פורום אוצר החכמה

כמדומה שהפייטנים לא חיברו "זמירות" בשביל יום טוב. האם יש הסבר טוב למה לא?
גם למה לא עשו זמירות בשביל סעודה שלישית? אני יודע שהזמירות שיש בידינו לא נועדו דווקא בשביל סעודה מסוימת ושיכולים "ללוות" מזמירות הלילה והיום לצורך סעודה שלישית, מ"מ למה לא הדפיסו מעולם (בדפוסים הקדמונים) זמירות מיוחדות לס"ג?

לגבי סעודות שבת הבן איש חי חיבר פיוט לכל סעודה מסעודות שבת בשמו של בעל הסעודה.
לגבי ימים טובים נתקן לכל יום טוב פיוטים בפני עצמם.
לדוגמא אצל הספרדים
סוכות: סוכה ולולב, יה את סוכת דוד, ידך תנחני.
פסח: מלך גואל ומושיע, נכון לבו, יום ליבשה.
שבועות: יום יום אודה, תנו כבוד לתורה, תורת אמת.
שמחת תורה: יש כמעט ספר שלם.
ואם אינני טועה במחזור כמנהג ארם צובא ונציה רפ"ז יש אוסף פיוטים לשבתות מועדים ואירועים די גדול.

אז השאלה שלי היא על פייטני אשכנז.

האריז"ל כן תיקן זמירותיו לכל סעודה במיוחד, כולל סעודה ג'.

פעם שמעתי ש'יה אכסוף' נתקן לסעודה ג', שכן אומרים שם 'הצל מאחרי לפרוש מן השבת...'

גרשון כתב:
פעם שמעתי ש'יה אכסוף' נתקן לסעודה ג', שכן אומרים שם 'הצל מאחרי לפרוש מן השבת...'

ברותא.

סתם כסברא בעלמא, נראה ששמחת יו"ט בעת הסעודה אמורה להיות יותר 'משוחררת' מאשר בשבת קודש, להרבות יותר בשתיית יין המשמח וכיו"ב, ואולי לכן פחות מתבקשת ה'מסגרת' המסודרת של ה'זמירות'. אולי גם יש את מה שתיקן משה רבינו ללמוד הלכות חג בחג כו', דבר שאינו כ"כ בשבת.

זמירות שבת לא "נתקנו"...
כל הרוצה לזמר בשבת יכול לזמר, ונכתבו כמה פיוטים נחמדים לשורר בשבת, אבל זה לא תקנה. וממילא גם מה שמזמרים ביו"ט כמו קטעים מהתפילה ומההלל וכיו"ב. הם בהחלט מתאימים לא פחות משירים שנכתבו במיוחד לצורך זה.

במשנ"ב [רפ"ט סק"ה] הביא להרוקח ד"אחר שאכלו יש מזמרין זמירות שבת", וכן מביאים מהזוהר [להלן], וכן איתא בשתי ידות המובא להלן, ופוק חזי למנהג ישראל המוכח שתיקנו זמירות והוא דבר פשוט [וכן איתא רבות ספרי האחרונים ואכמ"ל], ומדוע א"כ לא מזמרין ליו"ט.

והשאלה היא גם באופ"א, מדוע לא מצינו שנתייסדו ונתקנו מפייטני אשכנז זמירות ליום טוב, מה שמצינו לפייטני הספרדים וכפי שהזכירו למעלה, ומצאתי מביאים למהר"ם די לוזאנו בספרו שתי ידות [ונציה שע"ח דף ק:] דכתב ז"ל "וממה שראוי שתדע כי היה מנהג ישראל בימים הקדמונים לשורר להשם יתברך בליל שבת ובמוצאי שבת, וכן בלילי יום טוב ובמוצאיהם, והמנהג הזה עדיין מחזיקים בו בני אשכנז ואיטליה וזולתם" וגוברת הפליאה איה מנהג בני אשכנז ופיוטיהם ליום טוב.

ואכן מהעולה בעיון מקדמונים בטעם הזמירות בשבת נראה הטעמים מוסבים דווקא על יום השבת וכגון מ"ש בספר חסידים [סי' רע"א ותתשמ"ז בשם תשובת ר' משולם] "ויברך אלוהים את יום השביעי ולא פי' במה אלא באותן דברים שקלל איוב את יומו [פרק ג'] תשכון עליו עננה כו' ואל תבוא רננה כו' מכלל שבירך את השבת באור ומצווה שישב וירנן בשבתות שנאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון" כו' יעוי"ש, וזה אין שייך ביו"ט שלא ברכו הכתוב. וכן בזוהר [ח"ג רעב:] שאמרו שם ד"ובשבת כו' דצריך לתקנה ליה מסיבא שפירא כו' כמאן דתקין חופה לכלה דשבתא איהי מלכתא ואיהי כלה כו' וצריכין לאתערא שירה וחדווה לפתורה לגבה" כו', משמע שהוא עניין דשבת כלה ומלכתא היא, משא"כ ביו"ט.

וראיתי מביאים טעם, דבשבת היא למנוחה, בלא טרדות, ושפיר הוא עת לזמר ולקלס להקב"ה שירות ותשבחות, משא"כ ביו"ט הטרוד בענייני אוכל נפש,
אך כל זה לא אהני לזמירות שבת ביו"ט החל בשבת, מדוע רבים אוחזים במנהג להימנע מזמירות, בשעה שליכא לטעמים הנ"ל, הרי זהו גם יום השבת [האסור נמי באו"נ], ואף שלום עליכם יש נוהגים שלא לומר כדהביא במט"א באלף המגן [תקפ"ג א'],ומאי טעמא.
ובספר פסק"ת [תע"ג אות ב'] הביא למ"ש בספר שפתי צדיק [לפסח אות ע"ב], דאין נוהגים לומר זמירות האר"י בשבת חוה"מ "כי בכל שבת שהאדם מתגשם בימי המעשה מזמרים זמירות האר"י להתעורר על ידם לקבל קדושת השבת, משא"כ בחוה"מ שנכנסים מיו"ט לשבת אין נצרך לזמירות אלו" ולא מצאתי לספר זה, ועכ"פ הוא אך בנותן טעם לזמירות האריז"ל, ועל אחרים מה יהא עליהם.

אודה לתגובה בעניין.

הטעם הפשוט להמנעות מזמירות השבת הוא מפני כבוד המועד (ויש שמשו"ה נוהגים לאומרם בלחש). וראה 'אוצר מנהגי חב"ד - תשרי' ס"ע עג ואילך.

הטעם שבס' 'שפתי צדיק' הוא, כמובן, לאותם הנוהגים שלא לומר שום זמירות מלבד מה שיסד האריז"ל.

לבי במערב כתב:הטעם הפשוט להמנעות מזמירות השבת הוא מפני כבוד המועד (ויש שמשו"ה נוהגים לאומרם בלחש).

אכן, נשכח ממני טעם זה שמפניו אין אומרים קבלת שבת וכדאיתא בשע"ת ריש סי' ע"ר.
א"כ נותרנו בקושיא המוקדמת מדוע לא תיקנו הזמירות ליו"ט.