פורום אוצר החכמה

מנהג כל ישראל לומר בימים נוראים חזן וקהל תיבות אלו "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל א:ל נא"
אע"פ שלכאורה אין כל קשר בין תיבות "א:ל נא" לתיבות "ואתה קדוש".
בקובץ חצי גיבורים האחרון (מאמר הר' יעקב לויפר) נחשף מקור המשפט לאחר תיבות "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" מתחיל פיוט חדש (ללא קשר לפסוק ואתה קדוש) המתחיל במילים "א:ל נא לעולם תוערץ ולעולם תוקדש". וכאשר הושמטו הפיוטים נותרו בטעות שתי התיבות הראשונות של הפיוט שחוברו בטעות לפסוק הקודם להם ללא כל קשר, ונוצר העגל הזה.
משמעות הטענה היא כי כל עם ישראל נכשל באמירת שם ה' (א:ל) לבטלה בר"ה.

איש פלוני כתב:מנהג כל ישראל לומר בימים נוראים חזן וקהל תיבות אלו "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל א:ל נא"
אע"פ שלכאורה אין כל קשר בין תיבות "א:ל נא" לתיבות "ואתה קדוש".
בקובץ חצי גיבורים האחרון (מאמר הר' יעקב לויפר) נחשף מקור המשפט לאחר תיבות "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" מתחיל פיוט חדש (ללא קשר לפסוק ואתה קדוש) המתחיל במילים "א:ל נא לעולם תוערץ ולעולם תוקדש". וכאשר הושמטו הפיוטים נותרו בטעות שתי התיבות הראשונות של הפיוט שחוברו בטעות לפסוק הקודם להם ללא כל קשר, ונוצר העגל הזה.
משמעות הטענה היא כי כל עם ישראל נכשל באמירת שם ה' (א:ל) לבטלה בר"ה.

לא ראיתי את המאמר בחיצי גבורים, אך אינני מבין את הטענה:
בחזרת הש"ץ שחרית של שלושת הימים הנוראים, ההמשך של "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל א-ל נא" הינו "אתה הוא אלוקינו בשמים ובארץ" וכו', כשמיד לאחריו מתחילות הבקשות; בר"ה: "תעיר תריע" וכו', וביו"כ" אנא סלח נא" וכו'.
וכשהמדובר הוא על מוסף ליום ראשון של ראש השנה "א-ל נא" מתייחס לבקשות הסמוכות לה "א-ל אמונה בערכך דין" והלאה. או במוסף דיו"כ "נחשב כצג באיתון"
וכן כיו"ב במנחה דיו"כ, ובנעילה.
כלומר, משמעות ה"א-ל נא" היא מילות פתיחה ותחינה לבקשות הסמוכות לה, שכולם אומרים אותם.

לפי זה הפיוט הנעלם הנזכ"ל, לא מעלה ולא מוריד. אדרבא, הוא בא בעקבות ה"א-ל נא" העיקרי, והפיוט הינו תוספת בלבד.
בל נא נעשה את עם ישראל כחוטא חטא מתוך בורות. וכי אף אחד לא מבין פירוש המילות?

אתה מוזמן להתמודד עניינית יותר.

איש פלוני כתב:מנהג כל ישראל לומר בימים נוראים חזן וקהל תיבות אלו "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל א:ל נא"
אע"פ שלכאורה אין כל קשר בין תיבות "א:ל נא" לתיבות "ואתה קדוש".
בקובץ חצי גיבורים האחרון (מאמר הר' יעקב לויפר) נחשף מקור המשפט לאחר תיבות "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" מתחיל פיוט חדש (ללא קשר לפסוק ואתה קדוש) המתחיל במילים "א:ל נא לעולם תוערץ ולעולם תוקדש". וכאשר הושמטו הפיוטים נותרו בטעות שתי התיבות הראשונות של הפיוט שחוברו בטעות לפסוק הקודם להם ללא כל קשר, ונוצר העגל הזה.
משמעות הטענה היא כי כל עם ישראל נכשל באמירת שם ה' (א:ל) לבטלה בר"ה.

קודם כל לא כל עם ישראל רק האשכנזים
חוץ מזה בזכרוני שראיתי מישהו כותב אחרת (שה"א-ל נא" אינו פתיחה לפיוט הבא אלא עומד בפני עצמו) אלא שאיני זוכר היכן ומה

המקור הוא היידענהיים במחזור ליום כפור על תפלת שחרית כתב כעין לשון זה: "ובעבור שאנו מאריכים בפיוטים בין מחיה המתים לקדושה אנו אומרים לשון זה שהוא בקשת מחילה מהקב"ה שהוא יושב וממתין לתהלות ישראל".

פלגינן כתב:אתה מוזמן להתמודד עניינית יותר.

תודה על העלאת המאמר המעניין מאוד. אלא שאין שעתי לעבור כעת על כולו בעיון, אך כאשר רפרפתי, לא מצאתי שום סתירה למה שכתבתי: "א-ל נא" היא תחינה לפני הבקשות הבאות אחריה כמו שכתבתי אני, וכפי שהציע הוא.
ההבדל בינינו, שהוא טוען ש"א-ל נא" התחרז בדוקא עם פיוט "א-ל נא" הנשכח, ואני אומר שלא מוכרח כלל, אלא שהוא כמו עוד פיוט שהוכנס והתחרז לפתיחת ה"א-ל נא הקדום ממנו והעיקרי, ונשמט במהלך השנים (כדוגמת פיוטים רבים שבמקומות לא מעטים מדלגים עליהם), אך העיקר נשאר, כלומר, הבקשות שאינם חרוזות.

זה לא כל כך משנה המחקרים מה מקור הפיוט, ומה כוונת הפייטן.
הנוגע אלינו - שהיום הנהיגו חכמינו לאמרו בכוונה ושל בקשת מחילה על ההתעכבות בפיוטים לפני שמתחילים קדושה.
וזה פירוש המילים: אל! נא! - כלומר, רבש"ע, נא תן לנו רשות לפתוח בפיוטים, קודם שנתחיל קדושה.