבל זה לא לגבי חיוב המצוות אלא כדי להסביר את המניעה מלהימכר לאחר בעבדות.

עושה חדשות כתב:מאידך גיסא יש להתבונן, שה'עבדות' אינה מופיעה בתורה כסיבה והכרח לקיום המצוות.
התביעה היא תמיד מכח הברית, מכח היותינו בנים, וכד', אבל לא מכח העבדות כפשוטה.
פעם אחת בלבד כתיב "עבדי הם" כנימוק,
אבל זה לא לגבי חיוב המצוות אלא כדי להסביר את המניעה מלהימכר לאחר בעבדות.

כתוב כמה פעמים שהפדיה ממצרים היא מהווה סיבה להכרח קיום מצוותיו.
עיין במדבר טו' מא' וברש"י. וכ"ה בשמות כ' ב' וברש"י.