פורום אוצר החכמה

ישא ברכה כתב:ברכות לא
תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה.

ואידך זיל גמור

ולפי זה ראוי שנשאל אם עבודת השם יתברך אי אפשר שתושג על השלמות אלא אם כן היא בשמחה ובטוב לבב, ונתבאר בפרק שעבר שעיקר עבודת השם יתברך ראוי שתהיה ביראה, והיראה דבר מחריד הלב ומעציב אותו, ואיך אפשר שתהיה עבודת השם יתברך מושגת בעיצבון ושמחה ביחד, עם היותם הפכיים?

והיתר זה הספק הוא על זה הדרך, כי כל כוח מכוחות האדם, כשיעשה פעולתו כראוי, יורה זה על שלמות הכוח ההוא. וכשלא יעשה פעולתו כפי מה שראוי, יורה זה על חסרון הכוח ההוא או על חסרון בריאתו.
וכאשר הוא שלמות באדם שלא יפחד ממה שאין ראוי לפחד ממנו. כן הוא שלמות אליו שיפחד ממה שראוי לפחד ממנו. ואם לא יפחד ממה שראוי שיפחד ממנו הוא חסרון אליו, כי מי שלא יפחד מהכניס ידו באש, יורה זה על ערבוב שכלו ואם על ביטול חוש ידו, כפי שאמר איפוקרט במאמר השני מספר הפרקים:
מי שיכאב דבר מגופו ולא ירגיש בכאבו ברוב ענייניו הנה שכלו מעורבב.
וכן הנפש, בהיותה יראה וחרדה ממה שראוי שתחרד ממנו, יורה זה על בריאותה ושלמות שכלה. וכאשר תגדל מעלת הנפש ושלמות שכלה, כן תשער יותר התנשאות השם יתברך ורוממותו ותחרד ממנו יותר ותירא מלעבור על דבריו.

וכשימצא האדם בנפשו המדרגה הזאת מן היראה, ראוי שיהיה שש ושמח ביראה ההיא, לפי שזה יורה על בריאות נפשו ושלמות שכלו.
ולהעיר על זה ביאר דוד במקום אחר, כי מה שאמר עבדו את ה' בשמחה, לא שתהיה העבודה בשחוק וקלות ראש ודרך הדיוטות, אבל ראוי שתהיה העבודה ביראה, אמר: עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה (שם כ').
כלומר: שעיקר עבודת השם יתברך ראוי שתהיה ביראה ורעדה, כשתשער הנפש רוממות ה' והתנשאותו ותירא ממנו, בהיותה מבחנת שפלות עצמה וגודל מעלתו, ותגיל ותשמח באותה היראה והרעדה, בעבור ששערה הדבר הנורא שראוי לירא ממנו. שזה יורה על שלמותה ובריאות שכלה.
ובגילה הזאת שתשיגו תהיה עבודתכם שלמה.
ועל כן אמר: וגילו ברעדה להורות שהשמחה נותנת גמר ושלמות אל העבודה.
וכן השמחה תתן שלמות וקיום אל הדבר, אמר דוד:
נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה, (שם קי"ט),
רוצה לומר כי לפי שהתורה נחלקת לג' חלקים:
למשפטים,
ועדות,
וחוקים.
ועל המשפטים אמר: נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך (שם), להורות כי המשפטים שלמותם הוא מצד היותם דברים נמצאים בפועל ועל כן אמר בהם ואקיימה אמר עתה כי העדות שהם העדות והדברים שבאו בתורה מסכימים למושכל או למורגש לפי שהשכל מקבל אותם בשמחה והשמחה היא סיבת קיומם בנפש, ועל כן אמר: נחלתי עדותיך לעולם וגו'.