פורום אוצר החכמה

בהרבה מספרי תהלים נדפסה חלוקה לימי החודש, והמזמור היחיד שמחולק לשנים - ואין אומרים אותו בשלימותו, אלא חצי ביום כ"ה וחצי ביום כ"ו - הוא מזמור קי"ט.

שאלתי פעם את ר"י מונדשיין ע"ה, מי הוא שחילק חלוקה זו ומנין המקור לחלק מזמור לשנים, כי לכאורה היו צריכים לומר המזמור כולו ברצף. והשיב לי כי אינו יודע מי עשה חלוקה זו אך תבוא עליו ברכה...

על כל פנים, שאלתי היא למה הפרק מחולק בצורה לא שווה. יש בו קע"ו פסוקים, המורכבים מכ"ב אותיות כפול שמונה פסוקים בכל אות. ולכאורה היו צריכים לחלק בשווה, ואז החלק הראשון יהיה מהאות א' עד כ', והחלק השני מהאות ל' עד ת'. בפועל החלק השני מתחיל מהאות מ', וכך יוצא שבחלק הראשון יש יותר פסוקים מהחלק השני, וטעמא בעי.

החלוקה נמצאת כבר בספר צידה לדרך לרבי מנחם בן זרח, (אולי כבר קודם). ושם תמצא שהמחלק הראשון חילק שביום אחד אומרים מזמור קיט א-ל וביום השני מ-ת ועוד קצת משירי המעלות, ולכן החלקים שווים באורכם. מישהו שינה את סוף היום שייגמר בסוף מזמור קיט ולא שם לב שהוא צריך לשנות גם את תחילתו.

מעניין מאוד, חידוש בשבילי. יישכ"

בחלוקת התהלים לקריאה חדשית הנפוצה, מחולק פרק קיט ל-ב' חלקים הראשון עד האות מ' והשני משם ואילך.
א. האם ידוע ממתי החלו בחלוקת הפרק לשנים?
ב. האם אפשר לנהוג כן בכל פרק מספר התהלים לקרא בכל יום מספר מסויים של פסוקים ולמחרת להמשיך? נפקא מינה לכאורה שאין בעיה לדבר דברים בטלים בין פסוקי ספר התהלים, שהרי בין יום אחד לחבירו אדם מדבר דברים רבים שאינם קשורים לתהלים. זכור לי מעשה מהגאון רבי יוסף חיים זצ"ל על אדם שהיה קורא ספר תהלים ודיבר דברים בטלים במהלך קריאתו, ובחלומו הראו לו כיצד נראית קריאתו הבלולה מדברים בטלים.
בפרק קי"ט לכאורה יש מיוחדות מסויימת לחלוקה, משום שיש בו את כל האלפא ביתא, ונהגו לקרות לחולה/לנפטר את האותיות של שמו. וכמו כן מרן החיד"א מביא סגולה שמצא לקרא את פרק קי"ט ופרקי שיר המעלות מחולקים לימות השבוע בסדר מסויים, ובכל יום קוראים ג' אותיות מפרק קי"ט מלבד שבת בה קוראים ד' אותיות.

נכב"ב.

ספר צדה לדרך:

מה שנכון נכון כתב:נכב"ב.

ספר צדה לדרך:

צדה לדרך מאמר ד סוף כלל ה.PNG

יישר כחך.
האם זה משום שהוא סובר שפרק קיט מחולק בצורה זו לשני פרקים או שמשום שיש בו כל האלפא ביתא בתמניא אפי נועד לחלוקה כיצד שרוצים.
נפקא מינה אם אפשר לנהוג כן בפרקים אחרים ובמיוחד אלו שהם מעט ארוכים,דוגמת: יח, לז, סח, סט, עח, פט?

מסתמא תלוי אם סליק ענינא. וכמש"כ הפוסקים בשמו"ת.
[שירת האזינו נחלקה להזיו לך, וכ"ש בב' ענינים].

שמעתי אם כי לא אימתתי כראוי, שכאשר האדמור מחבד היה מתפלל לפני העמוד, וכמנהג חבד אומרים תהלים לאחר שחרית - היה מנהגו לסיים כל 'קאפיטל' בקול רם, ובמזמור קי"ט היה מסיים כל אחת מה'אותיות' בקול, והוא מתאים לדברי הרב אישצפת.

לגבי מזמורים אחרים אציין עובדה נוספת, שהיה נוהג לומר את המזמור המתאים לפי מספר השנים (כגון מי שנכנס לשנתו הע"ח - אומר קאפיטל עח), ובעת שאחז בקאפיטל עח ראו כמה פעמים שמחמת המהירות וכו' הגיע עד לחצי הפרק בערך ומשם דילג לפסוק האחרון, ולפעמים כשממש מיהר אמר פסוק ראשון ואחרון.

חשבתי לעצמי לבאר, מדוע הפרק מחולק לשנים בצורה לא שווה, והחצי השני מתחיל באות מ' ולא באות ל'.
עפ"י דברי הגמ' הידועים שחותמו של הקב"ה אמת, ועי' רש"י בשבת דף נ"ה, חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת - אמצעית לאותיות, וראשון ואחרון, על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא.
הרי שהגמ' נקטה שהאות האמצעית הוא מ', ובזה חותם הקב"ה.
ולכן גם כשחילקו את הקפיטל ורצו להתחיל מהאמצע, קבעו את האות מ' כאמצע.

יפה.

ואולי יש להוסיף, שמזמור זה הרי מדבר במעלת התורה, והתורה מתחלקת בכללות לתורה שבכתב המסתיימת באות ל' - לעיני כל ישראל, וגם התנ"ך כולו מסתיים באות ל' - ויעל, ולתורה שבעל פה המתחילה באות מ' - מאימתי קורין את שמע כו'. (ולפ"ז יש להמתיק גם הקשר לימים כה-כו בחודש, שהרי העולם נברא ביום כה ובאותו יום נאמר 'יהי אור' שמרמז על חמשה חומשי תורה כידוע, ואילו היום שלמחרת הוא כו שבו נברא הרקיע והתחיל ענין של מחלוקת כו' שזה יותר שייך בתורה שבע"פ כמובן).

.