פורום אוצר החכמה

ראיתי שכתוב [בהידברות].
"סגולה מיוחדת שפותחת שערי שמיים לכל העניינים והישועות - מסתיימת היום (ד') בלילה
הסגולה מיוחסת לר' ישעיה מקרעסטיר - או בשמו הנוסף, ר' ישעיה שטיינר שחי בין השנים 1925-1852
בהונגריה, והיה מייסד חסידות קרעסטיר.
"ר' ישעיה מקרסטיר - היה אדמו"ר של רבבות אנשים", אומר הרב רפאל אביטן, שבשמו אנו מביאים עבורכם
את הדברים. "המעלה הגדולה שהוא זכה לה הייתה שגדולי הדור של אותה תקופה העידו עליו שיש לו שביל
מיוחד עבורו בשמיים, ושמה שהוא מבקש בשביל עם ישראל - מתקבל".
מדוע זכה דווקא ר' ישעיה לשביל מיוחד משלו בשמיים שבו עוברות כל התפילות היישר לכיסא הכבוד? "מלבד
העובדה שהוא שמר את ברית הקודש בשלימות גמורה, צדיקים העידו עליו שהיה בעל חסד עצום. ר' ישעיה
היה מארח בחצר ביתו מאות אנשים ולפעמים גם אלפים בכל יום, ומאכיל אותם. הוא בעצמו היה חותך לחם,
מגיש מרק ועושה טובות ליהודים יותר ממה שהוא יכול, כל ימי חייו. אמר 'אני עושה למעלה מהיכולת שלי
לעזור לבנים שלך, ובמידה כנגד מידה אני מבקש שתעזור גם אתה לילדים שלך - למעלה מהיכולת'".
נהוג להדליק נר לכבוד הצדיק ביום פטירתו, ולבקש בקשות. אך בשמו של הרב אביטן נאמר כי צדיקי אותו
הדור חיברו תפילה מיוחדת שיש לאומרה מיד לאחר שמדליקים את הנר לכבוד הצדיק, ובזכות זה ב"ה נושעים
בכל הישועות ובפרט בענייני הפרנסה.

ומאידך ראיתי כתוב

יש לחלק... שבראשון נכתב 'עשה עמנו חסד בזכות שעשה הצדיק ר' ישעיה' ואילו בשני (המצוטט בגליון דהגרמ"ש) נכתב 'כפי שעשה ר' ישעיה' ואף שאכתי יש לטעון שראוי היה יותר להזכיר זכות אבות וכדומה (וכי גדול ר' ישעיה מאאע"ה?) אלא שטענת ה'כפירה' (שגם בה יש לדון אם היא נכונה) כבר לא שייכת בכה"ג (ואולי עקב הביקורת תוקן הנוסח שכתבו 'צדיקי אותו הדור'...).

אולי זה תפילה שלא כהוגן, אבל כפירה ומינות?!

ברור שגם לפי הנוסח "כפי שעשה", כוונת המחבר הייתה "בזכות" או כעין זה. אלא שלא ניסח כראוי.
וכן בשאר המקומות בתפילה זו מורגש שהיה כדאי לשייף את הנוסח יותר.
כל התיאורים והכינויים בתחילת התפילה, לא נראים מתאימים כ"כ לעניין התפילה (והרי זה כאחד שיגיד: "השם צב-אות איש מלחמה, תן לי ללחם לאכול"). וכן "ובידו הפקדת מפתח פרנסה" - זה בכלל מנצח.

בקיצור, איני רואה כאן כפירה, אבל, בזהירות הייתי אומר, שמורגשת קצת רוח שטות שנושבת מנוסח זה...

לענ"ד יש כאן בעיה אחרת לגמרי, מה זה הדבר הזה "כי הוא המשביר וכו' ובידו הפקדת וכו'"? מילא בחייו, ע"פ הקבלה וחז"ל ייתכן שהצדיק הוא צינור ושביל לפרנסה לעולם, (בשביל חנינא בני) (וע"ע אוה"ח פ' קדושים), אבל לאחר פטירתו? היכן מצאנו כדבר הזה.
בודאי שזכות הצדיקים מועיל לחיים בעוה"ז, אבל לומר שמפתח הפרנסה בעוה"ז נמצא בידם גם לאחר פטירתן מן העולם? יש מקור לזה?