פורום אוצר החכמה

בתפילת נשמת
עד הנה עזרונו רחמיך, ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו, ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח, על כן אברים שפילגת בנו וכו'
ויש כאן קושי גדול, מה נכנס כאן [בנוסח אשכנז בלבד] באמצע השבח הבקשה "ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח"
וכן הקשה בספר נשמת כל חי

והאריך שם ואני מקצר דבריו ומביא ב' תירוצים

ועוד תירץ:


ונלע"ד הקלושה לבאר, שכיון שאמר עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך בא ואומר בסוגריים [ונא שלא יעזבונו לנצח] וחוזר לענין לפרט את גודל החסדים (והרי זה סוגרים מתפרצות כדי להוסיף תחינה שלא יפסק הדבר).
דומה הדבר לתפילתנו כל בוקר יה"ר מלפניך שתצילנו היום ובכל יום ויום מעזי פנים וכו', ולכאו' לא מובן שאם אומר שתצילנו היום כל בוקר ובוקר אז למה לו לבקש שוב על היום ובכל יום ויום", והרי הבקשה היא על היום, וגם מחר הוא יבקש, אז שיהיה כתוב שתצילנו היום ותו לא?
אלא שמעתי ממו"ר הגר"ל מינצברג זצ"ל לבאר, שבאמת כל יום מתפלל על היום בלבד, רק אולי ישתמע שאומר שתצילנו היום ותו לא לכן הוסיפו ובכל יום בכמין סוגריים, שתצילנו היום [ובכל יום] מעזי פנים וכו', ע"כ.
וא"כ ה"ה כאן, שלא ישתמע עד הנה עזרונו וכאילו תודה ומספיק, לכן מיד מוסיף ונא שיתמשך הלאה, כאילו בסוגריים, ושוב מפרט בהרחבה מה החסדים שעשה ה', על כן אברים שפילגת וכו'.

כן נראה פשוט, וראיתי מציינים על כך את המובא בס' דברי תורה להגה"ק ממונקאטש:



כפירושו בפסוק הפעם אודה את ה' נמצא בפי' ראב"ע והטור על אתר.

וכביטוי השגור (כמדומני, שבעיקר ביידיש): 'אויף ווייטער אויכעט' [ולהעיר מלשון הרמב"ם ז"ל בהל' פרה אדומה ספ"ג].

קיבלתי באישי מגיסי הגאון ר' אפרים כהן שליט"א ראש ישיבת משכנות התורה
ייש"כ שעוררני לכל ענין זה
***
א. הנה בתפילת נשמת כל חי לגירסא דידן אומרים עד הנה עזרונו רחמיך וכו' על כן אברים שפלגת בנו וכו' הן הם יודו וכו', וגירסא דידן מתפרשת יפה, שמאחר ועזרונו רחמיך וכו' ע"כ עלינו להודות, אולם האשכנזים מוסיפים באמצע "ואל תטשנו ה' אלקינו לנצח", ולכאורה צ"ב טובא מה נכנס התפילה על העתיד בין הסיפור לבין ההודאה, וגם אם רוצה לבקש יעשה זאת לאחר שיודה, וביותר צ"ע דהלשון "על כן" אברים שפלגת וכו' משמע דקאי על מה שסמוך אליו דהיינו ההוספה ד"ואל תטשנו" וכו' ומה ענין בקשת ואל תטשנו לכך שמשום כך נודה על העבר.
ב. וידידי גיסי רד"ס שיחי' אמר לי שי"ל בפשיטות שהכוונה שהוא מודה גם על מה שיהיה בעתיד, והראני שכ"כ בספר ברוך שאמר על התפילה לבעל התורה תמימה בפירוש על תפילת נשמת, שהעניין הוא שמאחר ואנו רואים שכל מה שהוא עשה אתנו זה לא בגלל מה שמגיע לנו אלא חסד ורחמים א"כ זה גורם לכך שנהיה בטוחים שכך הוא יעשה אתנו בעתיד וממילא אנחנו מודים גם על זה.
אכן באמת אכתי קשה לומר כן מכמה טעמים, חדא, שהרי זה פשוט שצריך להודות על העבר בלי קשר למה שיהיה בעתיד, וגם אם יש לנו ביטחון שזה יקרה בעתיד לכאורה הצורך להודות הוא רק כאשר זה יגיע, וגם אם שייך עניין הודאה גם לפני כן אולם למעשה סו"ס זה לא קשור לעכשיו והיה צריך להודות לפני כן על העבר.
ג. והנראה בזה, בהקדם מש"כ בחוה"ל בפתיחה לשער הבחינה, דאחת הסיבות שאין מכירים בטובות הבורא הוא משום שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקוים וכו', ונמצא דבאמת הקשיים שנשארו והדאגה עליהם מונעים מהאדם מלהרגיש את מה שקיבל בצורה מלאה בכדי שיוכל להודות הודאה מושלמת.
ד. ומעתה י"ל דהנוסח שאומרים האשכנזים "ואל תטשנו וכו'" אינו נאמר בתורת תפילה ובקשה אלא ר"ל דמה שעשה לנו עד היום מלבד עצם מה שנעשה יש בזה גם ביטחון כלפי העתיד שלא יטשנו לנצח, וממילא מסתלקת ההפרעה המונעת אותנו מלהודות על העבר ו"על כן" אברים שפלגת בנו וכו' הם יודו וכו' והיינו ששוב אפשר להודות את מה שצריך להודות על העבר.
ה. ויסוד לדברים במש"כ בסידור הגר"א לדקדק הל' עד הנה עזרונו "רחמיך" ולא עזבונו "חסדיך", דגם מה שקבלנו עד היום זה לא ממידת הדין אלא רחמים וחסדים וממילא שפיר הוי זה סיבה גם לגבי העתיד, והנה מצד עצם דברי הגר"א י"ל דהוי בקשה אלא שהכח לבקש הוא משום שגם מה שקיבלנו מתחילה היה בחסד ורחמים, אכן לפי האמור א"ש היטב דבאמת אי"ז תפילה אלא ביטחון ותקוה אלא שהשורש והסיבה לביטחון הוא מה שגם מה שקיבלנו מתחילה היה בחסד ורחמים וממילא יש לנו ביטחון שימשיך לרחם עלינו ויתן לנו גם את מה שנצטרך בעתיד, דאם היינו מקבלים מה שקיבלנו במידת הדין מי יימר שיהיה מגיע לנו לקבל עוד.
ו. [איברא דגם אם לגבי הגירסא שלנו אפשר לומר כן, אולם בפירוש של מחזור ויטרי גרס ונא אל תטשנו ה' אלקינו לנצח, וכבר הקשה כן בספר נשמת כל חי שם עמ' קל"ג על מה שהוא כתב לפרש שהכוונה שמודים על מה שיעשה לנו בעתיד, וכמו כן יש להקשות למה שביארנו שהוא מעניין ביטחון שכך הוא יעשה וממילא להודות על העבר, דאם הגירסא היא ונא אל תטשנו מבואר שאין הכוונה שהוא ביטחון שלא יטשנו אלא הוא בקשה שלא יטשנו, ולדבריו הדרא קושיא לדוכתה מה נכנס זה בתוך הדברים, וצ"ע].
ז. ועיין במה שנתבאר עפי"ז בארוכה בעניין ברכת אשר גאלנו בהגדה של פסח, בעניין "שיר חדש ושירה חדשה", עיי"ש.
ח. ועוד עיין בעניין "מאה ברכות" משנ"ת לבאר מה שאומרים בברכת מודים בעשי"ת וכתוב לחיים טובים וכו' ולכאורה צ"ב מה נכנס הבקשה בתוך ההודאה , ולזה לא מהני משנ"ת שהוא מעניין ביטחון, דפשיטא שהוא עניין בקשה, ועיי"ש מה שנתבאר ליישב.

הדרשה תדרש וכפטיש יפוצץ סלע, אלא שלפענ"ד תירוצך הראשון הוא הנכון והישר, וכמוכח מהלשון "ואל תטשנו" שהוא לשון בקשה.

ואגב, בענין זה:

אור החכמה כתב:יה"ר מלפניך שתצילנו היום ובכל יום ויום מעזי פנים וכו', ולכאו' לא מובן שאם אומר שתצילנו היום כל בוקר ובוקר אז למה לו לבקש שוב על היום ובכל יום ויום", והרי הבקשה היא על היום, וגם מחר הוא יבקש, אז שיהיה כתוב שתצילנו היום ותו לא?

ראה כאן...

בעניין הנ"ל שאחר כל הודאה צריך בקשה יש להעיר ממש"כ החת"ס בכ"מ בשם החוה"ל (עבודת האלקים שער ו') שאין לבקש אחר ההודאה, ויש לחלק ואכמ"ל ובל"נ עוד חזון למועד בעזה"י

אינני יודע אם זה בסדר שאתחיל לדבר כאן בעניינים אחרים שבנשמת. כי נשמת מלא בשאלות ורעיונות, שהרי כשאומרים נשמת בכוונת המילים, הלב עשוי להפתח, ויש הרבה הרגשות ורעיונות בביאור המילים, הכפילויות והשאלות.
אם אין זה מוצא חן בעיני מישהו שיודיע לי ואני ימחק, כדי שלא יגלוש הנושא מהמטרה שלשמה נפתח.
יש לי אי הבנה בסדר של סוף נשמת. אנחנו אומרים "על כן אברים שפלגת בנו וכו' כדכר שכתוב כל עצמותי תאמרנה וכו'"
וממשיכים "מי ידמה לך וכו' נהללך וכו' כאמור לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו" ופסוק זה שאנו מסיימים בו משמע שזה המשך של איברים שפלגת בנו, שע"ז אומרים 'וכל קרבי' וא"כ יש כאן שני פסוקים לאותו עניין, ובאמצע נכנס עניין נוסף של 'מי ידמה לך' וכו.
ואולי הביאור הוא שאחרי שאנחנו אומרים "ה' מי כמוך מציל עני וכו'" אנו מתחילים לשבח בפועל,וקודם לזה אנו מבארים, שאין השבח בעצמותו של הקב"ה ח"ו כי אין לנו השגה בזה וזה כוונתינו "מי ידמה לך ומי ישווה לך ומי יערך לך"
וכידוע שאנשי כנסת הגדולה תקנו לומר את השבח של "האל הגדול הגבור והנורא" ותו לא. כי מי שממשיך לשבח הרי הוא מקצר בהכרח. ולכן ממשיכים, מי ישווה לך האל הגדול הגבוא והנורא. שאנחנו אמנם משבחים אותך בשבחים אלו, אבל גם בהם אי"ז בעצמותך, והפסוק "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו" עיקר ההדגשה זה על "שם קדשו" שמשבחים את שמו דהיינו עפ"י הנהגותיו, ואיז"כלום בעצמותו יתברך. (וכפי שמבאר המלבי"ם בפרק 'תהלה לדוד' שדהמע"ה מדגיש שאין השבח בעצמותו אלא בשמו)
ואז מפרטים את השבח של "האל" בתעצומות עוזך. "הגדול" בכבוד שמך. "הגבור" לנצח. "הנורא" בנוראותיך" .
ומכאן ואילך אין לי רעיון מה הקשר להתחלה.

ומחמת כתיבת הדברים נראה לי אולי המשך ביאור.
"והנורא" בנוראותיך, ואי"ז סוף עניין אלא ממשיכים לפרט את עניין "נורא" 'המלך היושב על כסא רם ונשא' שיושב בבחינת מלכות והוא רם הרי אלו מייראים אותנו ממנו,"שוכן עד, מרום, וקדוש, שמו. ע"כ ביאור נוראותו של הקב"ה.
וא"כ רק מכאן ואילך צריך ביאור מה השייכות להתחלה. וייתכן שרגע לאחר שאשלח את ההודעה, יעלה בראשי רעיון להמשך, כפי שקרה בהודעה זו.....