פורום אוצר החכמה

פרסמתי כבר במקום אחר בפורום

---------------
השיר עם מקורותיו בקובץ המצ"ב וכאן גופו


בס"ד

יצחק מאיר ליכטשיין
אֶל אֶרֶץ הַמְּנוּחָה
מסע שילה, חנוכה תשע"ב

'מנוחה' זו שילה
(מגילה דף י ע"א)

אָז, בַּעֲלוֹת הַלֵּב עַל גָּדוֹת
בְּהִתְפָּעֵם הָרוּחַ מֵהוֹד-מַרְאוֹת
עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלַי בָּעִיר שֶׁחֻבְּרָה
וּבְחַגְוֵי לִבִּי אֵשׁ אֲצוּרָה

אֲחוּזָה נַפְשִׁי בִּצְבָתוֹת אַהֲבָה
שַׂרְעַפַּי - יְקוֹד, הֲגִיגַי - לֶהָבָה
כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי אֶל פְּנִינַת מְכוֹרָתִי
אֶל שְׂכִיּוֹת שִׁילֹה, חֶדֶר הוֹרָתִי.

מָה אֲעִידֵךְ, אֶרֶץ מְטֹהָרָה,
חֶלְקַת-אֱלֹקִים, נְסוּכַת נְהָרָה
פְּאֵר חֲבוּשָׁה, יִפְעַת יְרוּשָׁה
אֶבֶן הָרֹאשָׁה, לִמְנוּחָה וְלִקְדֻשָּׁה


בָּךְ נִקְהֲלוּ שְׁבָטַי, וְנַפְשָׁם דְרוּכָה
כִּי אָתָא מוֹעֵד, לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה
וַיַּעֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים
וַיַּפֵּל פּוּר הוֹד, וַיַּעֲלוּ תְּחוּמִים

אָז נָהַר כָּל שֵׁבֶט לְנַחֲלָת שָׁפְרָה
בְּחֶדְוַת בִּנְיָן, בְּלַהַט יְצִירָה
*
שִׁילֹה, מִשְׁכַּן אֵ-לִי וּדְבִיר אַרְמוֹנוֹ
וְשס"ט שָׁנִים בָּךְ סוּכַּת מְלוֹנוֹ
וְתָאֳמֵי מִזְבְּחוֹת , וְעוֹלָה עַל מוֹקְדָם
וְעָנָן קָשׁוּר עַל אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם

מְדוּדָה כִּבְרַת-אַרְצֵךְ, וּכְבֵית סָאתַיִם
וּנְפִילִים בָּךְ הִלְכוּ - צוֹפֵי הָרָמָתַיִם.
לֹא תִּקְרָה סוֹכֵכָה לָךְ, כִּי יְרִיעַת צָפִיר
וְתִיטַב לְנַפְשִׁי מִכֶּתֶם אוֹפִיר



מִשֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ זָכוּ כָּל צוֹפַיִךְ
סוֹכוֹת עֵינֵיהֶם בְּהוֹד נוֹפַיִךְ
אוֹפֶפֶת קְדֻשָּׁתֵךְ מֶרְחֲבֵי כָּל הַפֶּלֶךְ
כִּי בְּכָל הָרוֹאֶה יֹאכְלוּ מִשֻלְחַן הַמֶּלֶךְ

בָּךְ יְשִׁיש כְּהוּנָה נִצָּב עַל מִשְׁמַרְתּוֹ
וּנְסִיךְ נְבוּאָה אוֹחֵז בְּשׁוּלֵי אַדַּרְתּוֹ

וּכְבוֹא הַמַגִּיד מִשְּׂדֵה פְּלִשְׁתִּים
וַיִּתְחַלְחַל כֹּהֲנֵךְ מִבְּשׂוֹרוֹת בִּעוּתִים
הִבְלִיג עַל אֲסוֹנוֹ, בְּיוֹם חָרוֹן
אַךְ כָּרַע נָפַל, כִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן
*
רָחֲקוּ מִמֵּךְ בְּנֵי הָגָר וּקְטוּרָה
וְרַק נֶפֶשׁ בַּת-עַמִּי בְּנַפְשֵׁךְ קְשׁוּרָה
לָנֶצַח לֹא יוּעַם זִיו כְּבוֹדֵךְ
וְעַם זָר לֹא יָבֹא בְּסוֹדֵךְ
  
 


לעת האחרונה עלו לאוצר ג' ספרים הכונסים את מאמריו של ר"ש הכהן. והם נקראים ממשה עד עזרא, ע"ש עיסוקו בהוראת תקופת שיבת ציון.
בח"ב מתפרסם מאמר מרתק, אודות אזכוריו של משכן שילה בפיוטיו של ר"י נג'ארה, ומתוך כך יוצא הכותב לדון במקומו של משכן שילה, הזוכה לקדושה יתירה בתודעת האומה, ואף בדברי הפייטנים, אע"פ שקדושתו ההלכתית בטלה, אגב בירור משמעותו המיוחדת.

רצ"ב




ואגב ר"ש הכהן. ע"י חיפוש באוצר מצאתי שמכתבו המרתק של הגר"ש מן ההר אודות לימוד תנ"ך בקדושה ובסמיכות לשלחן חכמים, הכתוב בשפתו המיוחדת והציורית, ונדפס בראש ספרו מהר שלם, ממוען אל מחבר זה.

לא זכיתי להבין מהו הענין לשוב אל משכן שילה החרב, שכבר בטל ענינו ומאס בו קונו והיה לו להזכיר את בית המקדש?

יומא דף לט:
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה

לא זכיתי להבין שותא דמר מאי ניהו
הריח נשאר כדבר מציאותי (אולי גם ניסי) אבל וכי יש ענין במקום הזה שוב? הקב"ה מאס בו, ומה הענין לבקש שנשוב לשם?
ואגב לפני כשבועיים ראיתי חיבור מופלא (חדש מהתקופה האחרונה) על כל עניני משכן שילה בעמקות נפלאה איני זוכר שמו)

שייף נפיק כתב:לא זכיתי להבין שותא דמר מאי ניהו
הריח נשאר כדבר מציאותי (אולי גם ניסי) אבל וכי יש ענין במקום הזה שוב? הקב"ה מאס בו, ומה הענין לבקש שנשוב לשם?
ואגב לפני כשבועיים ראיתי חיבור מופלא (חדש מהתקופה האחרונה) על כל עניני משכן שילה בעמקות נפלאה איני זוכר שמו)

עי' בפי' הנצי"ב פרשת תצוה, בביאור הגמ' הנ"ל, מה טעם הריח בשילה ולא בירושלים, ויתכן שתמצא ישוב לשאלתך.

איש לוי כתב:עי' בפי' הנצי"ב פרשת תצוה, בביאור הגמ' הנ"ל, מה טעם הריח בשילה ולא בירושלים

ייש"כ

יפה מאוד.
אבל עדיין אין זה סיבה לבקש לשוב לשם, אלא אם כן תסביר שהמשורר כיוון לשוב למעלת משכן שילה שזה קצת דוחק.

רש"י פירש עה"פ שרפו כל מועדי אל בארץ, שלפשתים החריבו משכן שילה.
וי"ל שאותו זקן הריח בעיר שילה הסמוכה מקטורת שדבקה בכתלים כמו שהריחו ביריחו ובמכוור מהקטורת. ויש לעיין.
או אפשר שלא החריבו כולו עד היסוד ובשרידי הכתלים שנשארו הריחו הריח.

לעצם הענין באמת דברי המשורר צע"ג. ואף דכתי' בירמיה 'מקומי אשר בשיךה' כלומר עדיין שמו עליו. אבל לכתוב אל משכן שילה תשוב תעלני - ולא אל ירושלים תעלני, זה לא מובן.

מהנצי"ב שהביא הר"ר בקרו טלה נראה שהריח הוא לא ענין סתם גשמי אלא יש בו ענין מיוחד מה שנשאר הריח והוא נשאר כו"כ שנים, וכנראה הענין שקטורת עיקר ענינה שהיא לא כקרבנות שהם ענין אכילה ושתיה אלא לנחת רוח(ראה תנחומא סו"פ תצוה ופקודי אות ו משל למלך שנשא אשה) , ויש בזה אריכות דברים ואכמ"ל, ואם כן המכוון הוא שהנח"ר של משכן שילה היה לו המשכיות לשנים רבות עוד יותר מביהמ"ק וכמו שהאריך הנצי"ב.
ולזה כוונו, ואין צריך לחפש הריח בכתלים כי הוא במקום בעצם.

עי' בעמ' 2 במסגרת

יפה מאוד!!
יישר כחך!

אולי הכוונה למשיח (עד כי יבוא 'שילה', וברש"י ועוד)?

אם אינני טועה הפיוט המדובר פותח במילים 'יודוך רעיוני'(כך לפחות מופיע בספרו זמירות ישראל ונציה שנ"ט) ולא 'יודו לך רעיוני' שזהו פיוט אחר שנתחבר ע"י רבי ישראל אביחצירא זיע"א המכונה 'בבא סאלי'.

-

איש_ספר כתב:לעת האחרונה עלו לאוצר ג' ספרים הכונסים את מאמריו של ר"ש הכהן. והם נקראים ממשה עד עזרא, ע"ש עיסוקו בהוראת תקופת שיבת ציון.
בח"ב מתפרסם מאמר מרתק, אודות אזכוריו של משכן שילה בפיוטיו של ר"י נג'ארה, ומתוך כך יוצא הכותב לדון במקומו של משכן שילה, הזוכה לקדושה יתירה בתודעת האומה, ואף בדברי הפייטנים, אע"פ שקדושתו ההלכתית בטלה, אגב בירור משמעותו המיוחדת


ואגב ר"ש הכהן. ע"י חיפוש באוצר מצאתי שמכתבו המרתק של הגר"ש מן ההר אודות לימוד תנ"ך בקדושה ובסמיכות לשלחן חכמים, הכתוב בשפתו המיוחדת והציורית, ונדפס בראש ספרו מהר שלם, ממוען אל מחבר זה.

טעות גסה ממש, הרי בא לומר שהיה הקב"ה ולא אדם!!

רח"ל מהאי דעתא!!!