פורום אוצר החכמה

בסידור ב"נשמת כ"ח" לשבת: אלו-ה כל בריות אדון כל תולדות המהולל ברוב התשבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים, וה' לא ינום ולא יישן. המעורר ישנים. והמקיץ נרדמים. והמשיח אלמים. והמתיר אסורים. והסומך נופלים. והזוקף כפופים. לך לבדך אנחנו מודים.

לכאורה אחר שאנו משבחים על נפלאות הקב"ה שהוא אדון כל התולדות והמשיח אלמים וכיו"ב, מה רבותא יש במעורר ישינים ובמקיץ נרדמים, הרי זה כל בן אדם יכול לעשות לעורר אנשים ישנים, וגם אם נדחק לומר שהכוונה שמחיה המתים, הנה ראיתי בנוסח ספרד: הנה לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים מחיה מתים ורופא חולים פוקח עורים וזוקף כפופים", וכן הוא נוסח הספרדיים בזה, ולפ"ז א"א לומר דמעורר ישנים הכוונה שמחיה מתים.

הכוונה לענ"ד לא שהוא מקיץ אותם משנתם [מפריע להם לישון, ומחליט שהגיע הזמן לקום], אלא עצם זה שיש כזה דבר להקיץ משינה. שיש שינה - ושאחרי שינה - יש חזרה לעירות. שהנפש/הכרה וכו' מסתלקת [ולא משנה איך ועל מה מדובר וכו'] - וחוזרת כמו לא קרה דבר, ועוד רעננה וכו'.

כשאתה מעיר מישהו - אתה רק מפריע את שנתו, אבל איך הוא מתייצב כאן בחזרה? זה לא אתה עשית.

דוגמה מעניינא דיומא: חקלאי מניח זרע באדמה. לא הוא עושה שהזרע יירקב ויצמיח שורשים ויגדל. שיהיה דבר כזה בכלל. הוא רק "רוכב" על החוקים הקיימים כבר בבריאה, ומשתמש בהם לצרכו.

האם אין הכוונה, בפשטות, לתחיית המתים, וכפל הדבר במ"ש? ומדוע לא קשה לך על הכפילות מעורר ישנים ומקיץ נרדמים?

ראה 'פירוש המלות' לאדהאמ"צ פפ"ט (נו, סע"ב ואילך).

מכאן: