פורום אוצר החכמה

ראה בעמ' 3 מעשה מופלא.

כמובן אין בהעלאת גליון זה הסכמה לגופו של גליון.

בהזדמנות זאת אדרוש מאי טעמא דמילתא, לנוסחא דידן דרווח בכל ספרי קדמונים ותפוצות ישראל שלא להזכיר ברית ותורה בברכה מעין שלש? ועוד זאת, יש פוסקים דסברי להלכה שבגוונא שמחויב ברכת המזון ובירך ברכה מעין שלש אינו יוצא יד"ח משום שלא הזכיר ברית ותורה, כ"כ בשו"ת אגורה באהלך, ובשו"ת מהרש"ג ובשו"ת ערך שי, כפי שהביא דבריהם בשו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סי' יב, ויעו"ש שנחלק בזה, ומעתה צ"ב למה נגרעה ברכת מעין שלש בפרט זה.

הלכות ברכות לריטב"א פרק ו

ז. שאר נוסח הברכות הוא מדבריהם, וטעם גדול יש לאומרם בלשונם, וצריך להזכיר ברית ותורה בברכת הארץ, ושיקדים ברית לתורה, וארץ חמדה טובה ורחבה, ומלכות בית דוד בבנין ירושלם, ואם לא אמר לא השלים חובתו כראוי וכרצון חכמים, [ו]אע"פ כן יצא מכיון שאין חיוב זה מן התורה, ולפיכך לא תקנום בברכה אחת מעין שלש שהיא מן התורה.

אבל יש דעות בראשונים שהם כן דאורייתא, ולפ"ז צ"ע קו' פותח האשכול.

ונראה דכיוון דמעין ג' לרוב השיטות דרבנן, הסתפקו להזכיר דבר אחד מכל ברכה, ואף לשיטות שמעין ג' דאורייתא, י"ל דרק עצם הברכה מדאורייתא, אך אינה צריכה לכלול כל מה שדאורייתא בברכת שלוש.

אולי לסוברים שברית ותורה מהתורה צריך באמת להזכירה בברכת מעין ג.
וכמו שהנוסח כן במחז"ו ובאבי העזרי הובא במרדכי ובפרדס וברוקח [הובאו בבירור הלכה ח"ו]. ועל מי הקושיא.

כמה מ"מ מ'שמעתתא דברכות' לגרש"מ בן שלמה
מרדכי סוף רמז קנ מראביה לומר ברות ותורה
וכן אור זרוע הל' סעודה קפא ורבינו חננאל מד.


רא"ה מד. מט. וריטב"א מד. ובהלכות פ"ו ה"ז דאין דין הזכרת ברית ותורה מעכב בדיעבד
ומאירי מט. שמעכב בדיעבד והביא יש חולקים
טור סו"ס קפז ספק אם לעיכובא מכריע לעיכובא וכ"פ שו"ע שם ס"ג

וזה מכבר נסתפקתי בדין אשה מוציאה איש בברכת מעין ג'

דהנה התוספות בברכות כ: כתבו

נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן. פי' הקונטרס דסלקא דעתך דלא מחייבי מדאורייתא משום דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ ומה שנטלו בנות צלפחד חלק אביהם נטלו. ותימה כהנים ולוים נמי תבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים ידי חובתן בברכת המזון אלא י"ל דטעמא משום דכתיב על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ונשים ליתנהו לא בברית ולא בתורה ואמרינן לקמן (דף מט.) מי שלא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו והשתא קא מבעיא ליה כיון דלא מצו למימר ברית ותורה לא הוו אלא מדרבנן או דלמא כיון דלא שייך בהו הוי שפיר דאורייתא והא דלקמן מיירי באנשים דשייכי בברית ותורה:

ולכאורה אם הטעם משום ברית ותורה אזי במעין ג' תוציא
ואם הטעם משום ארץ אזי לא תוציא
אשמח לידיעות בזה

יש לציין שכמובן הרב בן שלמה מזכיר דברי המחזור ויטרי הנ"ל

היום הכל ידוע בעידן המחשבים

שם בעיקר עומד על כך שיש דבר חידוש שצריך להזכיר מלכות בית דוד במעין ג', וכתב דאין לזה חבר בראשונים

סוגיא זו נפתחת בדברי ראשונים. סוגיא דעלמא שאין מזכירים ברית ותורה במעין ג', ויש מהראשונים שהביאו מכאן ראיה שאין הזכרתם מד"ת. אכן כמה ראשונים נהגו לאמרה מהם ספר הפרדס מבית מדרשו של רש"י שכך מנהגו של "רבינו הגדול", והוא כנראה רבינו יצחק ב"ר יהודה רביה דרש"י; ראבי"ה, והובא במרדכי, ועוד. (וכ"ה בנוסח התפילה שבמחז"ו לליל פסח, ומשמע שכך נהגו בצרפת, אם כי לא היה מנהג פשוט והא קמן שבברכת מעין ג' במקו"א בספר ליתא, ופלא על המהדיר רא"ג שמילא פיו מים).

בין האחרונים ידוע האדר"ת שכתב ע"כ בכו"כ מקומות לתמוה למה נשמטה הזכרתן, ולעצמו נהג כאותם ראשונים שנהגו להזכירן. (כ"כ היה אדוק בתמיה זו, עד שבשעת פטירתו היו שפתיו מרחשין, ומספר הגרימ"ט שהטה אוזן לשמוע מה בפיו, ושמע שמלמל, מפני מה אין ברית ותורה במעין ג' !)

אציין שגם סבי זצ"ל נהג כך. וכן העידו על עוד כמה גדולים בדורות האחרונים.

לפני איזה זמן בא לידי סידור נאה נוסח איטליה, שהוציאו החכמים ר' אנג'לו פיאטלי ור' הלל סרמונטה, ניתן להורידו כאן https://docs.wixstatic.com/ugd/8cabfe_8 ... 7928df.pdf
בסידור הזה ניתן דגש על נוסח איטליה הראשוני, כזה שבא במחזור רמ"ו ועוד, טרם חלו בו שינויים.
והנה מצאתי שם הזכרת ברית ותורה במעין ג'
ואכן כ"ה במחזור רמו בסופו

אבל בשאר סידורים של איטליה כנראה אינו!
נפניתי לעיין בספרי הלכה המשקפים את מנהג איטליה:
בשבה"ל יש נוסח מעין ג, ואין שם ברית ותורה.
בספר תניא רבתי גם לא מצאתי.
אכן בתניא רבתי שי"ל ע"י מוה"ק ישנו! ושם בהערה שברוב כתה"י ובדפוס אינו (לא עיינתי במבוא כדי להבין למה קבעו בפנים נוסח של כת"י אחד)
ונראה איפוא שגם באיטליה לא היה מנהג פשוט
בספר התדיר טרם עיינתי.
================
לכאורה לסוברים שפהב"כ שנויה במחלוקת (ודלא כמאמ"ר) הרי שבכל אכילה נכנסים לסד"א של ברהמ"ז ומה מאד היה נכון להזכיר ברית ותורה לצאת במעין שלוש ידי ברהמ"ז.

לא עיינתי מעולם בשאר נוסחאות ישנות כמו אר"צ ורומניא אם יש שם ברית ותורה. ואשמח אם מי שיודע יודיע.
גם כדאי לערוך רשימה מסודרת של כל הראשונים שנהגו כך.

איש_ספר כתב:לכאורה לסוברים שפהב"כ שנויה במחלוקת (ודלא כמאמ"ר) הרי שבכל אכילה נכנסים לסד"א של ברהמ"ז ומה מאד היה נכון להזכיר ברית ותורה לצאת במעין שלוש ידי ברהמ"ז.

א. הרי הזכרת ברית ותורה אינה מדאו', אלא מדרבנן, וממילא כלפי זה הדרינן לספיקא דרבנן לקולא, וכנודע מהגרע"א ז"ל [דקאמר דכוותה לגבי מנין הברכות שאינו אלא מדרבנן].
ב. לדבריך, לא סגי בלא להזכיר גם מלכות בית דוד.

א.יש מהראשונים שסוברים שהוא מה"ת, וכך הכריע בנשמ"א (שמשום כך בספק אם הזכיר חוזר), ובבה"ל מפקפק על הכרעתו אבל לא מכריע בעצמו, והשאיר הדין על סב"ל.
ב. מלכות בית דוד לד"ה אינה מה"ת. (אף שברמב"ם נראה שהזכרת מלכות בית דוד חשובה יותר מברית ותורה וצ"ב). ויש מהראשונים שאף מזכירים מלכות בית דוד. וכך נהג הגאון אדר"ת זצ"ל.

הזכרת מלכות בית דוד היא דבר שיש בו בעיה מצד שני - שלא לכלול מלכות דוד ומלכות שמים בברכה אחת.
ואמנם יש לזה היתר, אבל עכ"פ יש מה לפקפק ולומר שנמצא חומרו קולו.

האדר"ת בתפילת דוד עמד על הערה זו אבל כמדומה שמצדד שאינה סיבה מספיקה להשמיט.

איש_ספר כתב:
לכאורה לסוברים שפהב"כ שנויה במחלוקת (ודלא כמאמ"ר) הרי שבכל אכילה נכנסים לסד"א של ברהמ"ז ומה מאד היה נכון להזכיר ברית ותורה לצאת במעין שלוש ידי ברהמ"ז.

א' המאמ"ר לא ממש סובר בצורה ודאית שאין כאן מחלוקת, ויותר נכון לצין לדעת הדה"ח שס"ל הכי.
ב' הרבה מהאחרונים ס"ל שלפהב"כ איכא דין פת מה"ת, אלא דרבנן לא חייבו ברכה"מ, או משום דבלא שבע הוי מדרבנן או דמה"ת סגי במע"ש, והחזו"א כבר נחית להוכיח מהכא דברית ותורה לא הוי מה"ת.
ג' מ"ש שבכל אכילה נכנסים לסד"א, אין לזה מובן- דהא סתם אכילה הוי פחות מכדי שביעה, ועיקר ההלכה דפחות מכדי שביעה, ליכא חיוב ברכה"מ מה"ת.

איש_ספר כתב:סוגיא זו נפתחת בדברי ראשונים. סוגיא דעלמא שאין מזכירים ברית ותורה במעין ג', ויש מהראשונים שהביאו מכאן ראיה שאין הזכרתם מד"ת. אכן כמה ראשונים נהגו לאמרה מהם ספר הפרדס מבית מדרשו של רש"י שכך מנהגו של "רבינו הגדול", והוא כנראה רבינו יצחק ב"ר יהודה רביה דרש"י; ראבי"ה, והובא במרדכי, ועוד.
.[/size]

כמד' גם באו"ז והרוקח.

אציין -להשלמת הענין- את שי' הרה"ק מקאמארנא שבפת הבאה בכיסנין אם אכל כדי שביעה חייב בברכת המזון מן התורה.
ישנו גליון שבועי ובו דברי תורה שנשמעו מפ''ק של הגרי''מ מורגנשטרן, ונפלאתי בדבר מה שקיבל עליו בל''נ לחוש לשיטה זו, ולא לשבוע מפהב''כ בלא לפטור בבהמ"ז. אשריו.

לענין כתב:אציין -להשלמת הענין- את שי' הרה"ק מקאמארנא שבפת הבאה בכיסנין אם אכל כדי שביעה חייב בברכת המזון מן התורה.

כ"כ האבן העזר בביאור דברי הב"י.

וכ"כ בעל התניא בסידורו (בסדר ברכות הנהנין) הלכה למעשה, שכל מי שאכל פהב"כ ושבע - לא ייפטר ממנה בלא ברכת המזון (ואם לא ברור שיש בזה קביעות סעודה - יאכל כזית פת כדי לברך ברהמ"ז).

ראוי להדגיש שהוא לא כתב כן כחומרא אלא הלכה למעשה.

שיהיה ברור, המדובר הוא במקום שאכל פחות משיעור של קביעת סעודה, ואעפ"כ בפועל שבע.

אכן. ולשון הרב בסדר ברכת הנהנין רפ"ב כן הוא:

" . . מיני לחמים שיתבאר שאין רגילין לקבוע סעודה עליהן אין מברכין עליהם המוציא וברכת המזון אלא לפניהם בורא מיני מזונות ולאחריהם מעין ג' אלא אם כן אוכל מהם כשיעור קביעות סעודה . .
ובשיעור זה רבו בו הדעות ולמעשה יש לנהוג . . אם אוכל פחות מכשש ביצים . . אם שבע ממנו יטול ידיו ויברך המוציא וברכת המזון עליו לבדו והוא שאכל כשיעור ד' ביצים אבל פחות מכן אם הוא שבע משיעור זה יברך על כזית לחם אחר תחלה המוציא ואחר כך ברכת המזון".

בראש האשכול העלה הרב הנוטר קובץ משנת תשע"ד ובו סיפור שסיפר ר' נחום שיינין שליט"א מאביו ר' מנדל זצ"ל שהופיע בחלומו ושלחו לרא"ד פרידמן, בנתיים גם הוא זצ"ל.

.

(שמעתי את הסיפור מעצמי מר' נחום שליט"א לפני עשור ויותר, זכורני שהוא סיפר שאביו ר' מנדל לא העלה בדעתו לשאול מהסבא את מקור הנהגתו, אלא שכעבור איזה זמן הטיל הסבא איזו משימה על ר' מנדל וזה ביצעה לשביעות רצונו, כשראה ר' מנדל שרוחו של הסבא טובה עליו, ניצל את שעת הכושר וביקש תשלום שכ"ט שיגלה לו הסבא רז הנהגה זו שהיתה נראית בעיניו מופלאה).דימתי שהבאתי את הסיפור פעם בפורום ושם ציינתי את הידוע כי נוסח התפילה שבמחז"ו אינו לר"ש ויטרי אלא הוא נוסח צרפת שכידוע אין בו אחידות ולכן במקו"א כך ובמקום אחר אחרת. אבל איני מוצא עתה.

והנה עכשיו שבט תשפ"ב הסיפור חוזר ומתפרסם.

אם יאמנו הדברים, הרי שר' מנדל אין לו מנוחה בעולם העליון זה כמה שנים מענין המחז"ו, עד שהוא עובר מבן לבן, מר' נחום לר' יוסף, ומרא"ד פרידמן לאהרן פרידמן...
סיפורים וגלגוליהם...

פורסם כבר קודם לכל הנ"ל - בשנת תשע"א.