פורום אוצר החכמה

תהלים קט"ז
שובי נפשי למנוחיכי, כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה, את רגלי מדחי.
בענין השימוש בלשונות ...חיכי, ...ליכי, שמעתי לבאר שרצה לחרוז עם דחי, וכן בנה השיר בסיומי חיריק ויוד בסוף המילים, מנוחיכי, עליכי, מדחי.
האם יש טעם בזה?
או שמא זה שאוב מאיזה מחבר קדום שפרש כזה?

הוא כמובן הבדיל בין כ' לח'

זה נמצא בתנ"ך בכמה וכמה דוכתי ובפרט בתהלים, המעטרכי חייכי וכו'.

יש לי רשימה של הדנים בתופעה, אם רצונך אעלה אחרי החג.

אהרון הורנקול סיכם את הנאמר בנושא יפה, בעה"ד שלו על ספר ירמיה.

יאיר אתמר כתב:אהרון הורנקול סיכם את הנאמר בנושא יפה, בעה"ד שלו על ספר ירמיה.

בעה"ד - נהניתי, גם בלוחות ר"ת וקיצורים לא חשבו ע"ז.

ע' בספר הכתב והקבלה שמות טו, ז שכ' שיש שאמרו שזה לצחות הלשון אך הוא ביאר בעניין עמוק. שמדבר לנוכח ולמדבר בעדו.

אין לי יכולת להעלות כרגע. אם מי מהחברים יכול תעב"ט