פורום אוצר החכמה

בס"ד
בענין הפיוט אין אדיר כה'

בארח דוד או' רע"ג כתבנו, הורה שלא לומר בשמחת תורה את הפיוט "אין אדיר כה' ואין ברוך כבן עמרם". מרשימות רבי מרדכי [ברש"ז] ויספיש זצ"ל, בשם רבי שלמה זלמן בר"נ ויספיש זצ"ל1 . ועתה נרחיב בזה כפי שעלה בידי אחר החיפוש.
הנה פיוט זה מקורו הוא ממנהגי תימן ועדות המזרח, שנהגו לשיר את זה בשמחת תורה, ובכל המחזורים והסידורים הישנים של בני אשכנז לא מוזכר פיוט זה2 .
רק המגיד מקאזניץ שהכין סדר להקפות בשמחת תורה, הכניס גם את פיוט זה, ומכאן נתפשט לאומרו בעיקר אצל קהילות החסידים, ובארץ ישראל לקחו את הפיוט מהספרדים, והתפשט לאמרו3 .
אכן יש כמה תמיהות בפיוט הזה וכדלהלן.
הנה בגמ' בסוכה מה, ב איתא בשעת פטירתן מה הן אומרים וכו' [-יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אלעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח] והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר (שמות כב) בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין".
ובס' רשימות שיעורים להגרי"ד סולובציק מבוסטון על מסכת סוכה (עמ' רל"ז) כותב "בגמ' והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר וכו' הגר"ח זצ"ל הקפיד לא לשיר את השירה של שמחת תורה אין אדיר כד' ואין ברוך כבן עמרם דהא קא משתף ש"ש ודבר אחר ואסור ע"פ הגמרא כאן, ולכאורה דבריו עומדים בניגוד לתירוץ הגמ' כאן, אלא נראה דמודים ומשבחים הוו ב' מיני שבחים ולא מקרי משתף ש"ש וד"א דיש ב' תהלות נפרדות ואין שותפות בין ש"ש ודבר אחר מה שאין לומר כן בפזמון אין אדיר שהכל תהלה א' דמודים הוא מלשון הודאה מחמת התועלת שאנו מקבלים מהקב"ה כבג' הברכות האחרונות של הודאה בתפלה ומשבחים הוא מלשון שבח של יופי המזבח ודומה לג' הברכות הראשונות שבתפלה". וכעי"ז ראה בס' הררי קדם ח"א סקנ"ד.
ובס' חידושי בתרא לרבי חיים דוב אלטוסקי זצ"ל (על המסביר במסכת סוכה או' רמ"ט) כותב "מתני' רא"א ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח ועל זה הקשו בגמ' מה והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין לך אנו מודים מברכים גר"א ז"ל ולך אנו מקלסין והעיר המסביר דמש"ה הקפיד הגר"ח ז"ל שלא יאמרו בשמחת תורה אין אדיר כה' אין ברוך כבן עמרם כו' אף שלכאורה יש לחלק שרק כשמשתפים שם שמים וד"א באותו שבח יש איסור משא"כ כשמשבחים קב"ה בלשון אין אדיר ואילו את בל עמרם משבחים בלשון ברוך שהיינו שהוא המקבל השפעת ברכת ה' בשפע ונמצא שמשבחים את ה' בתורת נותן ואת משה בתורת מקבל והוי כעין פרש"י ז"ל ביישוב הגמ' בד"ה ליה אנו מודים וז"ל שהוא אלקינו ע"כ ובד"ה ולך אנו משבחים שאתה חביב לפניו לכפר עלינו. ע"כ מ"מ חמירא סכנתא נעקר מן העולם ר"ל מאיסורא ואין להקל במה שהגר"ח ז"ל החמיר ובפרט שבעיני הבריות לא בולט חילוק הנ"ל ושייך שיש אצלם תחושה כאילו ח"ו הבורא והנברא במעלה אחת ועל הראשונים אנו מצטערים". עכ"ד.
והנה בערוך לנר שם כ' "בגמרא ולך אנו משבחין. בסנהדרין (סג, א ד"ה כל) הקשו התוס' אהא דאסור להשתתף מקרא (שופטים ז') דחרב לד' וגדעון ומקרא (במדבר כ"א) דדברנו בד' ובך ותרצו דדוקא בענין אלקות אסור ע"ש ואף דמשבחין ג"כ ענין אלקות הוא מ"מ כיון דלפי פירושו אינו בענין א' מה שאומרים להקב"ה ומזבח לא מקרי משתתף". וא"כ לפ"ד אולי אפשר להקל ולשיר שיר זה, דאי"ז ענין אחד.
עוד יש מקום לדון דהנה בתוס' הרא"ש שם בסנהדרין כ' "והא דכתיב חרב לה' ולגדעון לא אסיר אלא במידי דאלקות, וכן דברנו בה' ובך. ולא דמי להא דאמרי' בפ' לולב וערבה ליה ולמזבח דהוי כעין אלקות מפני דשייך מורא גבי מזבח את מקדשי תיראו. [ע"ש בסוכה מה ב]". ומעתה במשה דלכאו' ליכא אלקות היה מותר, אכן יש לדחות דגם אצל משה שייך ענין זה דהרי מורא רב כמורא שמים. א"כ אכתי יש ליזהר בזה.
רבי דוד קאהן שליט"א בס' משאת כפי ח"ז עמ' קפ"ז מעיר עוד, שיר זה צע"ג שאומרים על משה רבינו שאין ותיק וישר ורחום כמוהו ובינויים אלו משתמשים אצל הקב"ה ומכיון שישנם ארבעה נושאים בשיר הקב"ה משה תורה וישראל הוי כאילו אומרים שמשה עולה על הקב"ה במידות אלו ואי אפשר לומר זה. וראיתי שהגר"ח מבריסק זצ"ל הקפיד שלא לשיר שיר זה מטעם דהוי במשתתף שם שמים חיבר אחר עיין סובה מה ב ועל זה יש לדון שהרי אומרים שבח מיוחד אודות הקב"ה ושבח אחר אודות משה רבינו. אמנם יל"פ דמכיון שמשוים הקב"ה ומשה רבינו וישראל לשבחם נראה כהשוויה ח"ו, עכ"ד.
עוד יש להעיר בפיוט זה, דלא מצאנו פיוטים ושבחים על נברא חוץ מכאן, [ושיר בר יוחאי] .
עוד צ"ע אמאי מכנים את משה כבן עמרם, שזה גנאי כמבואר ברש"י שלח יג, ל. [וראה בס' תשואות חן עה"ת לר' יוחנן רודנסקי שליט"א דרצה לאר דמשבחים את העונה של משה שזכה בזכות זה לתורה וצ"ע].
עוד צ"ע מה הכונה אין ברוך כבן עמרם, וכי משה היה יותר ברוך מאברהם, מנלן דבר זה. וכן שאר השבחים על מה אין צדיק כבן עמרם, זאת מנלן, דתורה כלל לא מצאנו שבח כזה וצ"ע.
עוד צ"ע מה הכונה אין ותיק כבן עמרם, הרי אומרים בתפילה הועד והתיקות לחיי עולמים. וא"כ הותיק הוא הקב"ה, וכיצד אפשר לומר דבר זה על משה, ואולי הכונה אין ותיק מבני אדם כמשה.
עוד צ"ע מה שאומרים אין נביא כבן עמרם, והרי אמרו חז"ל (ספרי וזאת הברכה שנז) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור. וא"כ זה לא מדיוק לומר אין נביא כבן עמרם. [שמעתי הערה זו מרבי אליהו ויספיש שליט"א].
על כן לענ"ד ראוי שלא לומר פיוט זה בשמחת תורה, ולישאר עם פיוטים שמסורים בידינו.

1ברשימות כתוב שאמר הגר"ד "שזה ניגון חסידי ואין לאמרו", רק למען הדיוק לא כתבנו דבר זה בספר, כיון שהשיר הוא ספרדי במקור, רק המגיד הכניס אותו לסדר שמחת תורה וכדלהלן.
2ראה אוצר השירה והפיוט של א' דוידזון 2982 את המקומות העתיקים שמופיע השיר
3המקור היחיד שמצאתי אצל בני אשכנז שאמרו פיוט זה הוא בס' בינו שנות דור ודור (עמ' ע"ה) מביא רבי שריה דבליצקי שליט"א שהיה מנהגו של רבי יוסף צבי הלוי אב"ד יפו לשיר פיוט זה. אמנם בסידור יעב"ץ זה נמצא אבל כנראה מתוספות של השנים המאוחרות [ולא מהדורה הראשונה]. ובס' שולחן הקריאה בילקוט דוד עמ' צ"ב מביא דבר זה מכבוד הלבנון.
אצל החסידים מצאנו שאמרו פיוט זה, בס' הליכות חיים צאנז אלול תשרי עמ' רפ"ב מובא שמנהג האדמו"ר לשיר את זה בשולחן. וכן מנהג סקווירא כמובא לוח מעגל השנה. וכן מנהגי קאמרנא עמ' קטז. ובחוברת אור המזרח ניסן תמוז תשמ"ה כרך לג עמ' 198 מספר על הראי"ה ששר פיוט זה. [בשינוים מסוימים].

עוד יש להעיר בפיוט זה, דלא מצאנו פיוטים ושבחים על נברא חוץ מכאן, [ושיר בר יוחאי] .

עוד צ"ע מה הכונה אין ברוך כבן עמרם, וכי משה היה יותר ברוך מאברהם, מנלן דבר זה. וכן שאר השבחים על מה אין צדיק כבן עמרם, זאת מנלן, דתורה כלל לא מצאנו שבח כזה וצ"ע.

ישבב הסופר כתב:ביום שמחת תורה נהגו לשיר שירים ופיוטים לספר בשבחו של משה רבנו, כפיוט "מי עלה למרום" ועוד. פיוטים אלו עתיקים, ונמצאים בשלימותם במחזור בני רומא -למשל.
טענות קלושות וחלקן משונות.

עוד יש להעיר בפיוט זה, דלא מצאנו פיוטים ושבחים על נברא חוץ מכאן, [ושיר בר יוחאי] .

יתר10 כתב:

ישבב הסופר כתב:ביום שמחת תורה נהגו לשיר שירים ופיוטים לספר בשבחו של משה רבנו, כפיוט "מי עלה למרום" ועוד. פיוטים אלו עתיקים, ונמצאים בשלימותם במחזור בני רומא -למשל.
טענות קלושות וחלקן משונות.

הטענה הראשונה שמשתף שם שמים וד"א לכאו' טענה חזקה

עשוי לנחת כתב:יש גם פיוט כירי רם, לא?! מה מקורו?
[לא זוכר בדיוק, שמעתיו לפני זמן רב]

הגהמ כתב:כך נמסר באיזה מחזורים, אבל לכאורה היא קביעה מאד מוזרה. חדא - הלחן הנפוץ כיום ברוב/כל הקהלות הוא לחן מזרחי מפורסם, ואין להעלות על הדעת שבזמן קצר יחסית מאז ימי המגיד מקוז'ניץ נתגלגל הפיוט לעדות מזרחיות שהקנו לו לחן משלהן, ושוב נתגלגלה חזור לשאר העדות עם הלחן המזרחי. ועוד - לדעתי חזותו של הפיוט מוכיחה על ספרדיותה. נדמה לי שהבדל עיקרוני בין פיוטי הספרדים לפיוטי האשכנזים הוא שילוב שם אדנו"ת בחרוזים, שהספרדים רגילים בכמו אלה ואינם מסתייגים גם מביטוי שם אדנו"ת כשהוא נכלל בפיוט, ואילו האשכנזים נמנעים מזה כנודע. ומשכך כמה קשה לחשוב שהמגיד מקוז'ניץ יחבר פיוט שכל בית מחרוזיו יפתח באין... כאדנ"י.

עתניאל בן קנז כתב:הכוונה שהמגיד מקוז'ניץ נהג לומר בשעת ההקפות פיוט זה. ותל"מ. ומעולם לא התיימר אדם לומר שהמגיד חיבר את הפיוט.

מִפִּי אֵל הוא פיוט שנאמר בקהילות רבות כחלק מההקפות בשמחת תורה, בדרך כלל בניגון עליז. הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע. יש הטוענים שנכתב על ידי רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ.

הגהמ כתב:

עתניאל בן קנז כתב:הכוונה שהמגיד מקוז'ניץ נהג לומר בשעת ההקפות פיוט זה. ותל"מ. ומעולם לא התיימר אדם לומר שהמגיד חיבר את הפיוט.

במחזור עם תרגום אנגלי הוצאת ארטסקרול נאמר שיוחס להמגיד מקאז'ניץ, וגם בויקיפדיה נאמר כלשון הזה:

מִפִּי אֵל הוא פיוט שנאמר בקהילות רבות כחלק מההקפות בשמחת תורה, בדרך כלל בניגון עליז. הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע. יש הטוענים שנכתב על ידי רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ.

הרה"ג רבי ישראל גולדברג כתב:3) המקור היחיד שמצאתי אצל בני אשכנז שאמרו פיוט זה הוא בס' בינו שנות דור ודור (עמ' ע"ה) מביא רבי שריה דבליצקי שליט"א שהיה מנהגו של רבי יוסף צבי הלוי אב"ד יפו לשיר פיוט זה. אמנם בסידור יעב"ץ זה נמצא אבל כנראה מתוספות של השנים המאוחרות [ולא מה[מה]דורה הראשונה]. ובס' שולחן הקריאה בילקוט דוד עמ' צ"ב מביא דבר זה מכבוד הלבנון.
אצל החסידים מצאנו שאמרו פיוט זה, בס' הליכות חיים צאנז אלול תשרי עמ' רפ"ב מובא שמנהג האדמו"ר לשיר את זה בשולחן. וכן מנהג סקווירא כמובא לוח מעגל השנה. וכן מנהגי קאמרנא עמ' קטז. ובחוברת אור המזרח ניסן תמוז תשמ"ה כרך לג עמ' 198 מספר על הראי"ה ששר פיוט זה [בשינוים מסוימים].

היא שיחתי כתב:

עוד צ"ע מה הכונה אין ברוך כבן עמרם, וכי משה היה יותר ברוך מאברהם, מנלן דבר זה. וכן שאר השבחים על מה אין צדיק כבן עמרם, זאת מנלן, ד[ב]תורה כלל לא מצאנו שבח כזה וצ"ע.

יעוי' בדברים רבה ריש פרשת וזאת הברכה שם יש התדיינות מי גדול ממי משה רבינו או האבות והמסקנה שמשה רבינו ואיני זוכר בדיוק הנושא ויש לבדוק אך מופיע בעוד מדרשים

דברים רבה פי"א, ג כתב:וזאת הברכה, זה שאמר הכתוב: רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. מהו ואת עלית על כולנה? מדבר במשה, על שנתעלה יותר מן הכל. כיצד?
אדה"ר אומר למשה: אני גדול ממך, שנבראתי בצלמו של הקב"ה. מנין? שנאמר: ויברא א"לדים את האדם בצלמו. א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה כבוד שניתן לך, ניטל ממך, שנאמר: ואדם ביקר בל ילין, אבל אני, זיו הפנים שנתן לי הקב"ה עמי הוא. מנין? שנאמר: לא כהתה עינו ולא נס לחה.
דבר אחר, נח אמר למשה: אני גדול ממך, שניצלתי מדור המבול. א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך, ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי, והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל. מנין? שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
למה הדבר דומה? לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטין: אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו. ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו. למי היו מקלסין, לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו?! כך נח, לא הציל אלא את עצמו. אבל משה, הציל את עצמו ואת דורו. הוי, ואת עלית על כולנה.
דבר אחר, אברהם אומר למשה: אני גדול ממך, שהייתי זן לעוברים ולשבים. א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך. אתה היית זן בני אדם ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולים. ולא עוד, אלא את היית זן בישוב, ואני הייתי זן במדבר.
יצחק אמר למשה: אני גדול ממך, שפשטתי צוארי על גבי המזבח, וראיתי את פני השכינה. א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך, שאתה ראית פני השכינה וכהו עיניך. מנין? דכתיב: ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות. מהו מראות? מראות בשכינה. אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני. מנין? שנאמר: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
יעקב אמר למשה: אני גדול ממך, שנפגשתי עם המלאך וניצחתי אותו. אמר לו משה: אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך, ואני עולה אצלן בפירבורין שלהן, והן מתייראין ממני. מנין? שנאמר: מלכי צבאות ידודון ידודון וגו'.
לפיכך אמר שלמה, רבות בנות עשו חיל וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ונתעלה מן הכל, הוא יברך את ישראל - וזאת הברכה.

לבי במערב כתב:בעברי בין בתרי האשכול דנן, אמרתי אבוא א'עירה מאשר אתי בבית.

איש_ספר כתב:3) המקור היחיד שמצאתי אצל בני אשכנז שאמרו פיוט זה הוא בס' בינו שנות דור ודור (עמ' ע"ה) מביא רבי שריה דבליצקי שליט"א שהיה מנהגו של רבי יוסף צבי הלוי אב"ד יפו לשיר פיוט זה. אמנם בסידור יעב"ץ זה נמצא אבל כנראה מתוספות של השנים המאוחרות [ולא מה[מה]דורה הראשונה]. ובס' שולחן הקריאה בילקוט דוד עמ' צ"ב מביא דבר זה מכבוד הלבנון.
אצל החסידים מצאנו שאמרו פיוט זה, בס' הליכות חיים צאנז אלול תשרי עמ' רפ"ב מובא שמנהג האדמו"ר לשיר את זה בשולחן. וכן מנהג סקווירא כמובא לוח מעגל השנה. וכן מנהגי קאמרנא עמ' קטז. ובחוברת אור המזרח ניסן תמוז תשמ"ה כרך לג עמ' 198 מספר על הראי"ה ששר פיוט זה [בשינוים מסוימים].

אם הפיוט נמצא בסידור יעב"ץ - הרי שיש כאן יותר ממקור יחיד [אף אם נוסף ע"י המו"ל, ולא ע"י היעב"ץ עצמו].
איני מבין כ"כ מהו ה"מקור" (היחיד!) מס' 'בינו שנות דור ודור' (בלא קשר למחברו החשוב זלה"ה). הלא זה 'מקרוב' הוא - אך מאה שנה מקודם, ואף גם זאת - מנהגו של יחיד.
ס' 'שולחן הקריאה' בשם 'כבוד הלבנון' אינו מקור כלל, כיון שמדבר אודות מנהג הספרדים!
בענין מנהג חסידים לשורר פיוט זה: אפשר ויש בנו"ט להוסיף, שבחב"ד לא ראיתי הקפדה או מנהג לשוררו בשמח"ת - אבל כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע חיבב ניגון זה, ושוררו (או הורה לנגנו) פעמים רבות בהתוועדויותיו [ויתכן שאף ב'הקפות' דשמח"ת, אך איני יודע בבירור ובאלו שנים].

תוך כדי דיבור כתב:וגם הקושיה על אין נביא וכו', הא איכא בלעם

איש_ספר כתב:רבי דוד קאהן שליט"א בס' משאת כפי ח"ז עמ' קפ"ז מעיר עוד, שיר זה צע"ג שאומרים על משה רבינו שאין ותיק וישר ורחום כמוהו ובינויים אלו משתמשים אצל הקב"ה ומכיון שישנם ארבעה נושאים בשיר הקב"ה משה תורה וישראל הוי כאילו אומרים שמשה עולה על הקב"ה במידות אלו ואי אפשר לומר זה. וראיתי שהגר"ח מבריסק זצ"ל הקפיד שלא לשיר שיר זה מטעם דהוי במשתתף שם שמים חיבר אחר עיין סובה מה ב ועל זה יש לדון שהרי אומרים שבח מיוחד אודות הקב"ה ושבח אחר אודות משה רבינו. אמנם יל"פ דמכיון שמשוים הקב"ה ומשה רבינו וישראל לשבחם נראה כהשוויה ח"ו, עכ"ד.

עושה חדשות כתב:

איש_ספר כתב:רבי דוד קאהן שליט"א בס' משאת כפי ח"ז עמ' קפ"ז מעיר עוד, שיר זה צע"ג שאומרים על משה רבינו שאין ותיק וישר ורחום כמוהו ובינויים אלו משתמשים אצל הקב"ה ומכיון שישנם ארבעה נושאים בשיר הקב"ה משה תורה וישראל הוי כאילו אומרים שמשה עולה על הקב"ה במידות אלו ואי אפשר לומר זה. וראיתי שהגר"ח מבריסק זצ"ל הקפיד שלא לשיר שיר זה מטעם דהוי במשתתף שם שמים חיבר אחר עיין סובה מה ב ועל זה יש לדון שהרי אומרים שבח מיוחד אודות הקב"ה ושבח אחר אודות משה רבינו. אמנם יל"פ דמכיון שמשוים הקב"ה ומשה רבינו וישראל לשבחם נראה כהשוויה ח"ו, עכ"ד.

בס' ערוגת הבושם (הקדמון, לרבי אברהם ב"ר עזריאל) כתב - כל כינוי הנאמר על הקב"ה ולא נמצא על האדם במקרא כמו חנון ורחום וכיוצא בהן אין לומר על האדם.

אחרון התלמידים כתב:הערה: מה שכתב הרב אי"ס שיש פיוטים רבים על אנשים, הדבר נכון אבל רק בסידורי עדות המזרח.
אני לא ראיתי שום פיוט שעניינו הוא שבח על נברא בכל סידורי האשכנזים כולל כל הגלילות ואף החסידים. אם טועה אני אנא העמידוני על טעותי.

לארץ ולדרים כתב:

אחרון התלמידים כתב:הערה: מה שכתב הרב אי"ס שיש פיוטים רבים על אנשים, הדבר נכון אבל רק בסידורי עדות המזרח.
אני לא ראיתי שום פיוט שעניינו הוא שבח על נברא בכל סידורי האשכנזים כולל כל הגלילות ואף החסידים. אם טועה אני אנא העמידוני על טעותי.

הפיוט התקבצו-מי עלה למרום על מרע"ה לש"ת נמצא גם אצל האשכנזים בסידורים ומוזכר גם במנהגים ובלבוש.
וגם הפיוט אשר בגלל אבות בנים גדל הרבה ממנו עוסק במרע"ה