פורום אוצר החכמה

דרוש לי בדחיפות מקורות וידע אודות היגוי מילות יתגדל ויתקדש וכן יתברך האם בצירה או בפתח

עיין לוח ארש ע"פ המפתח בסופו ותמצא הרבה

בעיקרון זה צריך להיות בפתח כי זה בארמית
אבל הגר"א (כך הבנתי) סבר שהמקור הוא הפסוק והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל לח)וממילא זה אמור להיות בעברית בצירה.

יעויין בנספחים בסוף סידור אזור אליהו

אשר177 כתב:בעיקרון זה צריך להיות בפתח כי זה בארמית.

לא כך מבו' במחז"ו,
מובא כאן, וכאן.

אשר177 כתב:בעיקרון זה צריך להיות בפתח כי זה בארמית
אבל הגר"א (כך הבנתי) סבר שהמקור הוא הפסוק והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל לח)וממילא זה אמור להיות בעברית בצירה.

המשנ"ב כותב שכל הקדיש בארמית חוץ מתיבות אלו שהן בעברית ולכן זה בצירה והביא את הכתוב שהרב אשר177 הביא כאן. איני זוכר אם כתב בשם הגר"א.
שמעתי מומחים בלה"ק שגם בעברית יכול להיות בפת"ח. בכל אופן אם כדברי המשנה ברורה שבעברית צ"ל בצירי הרי שגם בברכת מודים "ועל כולם יתברך ויתרומם" וגם בברכת "נודה לך" שבברכת המזון "יתברך שמך בפי כל חי" וגם ב"שמת כלחי,: "בפי ישרים תתרומם" וכו' ו"יתפאר שמך מלכנו" צריכים להיות בצירי ולא בפתח

כדכד כתב:

אשר177 כתב:בעיקרון זה צריך להיות בפתח כי זה בארמית
אבל הגר"א (כך הבנתי) סבר שהמקור הוא הפסוק והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל לח)וממילא זה אמור להיות בעברית בצירה.

המשנ"ב כותב שכל הקדיש בארמית חוץ מתיבות אלו שהן בעברית ולכן זה בצירה והביא את הכתוב שהרב אשר177 הביא כאן. איני זוכר אם כתב בשם הגר"א.
שמעתי מומחים בלה"ק שגם בעברית יכול להיות בפת"ח. בכל אופן אם כדברי המשנה ברורה שבעברית צ"ל בצירי הרי שגם בברכת מודים "ועל כולם יתברך ויתרומם" וגם בברכת "נודה לך" שבברכת המזון "יתברך שמך בפי כל חי" וגם ב"שמת כלחי,: "בפי ישרים תתרומם" וכו' ו"יתפאר שמך מלכנו" צריכים להיות בצירי ולא בפתח

בארמית צריך לומר בפתח.
בלשון הקודש שייך לומר בין בפתח ובין בצירי, ואולי בפתח אף מצוי יותר במקרא.
בספר הפרדס וכן בעוד כתבי רש"י ותלמידיו כתבו שתיבות "יתגדל ויתקדש" אינן בארמית אלא בלשון הקודש.
באבודרהם ועוד כתבו שתיבות אלו בקדיש בנויות על לשון הפסוק "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי" (יחזקאל ל"ח כ"ג).
ברד"ק (מכלול ליק ס"ט ע"א) כתב ש"וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי" המנוקדות בפסוק בחיריק, נגזרות מ"יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ" בצירי, כי מ"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ" בפתח היה מנוקד "וְהִתְגַּדַּלְתִּי וְהִתְקַדַּשְׁתִּי" בפתח.
לפי זה יוצא שבקדיש צריך לומר "יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ" בצירי, וכן ניקד בסידורו המדקדק רז"ה, וכמותו נקט גם הגר"א כמובא במעשה רב, וכן כתב הפמ"ג בעקבות רז"ה, והעתיקו במשנה ברורה.
(ולכן בשאר מקומות, כגון "ועל כולם יתברך ויתרומם" "יתברך שמך בפי כל חי" "בפי ישרים תתרומם" וכו' "יתפאר שמך מלכנו" אין צורך לשנות לצירי)

המצדדים באמירת "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ" בפתח, עיקר טענתם היא שכך מנוקד בסידורים קדומים.
אלא שלא ברור שהניקוד בסידורים הקדומים הוא מוסמך כל כך (הסידורים החלו להיות נפוצים בזמן מאוחר יחסית, והניקוד בסידורים הוא ודאי מאוחר מאד, ואף בנוסח המקרא יש שיבושים לרוב בניקוד בספרים קדומים למרות כל מערך המסורה), ויש כאן הגיון רב בניקוד הצירי.

יש להעיר, שתיבת "תתקבל" היא ודאי בארמית, ואותה לכו"ע יש לנקד בפתח, ורבים טועים בזה.

כדכד כתב:

אשר177 כתב:בעיקרון זה צריך להיות בפתח כי זה בארמית
אבל הגר"א (כך הבנתי) סבר שהמקור הוא הפסוק והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל לח)וממילא זה אמור להיות בעברית בצירה.

המשנ"ב כותב שכל הקדיש בארמית חוץ מתיבות אלו שהן בעברית ולכן זה בצירה והביא את הכתוב שהרב אשר177 הביא כאן. איני זוכר אם כתב בשם הגר"א.
שמעתי מומחים בלה"ק שגם בעברית יכול להיות בפת"ח. בכל אופן אם כדברי המשנה ברורה שבעברית צ"ל בצירי הרי שגם בברכת מודים "ועל כולם יתברך ויתרומם" וגם בברכת "נודה לך" שבברכת המזון "יתברך שמך בפי כל חי" וגם ב"שמת כלחי,: "בפי ישרים תתרומם" וכו' ו"יתפאר שמך מלכנו" צריכים להיות בצירי ולא בפתח

בעקבות מה שהרב בעל קורא כתב אחרי דבריי נתעורר אצלי ספק
אבל לאחר שלמדתי את המשנה ברורה שוב ראיתי שהוא אכן כותב כמו שאמרתי שרק התיבות יתגדל ויתקדש הן בעברית ולכן צ"ל בצירי ושאר הקדיש הוא בארמית

בעל קורא כתב:יש להעיר, שתיבת "תתקבל" היא ודאי בארמית, ואותה לכו"ע יש לנקד בפתח, ורבים טועים בזה.

כפשוטו אתה צדוק. אבל קשה אצלי שהיעב"ץ בסידורו (דפוס ראשון) מנקד אותו בצירי וכן ר"ע ור"א מוילנא שינתה מפתח (סידור דרך שיח השדה מהדורא ראשונה ושניה) לצירי (סידור דרך שיח השדה מהדורא שלישית). והדבר טעון בירור וביאור.

מצורף מאמר להוכחת הגיית הפתח אף אם הוא לשון הקודש. עי' מקורות של הר"ד יצחקי בהערה 4.

כדכד כתב:

כדכד כתב:

אשר177 כתב:בעיקרון זה צריך להיות בפתח כי זה בארמית
אבל הגר"א (כך הבנתי) סבר שהמקור הוא הפסוק והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל לח)וממילא זה אמור להיות בעברית בצירה.

המשנ"ב כותב שכל הקדיש בארמית חוץ מתיבות אלו שהן בעברית ולכן זה בצירה והביא את הכתוב שהרב אשר177 הביא כאן. איני זוכר אם כתב בשם הגר"א.
שמעתי מומחים בלה"ק שגם בעברית יכול להיות בפת"ח. בכל אופן אם כדברי המשנה ברורה שבעברית צ"ל בצירי הרי שגם בברכת מודים "ועל כולם יתברך ויתרומם" וגם בברכת "נודה לך" שבברכת המזון "יתברך שמך בפי כל חי" וגם ב"שמת כלחי,: "בפי ישרים תתרומם" וכו' ו"יתפאר שמך מלכנו" צריכים להיות בצירי ולא בפתח

בעקבות מה שהרב בעל קורא כתב אחרי דבריי נתעורר אצלי ספק
אבל לאחר שלמדתי את המשנה ברורה שוב ראיתי שהוא אכן כותב כמו שאמרתי שרק התיבות יתגדל ויתקדש הן בעברית ולכן צ"ל בצירי ושאר הקדיש הוא בארמית.

ברור שאם 'יתגדל ויתקדש' הוא בארמית כמו שאר הקדיש (וכמו שכתב הרשב"א בשו"ת ה, נד "וכן ש"ץ אומר בלשון ארמי יתגדל ויתקדש שמיה רבה, להבין כל העם"), הוא צריך להיות בפת"ח.

אמנם אם 'יתגדל ויתקדש' הוא בלה"ק (כמו שכתב בספר הפרדס - מהדורת עהרענרייך עמ' שכג), יש לדון ב-ג' דרכים:

א. שכיון שגם בלה"ק מצינו משקל 'התפעל' בפת"ח, שפיר דמי לומר 'יתגדל ויתקדש' בפת"ח.

ב. שכיון שרוב משקל התפעל בלה"ק הוא בציר"י, כל היכן שמצינו משקל זה בתפילה צריך להיות בציר"י. ולפי"ז צ"ל גם 'תתברֵך צורנו' 'יתברֵך ויתרומֵם' וכן הגיה ר' זלמן הענא (שערי תפילה עג, קכג).

ג. שכיון שמצינו בלה"ק משקל זה גם בפת"ח, שפיר דמי לומר כך בשאר מקומות (יתברַך ויתרומַם ודומיו), אלא שכאן דוקא, כיון שמיוסד על הפסוק 'וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי' (יחזקאל לח, כג) שהוא ממשקל הציר"י (מכלול סט.) צריך להיות בציר"י.

הרז"ה נקט כדרך ב', והביאו הפמ"ג (משבצות זהב נו, א) וז"ל:

...גם שם [שערי תפילה סימן קכג] יתגדל ויתקדש עיי"ן [הפעל] בצירי, כי היא עברי, יע"ש.

אמנם בשם הגר"א (מעשה רב נד) כתבו:

נוסח הקדיש 'יתגדל ויתקדש' שני הדלתי"ן בצירי, כדעת רש"י בלקוטי פרדס שהוא לשון עברי.

וזה יש לפרש כדרך ג' דלעיל, שדוקא מילים אלו הם בצירי, ולא בשאר מקומות בתפילה. ואמנם לא מצינו בשם הגר"א על מלים אחרות בתפילה, אלא רק על 'יתגדל ויתקדש'.

עקבי כתב:מצורף מאמר להוכחת הגיית הפתח אף אם הוא לשון הקודש. עי' מקורות של הר"ד יצחקי בהערה 4.

במאמר הנ"ל כתב:


אמנם השמיט שדבר זה כתב הרד"ק (מכלול סט:) בשם רבי יעקב בן אלעזר:

(וההשגה שכתב שם על הרד"ק, כבר השיג הרז"ה בבנין שלמה עט.).

מעט דבש כתב:

כדכד כתב:

כדכד כתב:

אשר177 כתב:בעיקרון זה צריך להיות בפתח כי זה בארמית
אבל הגר"א (כך הבנתי) סבר שהמקור הוא הפסוק והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל לח)וממילא זה אמור להיות בעברית בצירה.

המשנ"ב כותב שכל הקדיש בארמית חוץ מתיבות אלו שהן בעברית ולכן זה בצירה והביא את הכתוב שהרב אשר177 הביא כאן. איני זוכר אם כתב בשם הגר"א.
שמעתי מומחים בלה"ק שגם בעברית יכול להיות בפת"ח. בכל אופן אם כדברי המשנה ברורה שבעברית צ"ל בצירי הרי שגם בברכת מודים "ועל כולם יתברך ויתרומם" וגם בברכת "נודה לך" שבברכת המזון "יתברך שמך בפי כל חי" וגם ב"שמת כלחי,: "בפי ישרים תתרומם" וכו' ו"יתפאר שמך מלכנו" צריכים להיות בצירי ולא בפתח

בעקבות מה שהרב בעל קורא כתב אחרי דבריי נתעורר אצלי ספק
אבל לאחר שלמדתי את המשנה ברורה שוב ראיתי שהוא אכן כותב כמו שאמרתי שרק התיבות יתגדל ויתקדש הן בעברית ולכן צ"ל בצירי ושאר הקדיש הוא בארמית.

ברור שאם 'יתגדל ויתקדש' הוא בארמית כמו שאר הקדיש (וכמו שכתב הרשב"א בשו"ת ה, נד "וכן ש"ץ אומר בלשון ארמי יתגדל ויתקדש שמיה רבה, להבין כל העם"), הוא צריך להיות בפת"ח.

אמנם אם 'יתגדל ויתקדש' הוא בלה"ק (כמו שכתב בספר הפרדס - מהדורת עהרענרייך עמ' שכג), יש לדון ב-ג' דרכים:

א. שכיון שגם בלה"ק מצינו משקל 'התפעל' בפת"ח, שפיר דמי לומר 'יתגדל ויתקדש' בפת"ח.

ב. שכיון שרוב משקל התפעל בלה"ק הוא בציר"י, כל היכן שמצינו משקל זה בתפילה צריך להיות בציר"י. ולפי"ז צ"ל גם 'תתברֵך צורנו' 'יתברֵך ויתרומֵם' וכן הגיה ר' זלמן הענא (שערי תפילה עג, קכג).

ג. שכיון שמצינו בלה"ק משקל זה גם בפת"ח, שפיר דמי לומר כך בשאר מקומות (יתברַך ויתרומַם ודומיו), אלא שכאן דוקא, כיון שמיוסד על הפסוק 'וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי' (יחזקאל לח, כג) שהוא ממשקל הציר"י (מכלול סט.) צריך להיות בציר"י.

הרז"ה נקט כדרך ב', והביאו הפמ"ג (משבצות זהב נו, א) וז"ל:

...גם שם [שערי תפילה סימן קכג] יתגדל ויתקדש עיי"ן [הפעל] בצירי, כי היא עברי, יע"ש.

אמנם בשם הגר"א (מעשה רב נד) כתבו:

נוסח הקדיש 'יתגדל ויתקדש' שני הדלתי"ן בצירי, כדעת רש"י בלקוטי פרדס שהוא לשון עברי.

וזה יש לפרש כדרך ג' דלעיל, שדוקא מילים אלו הם בצירי, ולא בשאר מקומות בתפילה. ואמנם לא מצינו בשם הגר"א על מלים אחרות בתפילה, אלא רק על 'יתגדל ויתקדש'.

מה שכתבתי הוא שהמשנ"ב נוקט כמו שכתבתי ואולי מקורו מהפמ"ג שהביא מר

עקבי כתב:

בעל קורא כתב:יש להעיר, שתיבת "תתקבל" היא ודאי בארמית, ואותה לכו"ע יש לנקד בפתח, ורבים טועים בזה.

כפשוטו אתה צדוק. אבל קשה אצלי שהיעב"ץ בסידורו (דפוס ראשון) מנקד אותו בצירי וכן ר"ע ור"א מוילנא שינתה מפתח (סידור דרך שיח השדה מהדורא ראשונה ושניה) לצירי (סידור דרך שיח השדה מהדורא שלישית). והדבר טעון בירור וביאור.

היעב"ץ ודאי סבר שיש לנקד בפתח, כמו שמאריך בזה בספרו לוח ארש סימן רנ"ז, וכתב שם בפירוש שאת כל לשונות שבח הקדיש יש לומר על דרך התפעל בפתח (כולל יתגדל ויתקדש).
למה בסידורו מנוקד הפוך מדעתו?
זו שאלה טובה, אולי לא הכל היה בשליטתו המלאה ויש דברים שהבחור הזעצער עשה מדעתו.

ע' לוח אר"ש עמ' מה הע' 155

אבאר את רמיזת הרב יאיר איתמר:

היעב"ץ כתב שנוסח סידורו הועתק מתוך סידור 'בית תפילה' של הרז"ה, ועבר על הנוסח לתקן הטעויות לדעתו, אך לפעמים נשמט ממנו.

לוח אֶרֶשׁ א, קיז
על 'הללוהו במנים ועגב'

הטיל בה (-הרז"ה) יו"ד. טעות גדול, והוא דגוש. ונכשלתי בו גם אני, בהיות גוף סדור תפלה שלי נדפס מתוך סדור 'בית תפלה' שלו, ולא עצרתי כח לתקן תחלה כל הטעיות שבו, אף על פי שהגהתיו בטרם מסרתיו לפועל. וכמו שככה כבר התנצלתי בהקדמת לוח ארש חלק ב (-על פרקי אבות).

וכן כתב בסידורו 'עמודי שמים':

וכן הוא בלוח ארש א, טז; א, שצד.

יאיר אתמר כתב:[size=85]במסורה הבבלית - והתגדַלתי והתקדַשתי, וספק אם המסורה הטברנית מקורית או תוצרת חוק ההדקקות (לשוננו נט עמ' 32).
אם הקדיש יסודו בבלי, ייתכן שגם אם עברית מקראית (ושל הפסוק הזה) כאן, יש לנקד פתח.
ואם לא, עדיין ייתכן שבתקופת (ובאזור) השאילה טרם פעלה חוק ההדקקות, או לא נהגה מסורת טבריה.
אפשריות אלו יכולות להצטרף לדברי הגיעב"ץ המקיים המסורת (המנקדת פתח).

ככל הנראה גם הצורה יתגדַּל וגם הצורה יתגדֵּל יסודם בצורה יתגדִּל, וחירק קצר בהברה מוטעמת בדרך כלל לא שורד אלא משתנה פעמים לצירי ופעמים לפתח, וכנראה בעין הפועל (שבדרך כלל כשיש בו תנועה היא מוטעמת) זה משתנה לפעמים לפתח גם בהברה לא מוטעמת.
כך שאכן גבי "והתגדלתי והתקדשתי" מסורת טבריה מקורית יותר, אלא שזה שהחירק הקצר לא התרחב לפתח כשהוא לא מוטעם זו לא ראיה שכשהוא מוטעם הוא צריך להשתנות דווקא לצירי ולא לפתח.

יאיר אתמר כתב:אולם כאן מודים רבים מהמחנה השניה (ב"ל עמ' 328-9, למשל), שפתח ראוי, והחיריק נוצר עקב חוק ההדקקות.

היכן מצאת הידקקות בעין הפועל? אני מעדיף לומר שתופעה זו לא קיימת מאשר שהיא קיימת ונדירה מאוד. אבל התרחבות מחירק לפתח בעין הפועל גם כשאינה מוטעמת זו תופעה שודאי קיימת.
עכ"פ לא קראתי את המחקרים שהפנית אליהם, ואם הם משכנעים יותר מטענתי אז שלחם נא אלי.

יאיר אתמר כתב:אם תרצה אוכל לשלוח חומר נוסף.

אם יש חומר בעברית אשמח שתשלח. איני יודע אנגלית.
אך לעצם הנידון באשכול, שים לב שגם אני הצדקתי את הגירסא בפתח (אלא שלדברַי מבחינה דקדוקית שתי הגירסאות נכונות באותה מידה ולכן יש לקיים את הפתח כי אין סיבה לשנות, ולדבריך אפשר לומר שהפתח נכון יותר).

יאיר אתמר כתב:ב"ל מוצאים הידקקות גם בילִדתיך ודומיו, וירִִשתם שאִלתיו/הו ופִשתם, מבעִתך,

לגבי ילִדתיך ודומיו אין לי הסבר לחירק.
החירק של וירִשתם הוא החירק שביסוד הצירי של וירֵשוה/ך.
וכן החירק של שאִלתיו/הו הוא החירק שביסוד הצירי של ושאֵלך ושל כי שם שאֵלונו (וכן בארמית מלה כדנה לא שְאֵל), וביסוד הסגול של שְׁאֶלְתֶּם.
לגבי ופִשתם אין לי הסבר לחירק (אבל זה לא עין הפועל...).
החירק של מבעִתך הוא החירק שביסוד הצירי של תבעֵת.

עץ הזית כתב:

יאיר אתמר כתב:ב"ל מוצאים הידקקות גם בילִדתיך ודומיו, וירִִשתם שאִלתיו/הו ופִשתם, מבעִתך,

לגבי ילִדתיך ודומיו אין לי הסבר לחירק.
החירק של וירִשתם הוא החירק שביסוד הצירי של וירֵשוה/ך.
וכן החירק של שאִלתיו/הו הוא החירק שביסוד בצירי של ושאֵלך ושל כי שם שאֵלונו (וכן בארמית מלה כדנה לא שְאֵל), וביסוד הסגול של שְׁאֶלְתֶּם.
לגבי ופִשתם אין לי הסבר לחירק (אבל זה לא עין הפועל...).
החירק של מבעִתך הוא החירק שביסוד הצירי של תבעֵת.

כן טען קימרון, אבל צריכים להניח שהתקיימו שני משקלים לפעלים אלו. (לגבי ופשתם ראה מאמרו הראשון של קימרון הע' 110.)

הספרות העיקרית היא באנגלית (וגרמנית), כך למשל מאמריהם של בלייק ושל רוול, עבודתו של הרוויניאן, ספרו של סוכ'רד ועוד. יש קצת בעברית, כמו מאמריו של קימרון, מאמרו של בן-חיים, מאמרו של יודיצקי בלשוננו עג, מאמרו של רבין בספר טור סיני, ומאמרו של בלאו על חוק פיליפי. גם בתורת ההגה שלו יש דיון מורחב בתופעות אלו, וכן בדקדוקו של ברגשטרסר. (לגבי התעתיקים חיוני לקרוא את הנאמר על הנושא בעבודתו של קנטור על המשושה.)

אבל כ"ז לא כ"כ רלוונטי לנושא האשכול, כי בין כך סביר שבמקור הייתה עה"פ של ההתפעל פתוחה, ושמסורת כזו רווחה לא רק בבל אלא גם בא"י בתקופה הקדם-טברנית, וכמו שציינתי.

יאיר אתמר כתב:כן טען קימרון, אבל צריכים להניח שהתקיימו שני משקלים לפעלים אלו.

כנראה המשקל המקורי בשרשים אלו הוא בחירק, והפתח הוא מתוך הנטייה להשוות את בניין פָּעַל בכל השרשים.

עץ הזית כתב:

יאיר אתמר כתב:כן טען קימרון, אבל צריכים להניח שהתקיימו שני משקלים לפעלים אלו.

כנראה המשקל המקורי בשרשים אלו הוא בחירק, והפתח הוא מתוך הנטייה להשוות את בניין פָּעַל בכל השרשים.

בלתי סביר בעליל. ירַש, שאַל מתועד באכדית ובשפות שמיות רבות, וכך גם דר"כ בעברית הטברנית, ועוד יותר במסורה הבבלית וענ"ש. דווקא הצורה הצרויה הנדירה יחסית, והבלתי מובנת לכאורה, היא המקורית? (קל יותר לומר שזה פרי ההידקקות, שבין כך פעל בילִדתיך ודומיו ובפִשתם ועוד.) את זה גם קימרון וסיון לא טענו.

מדוע הצורה הצרויה היא בלתי מובנת? כדרך שבשורש דבק הצורה המקורית של בניין קל היא בחירק, ששרד (כצירי) רק בהפסק ("דָּבֵק" במלכים ב'ג'ג', "דָּבֵקָה" ו"דָבֵקוּ" באיוב), ובשאר המקומות זה השתנה לפתח - כך גם בירש ושאל זה במקור חירק והשתנה כמעט בכל מקום לפתח.

קטֵל מציין במקורו מצב, והצירי מתקיים בצורות בעלות סופיות (אהבך, למשל) ובהפסק דר"כ. (דבק בכלל גזור-שם לפי המקובל.)

בעל קורא כתב:יש להעיר, שתיבת "תתקבל" היא ודאי בארמית, ואותה לכו"ע יש לנקד בפתח, ורבים טועים בזה.

כבר כתבתי שנראה שאתה צודק. אבל ראוי לציין שבכמה ספרים כתוב שתתקבל מנוקד בציר"י הוא אחד מחידושי רז"ה (אזור אליהו עמ' פ דקדוקי שי עמ' קי ועוד) אמנם בדקתי ומצאתי המילה תתקבל מנוקדת בציר"י בכמה סדורים שנדפסו קודם סידור בית תפלה לרז"ה (שנת תפ"ה)
דרך ישרה פפד"א תס"ג
אמשטרדם תס"ה
עבודת בורא תס"ז
דיהרנפורט תע"ד (והודפס עוד פעם בשנת תפ"ד)
ווילהרמרש תע"ח
ווילהרמרש תפ"ה
אמשטרדם תפ"ה
ויש עוד הרבה סידורים שנדפסו בין שנות תס"ג ותקס"ו (שנת הדפסת סדור שפה ברורה) שהמילה תתקבל מנוקדת בציר"י למרות ששאר הקדיש אינו מנוקדת כן ולמרות שבשאר חלקי התפילה לא הלכו בעקבות רז"ה.
ויש עוד הרבה סידורים שנדפסו בין השנים תס"ג עד תקס"ו (השנה שבה נדפסה סדור שפה ברורה) שהמילה תתקבל מנוקדת בציר"י למרות ששאר המילים בקדיש אינן מנוקדות כן, ואף על פי ששאר התפילה אינו מנוקד בדרכו של רז"ה.
וממה שראיתי בערך שמונים אחוז מהסידורים באותן שנים (תס"ג-תקס"ו) המילה תתקבל מנוקדת בציר"י. וביניהם סידור דרך שיח השדה מר"א ור"ע מווילנא (מהדורא שלישית שנת תפ"א), סידור היעב"ץ (שנת תק"ה) אף אם יש לפקפק קצת, וסידור הרב בעל התניא (שנת תקס"ג).