אומרים בסליחות (ואחינו בני ספרד אומרים אותו כל שבוע) אנשי אמנה אבדו באים בכח מעשיהם וכו'.
סליחה זו מובא ברבי עמרם גאון, כך שהיר קדומה ביותר.
השאלה שלי היא, במי מדובר? מי הוא האיש אמנה שאנו מבכים את העדרתו? אברהם אבינו שלבבו נמצא נאמן לפני הוי"ה? או שמדובר על התנאים והאמוראים?
והעיקר, נראה מדבריו שרק מחמת העדר אנשי אמנה, הוזקקנו לשפוך שיחנו לפני הבורא בשברון לב. האם נשתנו דרכי התפלה מאז העדרות אנשי אמנה ההם? האם פעם היה מותר לנו לסמוך על איש האמנה שבדור, ומאז ימי הגאונים כבר אסור לנו?
ובאמת, למה להזכיר את זה? האם אנו רוצים חזרת אנשי אמנה, או שהקב"ה ישעה ישירות לבקשתינו ותפלתינו? עומדים בשברון לב לפני הקב"ה ומתנצלים על פחיתות מדרגתינו ומבקשים ממנו חנינה. מה מקום להתאונן שאין לנו את השר שיבקש עבורינו?