יאיר אתמר כתב:הניקוד המוטעה לכאו' נמצא גם בכת"י קדומים (כמו
זה זה זה ו
זה - ארבעת הראשונים שבדקתי), ואולי הוא משום אי-ההבחנה בין צירי וסגול שבהגייה האשכנזית הקדומה, ושרד במחזורים של ימינו, והערתי על כגון זה בנוגע ל
התרצה. הדבר טעון בדיקה.
וראה גם בפיוטו של ר' יוסף בן אביתור, ברוך אשר אשש דוק וחוג, שורה 6 (
פה).
הפשטן כתב:עזריאל ברגר כתב:אולי בגלל שבמקרא (יחזקאל ג,ז - היחיד שמצאתי שאינו נסמך) זה לא סיום משפט?
אני לא מכיר בלה"ק אפילו מקרה אחד שבו צירי וסגול מתחלפים באופן שתלוי בשאלה האם זהו סיום משפט (או נסמך).
באופן כללי, אם זה צירי, אז זה ישאר צירי תמיד
- דקדוקי הטעמים #36 - סגול-צירי.PNG (19.04 KiB) נצפה 11078 פעמים
ו
פה גירסת מאגרים (לפיהם הקטע הנידון הוא תוספת קדומה לחיבור דקדה"ט וזמנה בין השנים 800-900).
- צחות לשון העברים לרס''ג (דותן) עמ' 456 - סגול-צירי.jpg (123.08 KiB) נצפה 11140 פעמים
בודאי אינו כלל גורף, שהרי שֶבֶר בא נסמך ונֵדר מוכרת (וכמו שציין הרב 'הפשטן' בהודעתו
לעיל סעיפים ה
(ויש להוסיף ישעיה סה-יד) וז, ורבים כמותם). לא מצאתי חבר לרס"ג ובעל הקטע הזה שבדקדה"ט בשיטה זו, וראה גזניוס
93k הערה 4.
יאיר אתמר כתב:לפי ז'און-מוראוקה 96Ae יֶשע נֶצח חֶרֶם הם צורות הפסק ליֵשע נֵצח וחֵרם.
מצורף מאמריהם של מדקדקים נוספים שהניחו שקֶטֶל היא צורת הפסק וקֵטֶל הקשר בדר"כ. איני יודע אם ההנחה בנויה על מידע סטטיסטי או על תיאוריה.
וראה גם באואר-ליאנדר 72p.
והנה מאמר מעניין על 'היווצרות' משקל קֵטֶל, הכולל מידע סטטיסטי על צורותיה השונות:
יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:לפי ז'און-מוראוקה 96Ae יֶשע נֶצח חֶרֶם הם צורות הפסק ליֵשע נֵצח וחֵרם.
דעתו צריכה אצלי עיון גדול (אלא אם כן אניח שבפניו היו ספרים אחרים שאינם כשלנו, אלא שלא מצאתי).
חרם, מצינו רק בצירי - כולל כמה וכמה מקרי סוף פסוק, אבל בסגול - אין בכלל.
חֵרם ב
סוף פסוק נמצא רק: מיכה ז-ב, מלאכי ג-כד, ודבהי"א ב-ז. (באתנחתא עוד ששה: ויקרא כז-כא, דברים יג-יח, יהושע ו-יח, ז-א, ז-יב, ש"א טו-כא.) ומ"מ צדקת במש"כ שחֶרם לא מופיע בתנ"ך. הטעות נמצאת הן במהדורת 1993 והן במהדורת 2006 של ז'און-מוראוקה, ומקורה למעשה בדקדוקו המקורי של ז'און (לי יש את ההדפסה של 1947, שם תמצאנו בעמ' 237). בראש ספרו ז'און מציין שהוא השתמש בתנ"ך לעטעריס (המשכיל, ראה עליו
פה), ברלין 1910, ושמא שם מופיע בסגול.
יאיר אתמר כתב:בדקתי בחמשה חומשי תורה לטריס 1914, תנ"ך לטריס משנות התש"י, תנ"ך לטריס-ליעסער שנדפס באמריקה ג"כ משנות התש"י לערך, ונביאים אחרונים לטריס משנת תרפא, ובכל ההיקרויות נקוד חֵרם, בצירי. לא יכולתי לאתר עדיין תנ"ך משנת 1910 (אולי לרב מעט דבש יש), אבל אני משער שאין שינוי בין ההדפסות.
בכת"י הספרייה הבריטית
Add. 15451 (תנ"ך אשכנזי מהמאה הי"ג; כת"י זה מעניין מכמה בחינות, ראה תיאורו המפורט של גינזבורג במבואו עמ' 605) חרם צרוייה בהקשר
(ויקרא כז-כח1, כח2, כט, במדבר יח-יד, דברים ז-כו1, כו2, יהושע ו-יז, יח1, יח3, ז-א2, יא ,יב2, יג1, יג2, טו, כב-כ, ישעיה מג-כח, יחזקאל מד-כט, זכריה יד-יא) וסגולה בהפסק
(ויקרא כז-כא, דברים יג-יח, יהושע ו-יח2, יהושע ז-א1, יב1, ש"א טו-כא, מלאכי ג-כד, דבהי"א ב-ז; החריג היחיד הוא מיכה ז-יב, אך שם גם כתה"י שתמיד מנקדים חֶרם {Add. 14760 [נביאים משנת 1293, איטליני], Harley 1528 [תנ"ך מסביבת שנת 1300, ספרדי], Or. 4227 [תנ"ך מסביבת שנת 1300, אשכנזי], Harley 5774-5 [נ"ך משנת 1396, ספרדי], Ginsburg 1 [תנ"ך משנת 1419, צרפתי-איטליני], Add. 11657 [נביאים], Harley 5722 [נביאים], ותנ"ך דפוס שונצינו רמח} מנקדים חֵרם, אולי נחשבת למילה אחרת בגלל שפירושו רשת). שמא משתקפת בו מסורה הגורסת שינוי מפֵעל-פֶעל בהפסק, לפחות בחלק מהמילים. (ושמא הדבר קשור עם ניקוד חמת בבראשית כא-טו, שכת"י זה הוא מהיחידים שמנקדים חֶמֶת, וגם נמסר בה חֶ. וראה ספר הרקמה שער יט עמ' רכה שורה 20, ואולי בא להוציא מנוסח זה.) אולם גם בכ"י זה הרבה מילים במשקל קֵטֶל צרויים גם בהפסק (עשב עדר ספר ועוד).
לפי גינזבורג, בחמישה כת"י אשכנזיים נוספים מופיע חֶרֶם בהפסק (בלבד) אך רק בחלק מההיקרויות:
1. הספרייה הבריטית Add. 9403 (תורה הפטרות מגילות ואיוב, המחצה השנייה של המאה הי"ב, מופיע בו חֶרֶם בש"א טו-כא),
2. הספרייה הבריטית Add. 9400 (תורה מגילות והפט' משנת 1250c, חֶרֶם במלאכי ג-כד),
3. הספרייה הבריטית Add. 15282 (תורה מגילות והפט' משנת 1250c, חֶרֶם בש"א טו-כא),
4. הספרייה הבריטית Add. 9398 (נ"ך משנת 1300 לערך, חֶרֶם ביהושע ז-א1, ש"א טו-כא),
5. מוסקובה, Ginsburg 4 (תורה מגילות הפט' ואיוב, 1400-1410 לע'), חֶרֶם בש"א טו-כא.
התופעה קיימת גם בשני כת"י
ספרדיים:
6. הספרייה הבריטית Add. 15250 (תנ"ך משנת 1250c, חֶרֶם בדבהי"א ב-ז) ו-
7. Add. 15251 (תנ"ך משנת 1448, חֶרֶם בש"א טו-כא).
גם במספר דפוסים קדומים מופיע חֶרֶם בהפסק (בלבד) בחלק מההיקרויות:
1. Naples 1486-7 (כתובים, חֶרֶם בדבהי"א ב-ז, אבל בדפוס Naples 1491-3 גם ביהושע ז-יג1, בהקשר),
2-4. פיזרו שיא-ז, בומברג ונציה שיז (מק"ג דפו"ר), בומברג ונציה שכא (מק"ג - הדפוס השני), בשלושה אלה מופיע חֶרֶם בדבהי"א ב-ז.
האם מקורו של Jouon מדפוסים אלו (או מדפוס מאוחר שנדפס על פי אחד מאלו)? מסתבר שלא, כי הוא ציין אתנח מתחת ל'ח' של חֶ֑רֶם (הוא אינו משתמש באתנח לציין מקום ההטעמה). ושמא לא דק בזה ונמשך אחר האתנח שבדוגמותיו הקודמות: סֵ֑פר שָ֑בט סָ֑תר נֶ֑צח יֶ֑שע (כך אצלו).
הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:יאיר אתמר כתב:הפשטן כתב:וכן מה שיכול להפוך לקמץ - בסיום משפט, הוא ג"כ רק סגול (לאפוקי צירי): שלא עשני עבד, וכו'.
'סתר' חורג (ראה מכלול קנ ב).
נכון.
וגם שבט.
נכון.
ושמא גם עזר (ש"א ז-יב, וע"ע דבהי"א כה-ד ולא).
לגבי סתר ראה: Geoffrey Khan, Fragments From An Early Karaite Grammatical Treatise, Studia Orientalia 99 (2004), p. 125 (Trans. p. 130)
יאיר אתמר כתב:במשנה נדה ג-ה (כח.) 'ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו' (קביעה זו נוגעת לכמה הלכות חמורות, ראה בסוגיית הגמ' שם ובפוסקים בכמה מקומות), בפי' הגאונים (המיוחס לרה"ג על הגליון, עפשטיין-מלמד עמ' 112): 'פירוש מצח בלשון מקרא ופדחת בלשון חכמים', וכלשון זה ממש בר"ח שבת פ: (וע"ג ר"ח ב"מ ט.) וממנו בערוך ע' אפותא (וגם בע' פדחת פירש 'מצח' [וכתב בערוך השלם שפדחת היא פרסית למצח, וראה
פה], וע"ע ע' אנדיפי). וכן בפירוש המשניות להרמב"ם (וראה במהדו' ר"י קאפח בהע', וע"ע ביאת מקדש ח-ו) ובמאירי וברע"ב פירשו 'פדחת - מצח'. וכן פירש רש"י בכמה מקומות
(שבת נד: קנא: יבמות קכ. כתובות עה. בכורות מו:, וכן בריב"ן מכות כ: [ממילונו של אבינרי ומילון רש"י של הרב זאב ערבות, ויש לתקן ההיא דמכות]). וכן פירשו במצודות ירמיה ג-ג ותפארת ישראל נדה שם. וע"ע רגמ"ה בכורות מג:, ותשו' חתם סופר אבה"ע ב קמד. (בבכורות מו: מבואר ש'פדחת' הוא עד החוטם, וע"ש ברש"ש.)
בשבת קנא: 'השמש והאור (קהלת יב-ב) זו פדחת והחוטם', ובמקבילה בויקרא רבה
פי"ח וקהלת רבה פי"ב (שם על 'והירח'): מצח.
'והיה על מצח אהרן... והיה על מצחו' (שמות כח-לח) ת"י פדחתא (אגב, לפי CAL אלו ההיקרויות היחידות של צורה ארמית של המילה 'פדחת' בספרות הארמית הידועה כיום). [כוונת בעלי התוספות שמות לט-כח היא שאין מקום הציץ במצח ממש אלא בשער שלמעלה מן המצח (כתוס' עירובין צה: ועוד, והשוה רש"י דברים יד-א וריב"ן מכות כ סוף עמוד א), ולא שיש הבדל בין מצח ופדחת.]
(וראה
ויקימילון שמבחין ביניהם, וכן ראיתי במילונים נוספים.)
שפדחת = מצח מבואר גם בספר הקדום (לפי מאגרים חובר לפני שנת 600)
הכרת פנים, וראה גם בתשובת רנ"ג (ברודי)
סימן תקב (וע''ע
פה, בסוף פרק ח) וב'לקט פירושי הגאונים' לשבת
פרק יג.
יאיר אתמר כתב:יאיר אתמר כתב:וכתב בערוך השלם שפדחת היא פרסית למצח, וראה
פה
ידוע שקוהוט הִרבה לשייך מילים לפרסית, וראה
פה מאמר ביקורת על שיטתו זו ('פדחת' בעמ' 505).
וכבר תפס עליו בזה גייגר בהערותיו שבכרך ט, וציין למאמר הנז'.
הוגה ומעיין כתב: יש טעם לחפש שוב באתר ערבית-יהודית של פרידברג לתוצאות נוספות לפי *ג'בינ* ולפי *ג'בה*. ראיתי שם עוד תוצאות שעשויות לשפוך אור על ההבדל, ובכל אחד מהן מפיה"מ לרמב"ם מעניין לבדוק אם יש הבדלי מהדורות. הייתי חושק לעשות זאת אלא שהפנאי עושק.
שמעתי לעצתך, והנה הממצאים:
ג'בינה בפירוש המשניות להרמב"םהערה: לפעמים קבעתי את 'השתייכות' כתה"י ל'מהדורה' מסויימת על פי שינוי (בין המהדורות) בודד בלבד, ואין הדבר מוחלט.
1. שבת ו-א (לגבי מקום תליית חוטי צמר ופשתן): ג'בינהא - כך בפוקוק 236 (שהוגה ע"י ר' מוסי בן עבד אלמחסן והוא בדר"כ משקף את המהדו"ב), בטיוטה (מהדו' סימון הופקינס) אין את המשפט הזה.
2. שם (לגבי מקום הנחת הטוטפת והכבול): אלג'בין 3X - כך גם בפוקוק 236 וגם בטיוטה.
3. שבת ו-ה (לגבי מקום תליית חוטי שער): ג'בינהא - כך בפוקוק 236, בטיוטה אין את המשפט הזה.
4. שבת י-ז (לגבי 'פוסקת'): אלג'בין - כך גם בפוקוק 236 וגם בטיוטה.
5. כתובות ז-ד[ו] (לגבי טווה בשוק עם פרח בראשה; בדפוסים 'בגבות עיניה', אותה טעות שבכריתות להלן, וכנ' היה לפניו ג'בינה): ג'בינהא - כך בכתי"ק (ספה"ל 4.5703), ואינני מבחין בגרירה, אולם כיון שאינני מומחה בזה הנני נותן
קישור למילה (היא מופיעה בעמוד השמאלי בשורה העליונה).
6. בכורות ז-א (לגבי 'שׂקיפס'; ר"י קאפח כותב בהע' שבדפוסים 'הצדדים' בטעות): אלג'בין - כך בכתי"ק (
פוקוק 295), ולא ניכרת גרירה [וכ"ה גם בכ"י המשקפים מ"ק (ברלין 570) ומהדורה שנייה (ב"מ 2223)].
7. כריתות א-א (לגבי המקום בראש בו מושחים את המלך; ר"י קאפח כותב בהע' שבדפוסים 'על שתי גבות' {ריעב"ץ הגיה: 'על גבות עיניו', ובכת"י של התרגום
פירנצה 209: 'על שתי גב
יו'} בטעות, והשווה לעיל בכתובות): ג'בינה - כך גם במ"ק (בודלי' 237, ברלין 570, ב"מ 2224, ג"ב 860), גם במ"ב (ב"מ 2223) וגם במ"ג (ספה"ל 8.1457 [פוקוק 295 חסר דף זה, ראה
פה]).
8. כלים כח-י (לגבי סבכה; התרגום בדפוסים מוטעה לגמרי): אלג'בין - כך גם במהדורה קמא (
הספרייה הבריטית 2225, וכן בכ"י
ברלין 572 הגורס ג'בהה בנידה ג-ה [ברלין 574 חסר מס' כלים]) וגם במהדורה בתרא (הספרייה הבריטית 2224, וכ"ה במהדו' ר"י קאפח, שהיא ע"פ פוקוק 97, שמגיהו ר' מוסי בן עבד אלמחסן כותב שהגיהו מכתי"ק של הרמב"ם, והוא בדר"כ משקף את המהדו"ב).
9. נידה ג-ב (לגבי 'מִצורת האדם', מיד אחריו בא 'והגבינין'): אלג'בין - כך ב
פוקוק 205 (שהוגה ע"י ר' מוסי בן עבד אלמחסן והוא בדר"כ משקף את המהדו"ב) ובמהדו' ר"י קאפח על פיו (ללא הערה). וכן בכ"י
ברלין 574 וכ"י
ברלין 572 (הגורסים ג'בהה במשנה ה). [כת"י הספרייה הבריטית 2225 (שמשקף את המהדו"ק) חסר פה כמה שורות מחמת הדומות. (וכן כ"י
פריס 479?)]
10. נידה ג-ה (תרגום ל'פדחת'): ג'בינה - כך ב
פוקוק 205 הנ"ל ובמהדו' ר"י קאפח על פיו (וכן גם ב
בפריס 479), אבל בהע' כתב ר"י קאפח שב'
ק' (שמשקף את המ"ק - כ"כ בהקדמתו): ג'בהתה, וכן הוא בכ"י
ברלין 574 וכ"י
ברלין 572 וכ"י
הספרייה הבריטית 2225 (שמשקף את המדו"ק):
- פהמ''ש נידה ג-ה ב''מ 2225 ג'בהתה.PNG (7.65 KiB) נצפה 11196 פעמים
מכל האמור נראה לכאו' שבכל המקומות השתמש הרמב"ם במילה ג'בינה, ורק כשבא לתרגם 'פדחת' השתמש במילה ג'בהה במ"ק, ושוב חזר בו ושינהו לג'בינה. הדבר אומר דרשני.
הוגה ומעיין כתב:א. השאלה אם הרמב"ם משנה ממהדו"ק למהדו"ב לשם שיפור לשון גרידא בלי שתהיה מכך נפ"מ, עודנה פתוחה. ר"י קאפח סבור שכן והוא מעיר לאורך תרגומו במקומות רבים על שינויים שונים שאין בהם נפ"מ ושאינם אלא שיפור לשון. לענ"ד אין נראה כן, ואם הרמב"ם הוציא את קולמוסו וטבלו בדיו ותיקן - היתה לכך משמעות. לכל הפחות להוציא מטעות אפשרית בהבנת דבריו, ולפעמים גם יש שינוי בדעתו.
הלום ראיתי מה שכתוב בחצי גיבורים כרך ט עמ' תלז (וההפנייה שבהע' 19). אולם גם אם כן, כאן יש שאלה נוספת - למה בתחילה השתמש הרמב"ם במילה ג'בהה.